אור שמח/שקלים/ב

אור שמח ‏ שקלים ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

והשנייה מניחין בה שקלי שנה שעברה כו'.

בירושלמי תני עתיקין במקדש ואין עתיקין במדינה יעו"ש סברת רבינו דזה אתא כמ"ד אין תורמין על העתיד לגבות וא"כ לא יצא ידי שקלו המצוה מי שלא הביא ומוטל עליו האחריות להביא לכן לא היה שופר במדינה. אבל למ"ד תורמין על העתיד לגבות כמוש"כ לקמן הל' ט' א"כ שקליהם שהפרישו ברשות הקדש הוו ושל הקדש הם וכמו שכתב לקמן פ"ג הל' י' לכן מוטל על הגזברים להביאן למקדש והוי עתיקין במדינה וברור.

ט

כשהוא תורם מתכוין לתרום על הגבוי שיש בלשכה ועל הגבוי שעדיין לא הגיע ללשכה ועל העתיד לגבות.

עיין כסף משנה שהביא גירסא אחרת ונחלקו בזה רבוותא קדמאי רש"י פירש ועל העתיד לגבות אפילו לא נגבה לבסוף והתוספות פירשו דעל העתיד לגבות שיבוא לידי גבוי לבסוף עיין בפרק שד"ג דף ק"א ולכאורה פלא לשיטת תוספות דמרימין על העתיד לגבות לבסוף דאותן שיבואו שקליהם לבסוף ע"ז מרימין אותה ועל אותן שלא יבוא לידי גביה ע"ז אין מרימין את התרומה א"כ הוא דין ברירה לומר שמי שישלח שקלו לבסוף ע"ז מרים תרומתו שב"כ וב"כ מרים תרומתו לקרבנות צבור אלא שלמי יהי' חלק בהן מי שישלח שקלו לבסוף אפילו בשנה הבאה א"כ הוא כמניח עירובו ואומר הר"ז לכל בני עירי ולכל מי שירצה כו' דתליא בברירה. ואם נימא דמשום כך לא שייך הכא ברירה דהא מצי להרים על כל ישראל על מנת אם ישלחו שקליהם ללשכה וא"כ כל מי שישלח אח"כ על זה הא כבר נתרם דהא קיים תנאו דהוא תנאי דבידו לקיימו והוא כאומר כתוב גט לאשתי אם תצא בפתח תחלה דודאי מהני ולא שייך לדין ברירה א"כ אמאי תלי בריש כיצד משתתפין בברירה הא מניח את החבית שכל ההולכים לדבר מצוה יערבו בה על מנת אם ירצו לסמוך עליו וכל מי שירצה הר"ז יצא בו ומי שלא רצה הא לא נתקיים התנאי ולא יצא ואולי התם מיירי שאין בחבית כדי שתי סעודות לכל אחד מבני העיר, ואומר כל מי שירצה מבני העיר משתחשך יצא עליו חוץ לתחום וא"כ לא נוכל לומר דלכל בני העיר מניח עליהן החבית לעירוב על מנת אם ירצו דהא לכולן ליכא שתי סעודות לכל אחד וע"כ דלמי שירצה או האי או האי שפיר תלי לה בברירה. וכן בפרק מרובה בסוגיא דצנועין גבי שהיו מחללין כל המתלקט נימא ג"כ דמחללין כל הכרם באופן שיהא נלקט היום וזהו תנאי שיהא כל אחד נתחלל ע"מ שיהא נלקט וגם זה לק"מ דלא הניחו כדי חלול כל הכרם וא"כ תלוי בברירה. ומהך דכל שילקטו יהא הפקר לא קשה דתמן אין לומר דהוי תנאי שמפקירו אם יהא נלקט לעניים דאם הוה ידע דהעניים ילקטו כל השדה לא הוה מפקיר לכל השדה דאין אדם רוצה להפקיר כל כרמו ורק שיהא הפקר מה שיהיה נלקט ותלוי זה בברירה. ובלא זה יש לדון גבי הפקר דכתבו הקדמונים דלא מהני ע"י שליח ותו הוי ככל דבר שאי אפשר לקיים ע"י שליח ותו לא מועיל בו תנאי ויש להאריך בזה ואכ"מ. אבל צ"ע מהא דבפרק בכל מערבין תלי הך דמניח עירובו לכל שבתות השנה רציתי אלך לא רציתי לא אלך דזה שייך לדין ברירה, והא לכאורה דמי ממש לאומר כתוב גט לאשתי ע"מ אם ארצה וכ"ז ענין עמוק [וקרוב לסברה זו כתב הר"ן גבי מע"ש ובנה עליו דיק הקצות סימן ס"א עיי"ש] ויש לומר דבעירוב הלא קונה הוא מקום בוודאי או תחום ביתו או תחום עירובו וקונה הוא אחד מן המקומות ויתברר לכשירצה אחר חשיכה ולהכי שפיר תלוי בברירה, משא"כ בכותב גט לרחל אם ירצה ודו"ק. ועיין דברי מוהרי"ט ח"א סימן מ"ז ובחדושי לגיטין וכתובות סוגיא דמומין. והנה בתוספתא פרק ב' דשקלים פליגי תורמין על הגבוי ועל העתיד לגבות ר' יוסי אומר תורמין וכו' אבל לא על העתיד לגבות ואם תרצה תאמר כפירוש התוספות ואזדו לטעמייהו ר"מ סבר דיש ברירה ורבי יוסי סבר אין ברירה כמו"ש פרק בכל מערבין דף ל"ה וזה רחוק.

