אילת השחר/בבא בתרא/כז/ב

אילת השחר בבא בתרא כז ב

דף כ"ז ע"ב

טבל וחולין מעורבין זה בזה דברי רבי רשב"ג אומר הגדל בחיוב חייב בפטור פטור. יש לעיין דלרשב"ג ודאי כל חלק קטן שבחו"ל פטור וכן חלק קטן בארץ חייב, ואם רבע אילן בארץ חייב רק הפירות של החלק ההוא, וא"כ אפשר דה"נ לרבי מעורב בו רבע טבל וג' חלקים חולין, ונפק"מ אם יצטרך לתת ללוי רק רבע מחיטים שיפריש, וכן רק אם יאכל מהטבל ארבע כזיתים חיטין יהיה חייב מלקות דבתוכם יש כזית אחד חיוב, או דילמא כיון דאינו מצד הממונות הגורם אלא הדינים של חו"ל ושל א"י לא שייך לילך לפי איזה אחוז הוא בארץ ואיזה אחוז הוא בחו"ל, אלא דיש בתבואה הזאת הדינים של הארץ ושל חו"ל והו"ל תמיד חצי חולין וחצי טבל. (מהדו"ק)

עד כאן לא פליגי אלא דמר סבר יש ברירה ומר סבר אין ברירה אבל גדל בפטור דברי הכל פטור. ופרש"י אם היו כל השרשים בחו"ל, וכאן קורא שרשים על עצם העץ דהא רוצה להוכיח דלא מחשבינן אם היניקה מחוץ לעץ, ולא ס"ל כהמקשן בגיטין דאיירי בנוף שהוא בארץ ובחו"ל, אלא כמסקנא שם דאיירי לענין העץ, וקשה לו דהא גם יונק מחוץ למקום העץ כל ט"ז אמה, וע"ז מתרץ דמפסיק צונמא ואינו יונק מן הצדדים. (מהדו"ק)

דמפסיק צונמא. וברמב"ם (פ"א מתרומות) פסק אילן העומד בארץ ונופו בחו"ל או עומד בחו"ל ונופו בארץ הכל הולך אחר העיקר, ובספר חידושי מרן רי"ז הקשה נהי דפסקינן דאילן הסמוך למיצר מביא וקורא משום שע"מ כן הנחיל יהושע את הארץ, כ"ז שייך בסמוך למיצר חבירו דהחסרון הוא משום הממונות דאינו אדמתו וע"ז מהני תנאי יהושע, אבל בקרוב לחו"ל צריך לילך לפי יניקת האילן וצריך להיות טבל וחולין מעורבין זב"ז, ורק במפסיק צונמא דינו לילך בתר העיקר, וכ"כ להדיא ביד רמ"ה, וא"כ למה לא הזכיר הרמב"ם לגבי תרומה דדין זה הוא רק במפסיק צונמא, ותירץ וביאר דברי הגמ' בגיטין (דף כ"ב) בפלוגתת אביי ורבא בנקבו בארץ ונופו בחו"ל, דלרבא אזלינן בתר נוף היינו דלרבא אינו תלוי כלל ביניקה לענין חיוב מצוות התלויות בארץ אלא במקום הגידול דהיינו הנוף, וגם דבדאשרוש ג"כ תלוי בתר מקום הגידול, והא דבדאשרוש מודה רבא דאזלינן בתר עיקר, אינו משום דאזלינן אז בתר יניקה אלא משום שדי נופו בתר עיקרו, דזה כלל בכה"ת, ובזה הוא מפרש קושית הגמ' מהא דנחלקו רבי יהודה ורבי מאיר בשתי גנות זו ע"ג זו למי שייך הירקות לתחתון או לעליון, דלר"י דשייך לתחתון, הרי דלא שדינן בתר עיקרו, ולפי ר' יהודה יהיה נפק"מ בין אביי לרבא גם בדאשרוש, כיון דס"ל דלא שדינן נוף בתר עיקר, ולרבא גם אז נילך בתר נוף, ולזה פריך איך אמרת דבדאשרוש לא פליגי, דהא לפי ר"י גם בדאשרוש נילך בתר נוף ואם הנוף בחו"ל יהיה פטור, וסוגית הגמ' כאן דמקשה מאילן מקצתו בארץ ומקצתו בחו"ל אזיל רק אליבא דאביי, דלרבא דאזלינן בתר נוף אלא דשדינן נוף בתר עיקר, והדין הזה נאמר רק על העיקר ממש ולא על השרשים, ולכן לרבא לא קשה מאילן דודאי לא אזלינן בתר שרשים ולא צריך לאוקמי במפסיק צונמא, וסוגית הגמ' ע"כ אזלא אליבא דאביי, וכיון דהלכה כרבא אינו צריך צונמא עכתו"ד, וצ"ע דלפי"ז נמצא דלאביי דאזיל בתר יניקה ממילא תלוי גם בתר שרשים, אז בעיקרו בארץ קרוב בתוך ט"ז אמה לחו"ל יהיה הדין דטבל וחולין מעורבין זב"ז כיון דיש שרשים בחו"ל, ולרבא דאזיל בתר נוף ולא תלוי כלל ביניקה, אלא דשדינן נוף בתר עיקר האילן, יהי' חייב לגמרי כיון דנגרר הנוף אחר העיקר דהוא בארץ, א"כ יכולה הגמ' להקשות דאיך יתכן דבדאשרוש לא פליגי אביי ורבא, דהא ע"כ פליגי בנקבו בארץ ונופו בחו"ל אפילו בדאשרוש, בין אי שדי נופו בתר עיקרו בין אי לא שדי נופו בתר עיקרו, דהא אי שדי נופו בתר עיקרו א"כ לאביי דאזיל רק בתר שרשים יהיה טבל וחולין מעורבין זב"ז בנקבו בארץ ונופו בחוץ לארץ, ולרבא יהיה רק חיוב כיון דעיקרו בארץ, ואי לא שדינן בתר עיקרו א"כ לרבא יהיה פטור הנוף שבחו"ל, ולאביי דאזיל בתר יניקה יהיה טבל וחולין מעורבין זב"ז, וא"כ ע"כ יהי' חילוק בדאשרוש בין אביי לרבא.

