אילת השחר/בבא בתרא/כה/ב
אם הבור קדמה קוצץ ונותן דמים. ומבואר בריטב"א דשמין אגב שדה כדאמרינן בב"ק (דף נ"ח ע"ב). והנה במזיק דשמין ע"ג שדה הוא קולא למזיק כדאמרינן שם דף מ"ז, וכאן דאמרינן לי' לכתחילה ליקוץ יש סברא לחייבו כמו שהוא שוה באמת ולא כמו שהקילו על המזיק, ומ"מ כתב הריטב"א דחייבוהו רק כמזיק, ואפשר דזה דוקא כיון דהחיוב ממון הוא חייב אחרי שקצץ דאז חיובו מדין מזיק, אבל בקושית הגמ' דפריך דלימא להו הבו לי ברישא דמי והדר איקוץ, יש לעיין אם גם אז היו נותנים לו רק דמים כפי שיווי אגב שדה, או דאז היו משלמין כפי דמיו ממש, דהא מצינו חיוב כזה רק במזיק ולא מצינו חיוב כזה כשמשלמין קודם מחמת שרוצים ליקוץ, ואם נימא כן נצטרך לומר דמ"מ אחרי דתירצנו דמשום דהוי קידרא דבי שותפי לא חייבנום קודם לכן נשתנה ג"כ כל עיקר החיוב, דאין החיוב מחמת לקיחת אילן אלא כדין מזיק דשמין אגב שדה.
ועיין ברמב"ם (פ"י מהל' שכנים) שכתב דאם האילן קדם נותנים לו בני העיר דמיו. וקשה לומר דהרמב"ם קורא דמיו לדמים שאגב שדה, ומשמע דלא כהריטב"א וצע"ק.
רש"י ד"ה ונותן דמים. דכיון דברשות נטע. הלשון אינו מובן דהא קדם הבור ונמצא דנטע שלא ברשות, ובשטמ"ק הובא מלשון רבנו יונה דהביא בשם רש"י דאע"ג דשלא ברשות נטע מ"מ כיון דאינו מזיק עד זמן גדול לא חייבוהו וכו', אבל ברמב"ן (לעיל דף י"ח) הביא לשון רש"י כמש"כ כאן, וכן הביאו את לשונו כמה ראשונים.
 |
ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א |