אולם ענין תרומת הלשכה צריך ביאור אם הוא תרומה כדין כל תרומה או הוא נידון אחר והנלע"ד דהוי כמו דאמרו פרק איזהו נשך ע"ד הני בי תלתא דיהבי זוזי למר למזבן להו מידי וזבן לחד מינייהו זבן לכולהו ולא אמרן אלא דלא צר וחתים כו' א"כ הכא נמי כל המעות המונחין בלשכה אם לוקח מהם מעות של אחד וקונה בהם קרבנות צבור הרי קנוי הבהמה או הקטורת וכי"ב לכל אלו שמעותיהם מונחים בלשכה ונמצא דיש לכולם חלק בקרבנות שנלקחו בהמעות וזה נכון. אולם איך יתרום על העתיד לגבות שעדיין אינו מונח בהלשכה ואיך יש חלק בזה לאותו איש שלא נגבה שקלו עדיין ואיך מצי התורם לזכות בקרבנות צבור שלוקחין עבור הנך שלא נגבה עדיין שקליהן ונראה דבהא פליגי ר' יוסי ור' מאיר אם הגזבר כבעלים הוא או כשליח. דאם אינו כבעלים איך מצי מזכה על הנך שלא נגבה עדיין שקליהן ומאן אפקר גזא דילהו לכל אחיהן ששקליהן עדיין לא נשקלו וזה אפשר כוונת הירושלמי במעשרות פרק חמישי הלכה ג' דאמר תיפתר שהגזבר כבעלים ודלא כר' יוסי דאמר גזבר כאחר [וכן בתרומות פ"ק הלכה א' גבי תורם של הקדש אם גזבר הוי כבעלים] וזהו ר' יוסי דאמר דאינו תורם על העתיד לגבות וכיון שהגזבר כאחר א"כ לא מועיל מירוח הגזבר ברשות הקדש לפוטרו ממעשר כמו דאם אחד מירח כריו של חבירו אינו מועיל לחייבו במעשר כן לא מועיל מירוח הקדש שעל ידי הגזבר לפוטרו ממעשר לעולם וכן לא מועיל מה שתורם את ההקדש בעודה הקדש יעו"ש בתרומות, והמפרשים לא הראו איפה הוא ר' יוסי הנ"ל ודו"ק ועיין ירושלמי פ"ג הלכה ג' אילו היו שני כריים ותרם מאחד כו' שמא לא פטר את חבירו משמע דהוי כדין טבל ועיין פ"ב הלכה א' אתייא כמ"ד תורמין כו' ברם כמ"ד אין תורמין על העתיד לגבות לא בדא ועיין פ"מ ודו"ק.