עוד יש לעיין דהמקשן שם בגיטין דס"ד דמיירי מקצת נוף בארץ ומקצת נוף בחו"ל, ולא ידע דאיירי דמקצת שרשים בארץ ומקצת בחו"ל, א"כ יקשה לאביי דאזיל רק בתר הנקב מאי משנה הנוף, כיון דכל היניקה לא משניהם אלא מארץ ישראל למה סובר רבי דטבל וחולין מעורבין זב"ז, וא"כ הא דמקשה להוכיח דפליגי בדאשרוש יקשה בכלל על אביי, ולולא שמרן רי"ז זצ"ל, וכן גם מרן החזו"א זצ"ל, נקטו בדעת הרמב"ם דבעומד בארץ חייב אע"ג דהוא בתוך ט"ז לחו"ל, היה אפשר לפרש דברי הרמב"ם דאינו דן כאן אם היניקה מעורבת, דכאן הוא רק מביא את לשון המשנה בפ"ג דמעשרות מ"י לאשמועינן דאזלינן בתר העיקר ולא בתר הנוף, ובאותה ההלכה מביא תיכף מקצתה בארץ ומקצתה בחו"ל אע"פ שיש צונמא מ"מ טבל וחולין מעורבין זב"ז, דנשמע מזה דביניקה מעורבת אפי' דיש צונמא כיון דהדרי ערבי דהוי יניקה מעורבת אז הדין דטבל וחולין מעורבין זב"ז, וממילא מובן דהדין הקודם מיירי דלא היתה יניקה מעורבת דהיינו יותר מט"ז אמה רחוק בחוץ לארץ, ובאמת הב"ח הקשה כאן דלמה לא מקשה מפ"ג דמעשרות מ"י דאילן העומד בארץ ונופו בחו"ל או בחו"ל ונופו בארץ הכל הולך אחר הנוף, וצ"ל כמשנ"ת דמהמשנה אין להקשות דשם אשמועינן רק החידוש דאזלינן בתר העיקר ולא בתר נוף, אבל לענין יניקה מעורבת דשרשים לא מיירי לא במשנה ולא הרמב"ם. (מהדו"ק)

תוד"ה בחיטה. בדבריהם נתבאר דתוך ג' אינו עיקר היניקה רק כנגדו, ובאילן צ"ל דעד ט"ז אמה הוא מעיקר היניקה ממש, וצע"ק דלעיל (דף י"ט) אמרינן למימרא דזרעים לצדדין קמשתרשי, ומבואר שם בשטמ"ק בשם הר"ן דלהרכיב בתוך השרשים של העץ אין איסור, ומ"מ אם זרעים לצדדין קמשתרשי היה אסור משום מרכיב כלאים כמבואר שם בתוס', אע"ג דלצדדין אינו מעיקר היניקה בזרעים, א"כ צריך טעם למה דבתוך ט"ז דהוי עדיין עיקר יניקה מ"מ אם ירכיב הזרעים בתוך ט"ז של האילן אינו נאסר משום הרכבה, ואפשר דכ"ז דאמרינן דחיטה אפילו שיונקת ג' טפחים מ"מ אין זה עיקר יניקתה, זה רק למסקנא דזרעים לא משתרשי לצדדין, אבל אם הי' משתרש לצדדין אז הי' עיקר היניקה ג' טפחים, לכן אם זרעים לצדדין משתרשי הי' אסור משום דמרכיבם בתוך האילן וצע"ק. (מהדו"ק)

ובחרוב ובשקמה כנגד המשקולת. הנה לפי"מ דס"ל להתוס' לעיל (דף כ"ו ע"א בד"ה אנא) דאילן מאכל שמזיק לחבירו מ"מ אסור לקוצצו, והרמב"ן פליג שם, ולדבריהם צ"ל דבחרוב ובשקמה יש רק איסור לנטוע קרוב לבור אבל אם נטע לא יקוץ, מיהו כאן דכתוב בפירוש דיקוץ כנגד המשקולת בחרוב ושקמה, יש להוכיח ע"כ דלקצוץ ענפים כיון שאינו קוצץ כל האילן אין איסור בל תשחית, וראיתי מביאים מהדרכי תשובה (סי' קט"ז ס"ק נ"א) דיש האוסרים גם לקצוץ ענפים.

איבעיא להו שיעורא דר' יהודה נפיש או דלמא שיעורא דרבנן נפיש. יש לעי' ע"כ דהשיעורים האלו ניתן לכ"א לעמוד עליהם, וא"כ הא בודאי ידוע לכל א' מי נפיש ומה יש להסתפק.

רש"י ד"ה מפני אוהל הטומאה. דחיישינן שהענף מאהיל עליו ועל המת, ולדבריו אינו צריך לקוץ רק ענף דיש בהקיפו טפח, דבפחות מזה אינו מאהיל ואין מביא טומאה.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א