עוד נ"ל לפרש באופן אחר דברי הירושלמי דמעשרות הנ"ל דהנה בפרק ד' דשקלים איתא שומרי ספיחין בשביעית נוטלין שכרן מתרומת הלשכה ר' יוסי אומר אף הרוצה מתנדב שומר חנם כו' ובגמרא ב"מ הגירסא הרוצה מתנדב הוא ושו"ח ומסיק בתלמודין שם וקרוב לזה בירושלמי דפליגי אם חיישי שמא לא ימסרנו יפה יפה או לא חיישי ונתבונן כיון דר' יוסי סבר דלא חיישי לשמא לא ימסרנו יפה ובלשון ירושלמי סבר שהוא משתנה קרבן יחיד לקרבן ציבור, לכן לזה איכא דמוגרי בחנם וכן נראה דלא מקבלי אחריות זרעים עלייהו מדאמר והוא שומר חנם ולא אמר הרוצה מתנדב לשמור בחנם, מוכח דלא מקבל אחריות ואמאי לא ליהוב ליה אגרא מתרומת לשכה ויתחייב באחריות הזרעים כדין שומר שכר וקא מסר נפשיה למינטר טובא ואמאי לא חייש לפסידה דהקדש שמא יגנבו ויאבדו וצ"ל דאיהו סבר דגם כי יטול שכר לא יתחייב באחריות משום דהוי קרקע והקדש דאתמעוט מדין שמירה ואינו חייב בתשלומי גניבה ואבידה. אמנם הרי הגמרא בפרק הזהב פריך על תוספתא דשוכר את הפועל לשמור כו' לשמור את הזרעים כו' ומשני בשם ר' יוחנן בשקנו מידו וא"כ משכחת בשקנו מידן להתחייב בתשלומי גניבה ואבידה כמו שו"ש להתחייב בזה. אכן נתבונן בהקדש איך יקנו מידו מי יקנה הלא אחר יתן את הסודר להשומר שיתחייב בקבלת הסודר מידו בדין שמירה בתשלומי גניבה ואבידה ואיך מהני מה שאחר נותן הסודר בעדו ואף דבכ"מ מהני סודר העדים שנותנין עבור הקונה כמו שהעיד ריב"ן בתוספ' קדושין דף כ"ו ד"ה ה"ג הוא מטעם זכיה שמזכין להקונה באותו סודר ואם יזכו להקונה כאן הוא ההקדש הלא תו הוי של הקדש ואיכא בי' דין מעילה לכן אי אפשר לקנות בסודר ונמצא דלא יתחייב בתשלומי גניבה ואבידה אף אם ישמור בשכר לכן שפיר הרוצה להתנדב בשמירה בחנם מקבלין אותו אף כי אינו רוצה להתחייב בתשלומי גניבה ואבידה וזה ברור אולם כ"ז אם נאמר גזבר כאחר אבל אם נאמר גזבר לאו כאחר אלא ידו כיד הקדש נמצא דכי יהיב סודר לקנות עבור הקדש חיוב תשלומי שומר שכר מהני וכמו דאמרו בפ"ק דקדושין בקנין אגב קרקע שדה לאחד ומטלטלין לאחר מהו כו' ת"ש עשור שאני עתיד למוד נתון לעקיבא בן יוסף כדי שיזכה בו לעניים ומקומו מושכר לו. אלמא אע"ג דהמקום היה מושכר לרע"ק קנו העניים אגביה את המעשר. ומשני שאני רע"ק דיד עניים הוה נמצא דהוי כאילו קנו העניים המקום אם כן כאן הגזבר שידו כיד הקדש הסודר שנותן לקנות עבור זה חיוב התשלומין הוי כאילו נתן ההקדש סודר של הקדש וקנוי שפיר חיוב התשלומין וא"כ ע"כ סבר ר' יוסי גזבר כאחר דמי וא"כ מירוחו אינו כלום וא"כ דאתיא דלא כר' יוסי דאמר גזבר כאחר ודו"ק.

והנה באמת כתבו הפוסקים דהא דמועיל כי יהיב אחר סודר עבור הקונה הוא מדין עבד כנעני וכמו בהילך מנה והתקדשי לפלוני דלא בעינן דיהיב הקונה הכסף כן הוא בחליפין אבל באמת שיטת הירושלמי מוכח דלא סבר כולהו הילכתא דרבא דבשיטתו בעי שיבוא כסף מידו של קונה למקנה כן פליג אהא דאמר רבא תן מנה לפלוני ואקדש אני לך מקודשת מדין ערב דצריך שיתן הקונה ויקבל המקנה. ולזה בפ"ב דקדושין הלכה א' התקדשי לי בסלע זו כו' תנהו לעני מקודשת דהוא מתורת זכיה והבעל נעשה שלוחו של אשה לזכות לעני או העני בקבלתו זכה לאשה משל בעלה וחוזר וזוכה לעצמו אבל דא בעי שתהא הנתינה ליד האשה עצמה כן סבר שתהא הנתינה מיד המקדש אם לא מתורת זכיה ונמצא דהוי סודר של הקדש ואיכא בי' דין מעילה ואיך יתנו סודר עבור הקדש והא דמועיל כסף בעבד כנעני אף שאחר נותן עבורו ושם ליכא מדין זכיה דהא אין העבד יוצא בכסף ע"י עצמו שאין קנין לעבד בלא רבו וכי זכי המקבל כסף עבור העבד הלא תו הוי של רבו ואישתכח דלא שקיל מעבדו כלום ע"ז צ"ל לירושלמי דכסף בעבד כנעני שאני הואיל ויוצא בעל כרחו ולא דמיא לכל קנינים שאינן בעל כרחו של הקונה וכיון דבכל קנין בעי שיהא מדעת הקונה לא סגי אם אחר יהיב כספא שיהא מקנה לאיש פלוני אם לא מדין זכיה משא"כ כאן בעבד שבע"כ יוצא דקבלת רבו גרמה לי' לכן אף אם אחר יהיב כספא מהני. ולזה בירושלמי בפ"ק דקדושין הלכה ג' ר' ירמי' בעי קומי ר"ז הילך כסף זה שיצא עבדך לחירות א"ל יצא שתצא שדך להבקר א"ל לא יצאת כו' הרי דלא מדמה רק דין הפקר לדין עבד כנעני הואיל ובשניהן אין צריך אלא דעת הנותן ודו"ק. ובפרק ד' מהל' תרומות עוד דרך שלישי בהך דר' יוסי ואכ"מ.

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.