אור שמח/שכירות/ג

אור שמח ‏ שכירות ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ג

הסבל ששבר חבית של יין לחנווני כו':

ובההמ"ג פירש שהיה בפשיעה או במקום רואים ולא הביא ראיה כו'. הנה המחנה אפרים חקר הרבה במזיק שכשהזיק היה החפץ הניזוק שוה ארבעה וכעת בשעת העמדה בדין אינו שוה רק אחד מי הוי דינו כמו גזלן דמשלם כשעת הגזילה ואינו יכול לפטור עצמו להחזיר הכלי עצמו שגזל יעו"ש שלא מצא מקור מפורש. אולם לדעתנו לפי פירוש רבנן בתוס' נחלקו בזה תנאי רע"ק ורבנן בשילהי פרק המפקיד דשולח יד בפקדון בש"א ילקה בחסר ויתיר, ובה"א כשעת הוצאה, ורע"ק אומר כשעת התביעה, ופלפלו רבנן בתוספות בפירושא דר"ע, והעלו דבית שמאי מיירי ביוקרא וזולא נמי, דאם הוקרה משלם כשעת הוצאה מן העולם ואם הוזלה משלם כשעת הגזילה, [וזהו בתברה או שתיה דבידים דאם איתבר ממילא הלא כדמעיקרא משלם] ורע"ק פליג על זול ויוקר דאמר משלם כשעת התביעה בין הוזל בין הוקר יעו"ש בתוספות, וכוונתם ע"כ אם הוזל אחר שעת הוצאה מן העולם או הוקר אזלינן אחר שעת התביעה ונהי דלענין שליחות יד סבר כיון דבהיתרא אתי לידיה לא הוי כגזלן לשלם עד שעת התביעה [דודאי לא פליג על משנה דכל הגזלנין משלמין כשעת הגזילה וכמו דאמר בריש סוגיא שם מי איכא למ"ד והא תנן כל הגזלנין משלמין כשעת הגזילה] אבל זה ברור דסבר דבתברה ושתיה משלם אם הוזל אח"כ בשעת התביעה כשעת העמדה בדין, וב"ש וב"ה סברי דמשלם כפי שהיה שוה בשעה דתברה ושתיה, וכן אם הוקר אחרי זה משלם כשעת הוצאה מן העולם לב"ש וב"ה, ולר' עקיבא משלם כשעת העמדה בדין. ולפי מה דקיי"ל כרבא דאין הלכה כרע"ק ודאי משלם כפי שהיה שוה בשעת הוצאה מן העולם אם עולה טפי משעת שליחות ידו אף ע"ג שהוזל קודם שעמד בדין, והדבר מפורש דמשלם כפי מה שהוא שוה בשעת ההיזק, דהא בשעת הוצאה מן העולם אינו חייב מתורת גזל אחרי דכבר שלח בה יד והיא כבר ברשות גזלן. ויתכן לומר דרע"ק לא פליג אמזיק דעלמא דמשלם כשעת ההיזק אם הוזל אחרי שעת הנזק רק כאן פליג דכבר שלח יד, ולכמה אמוראי דפליגי על רב חסדא בגזל ובא אחר ואכלו אינו גובה מן השני כיון דכבר נפקא מרשות הבעלים ולאו ברשותיה קאי, אבל זה לא נהירא כיון דבשולח יד סבר רע"ק דלא מיחשיב כגזלן לשלם ביוקר כשעת הגזילה משום דבהיתרא אתי לידיה עד שעת התביעה, אין סברא דמשום זה פוטרו לשלם מה שהיה שוה ביוקר בשעת התבירה הואיל ונפיק מרשות בעלים מכבר משעת שליחות יד, הלא לא משלם על היוקר של שעת שליחות יד, ועל כרחין דלדידיה לא נפיק לגמרי מרשות בעלים ע"י שליחות יד ואפילו כן פוטרו על היוקר שהיה שוה בעת ההוצאה מן העולם ודוק:

אולם נתבונן בשמעתין דמבואר דמשלם לשיטת רבינו חבית של יין או דמי החבית של יין כשעת התשלומין, וכבר כתב ההמ"ג דמיירי ששבר בעת השוק שהיה שוה ארבעה דאי לא אינו משלם רק דמים שהיה שוה בשעת השבירה שלשה ואינו משלם מה שנתייקר אחרי זה ביום השוק, אבל דא גופא קשה אמאי משלמי רק חבית יין או שלשה זהובים בשאר יומי הלא כבר נתחייבו בתשלומי ארבעה זהובים כפי שהיה שוה ביומא דשוקא ומ"ש כאן, וצ"ל דזה הוי מדין פועלים דאמרו דבחנם אף במקום מדרון נפטר ושומר שכר מיפטר כל זמן שלא פשע בה בשבועה, כן תקנו חכמים ואמדו דעתו של בעה"ב שרוצה שיהא בטוח שיהא לו חבית יין כמו שהיה לו ולכן פטרוהו חכמים בתשלומין שמשלם מה שהיא שוה בשעת התביעה והחזרה, ודיו זה לבעה"ב ומשום תקנת שכירין נגעו בה, ולכן פירש ההמ"ג שהיה בפשיעה או במקום רואים כו' אבל אם שבר בכוונה ודאי דמשלם מה שהיא שוה בשעת הנזק היינו ד' ולא מצי למיפטר עצמו בחביתא דחמרא שאינו שוה עכשיו רק ג', וזה ברור לדינא ובכוונת ההמ"ג ז"ל ודוק:

ח

רועה שהניח עדרו ובא לעיר כו' אם יכול להציל ע"י רועים ומקלות חייב כו' ואם אין הדבר ידוע חייב לשלם:

טעמו פשוט, כיון דעל בעידנא דלא עיילי אינשי או בשומר שכר דשקיל אגרא יתירא כי היכי דלא נעייל בעידנא דעיילי אינשי תו כיון שלא עשה כחוק שמירתו הרי כבר נתחייב וכי איקלע אונס הוי פטור כמו פרעון, ופוק חזי ברבינו אשר פרק הגוזל בתרא גבי טבחוה ואכלוה דאם הניח אחריות נכסים חייבין לשלם כל דמיה, כתב משום דאביהן פשע דלא הודיען דשאולה היא בידו ומתוך כך אכלוה [היינו שבא האונס מחמת הפשיעה] ומשעת פשיעה אישתעבוד נכסי דאבוהון יעו"ש, א"כ כאן שפשע או לא עשה כפי חובת שמירתו תו איתחייב נכסיה וצריך להביא ראיה שנאנס אח"ז, והוי כספק פרעון דאיני יודע אם פרעתיך חייב לשלם בלא הו"ל למלוה למידע ועיין הגהות משל"מ ריש פ"ד מהלכות שאלה, ובפשיעה גמורה אשכחן בספיקות אם הוי שמירה בבעלים פוסק רבינו פרק ב' משאלה הלכה ח' דחייב לשלם, וטעמא דכיון דלא עשה כדינו דאף אם הוא שאלה בבעלים רמיא עליה לשמור ככל השומרים רק דפטרינהו מתשלומין, א"כ כיון דפשע ולא עשה כדינו תו חייב בתשלומין, וזה ברור דכן סברת רבינו מדכתב לעיל פרק א' והוא שלא ימעט בשמירתו כגון שהיה מופקד אצלו בשכר והפקידו אצל השני בחנם אף ע"פ ששכר בבעלים כו', הרי אף ע"ג דלענין תשלומין הוסיף בחיוב שהוא היה פטור לגמרי מתשלומין הואיל והיה בבעלים, והשני חייב בתשלומי פשיעה או גניבה ואבידה, מ"מ הבעלים לא נחית אל התשלומין שרוצה אדם בקב שלו ורצונו בשמירת החפץ ואיהו היה מחויב לשמור כדין שומר שלא בבעלים, רק לענין תשלומין פטריה רחמנא אבל לא משמירה, א"כ כי מיעט שמירתו הרי פשע או הזיק, ואף בשואל שמסר לש"ש מצי אמר כיון דכל הנאה שלך והיית צריך לאותו חפץ מסרת נפשך טפי כמו אדם בשלו ולא היית מניח לבוא האונס, ועיין כס"מ שם, ולחנם נתקשה המשל"מ ודוק:

ובאמת מש"כ רבינו ואם א"י חייב לשלם יצא לו מהא דפריך בדף ק"ו על הא דאמר דבמכת מדינה אם לא זרעה כלל לא מצי פטר נפשיה מחכירותו דא"ל אלו זרעתה הוי מקיים בי לא יבושו בעת רעה, ופריך ע"ז מרועה שהניח עדרו כו' נימא ליה אלו הוית התם הוי איתרחיש ניסא להרוג אותם יעו"ש, הרי דהגמרא מדמה לחכירות דכבר נתחייב בדמי חכירותו רק כי איכא מכת מדינה מיפטר פטור מחיובו ועל ספק שאינו מצוי באופן רחוק כזה רוצה הגמרא לחייבו, כש"כ במקום שאינו ידוע שאם היה שם אולי היה יכול להציל ודאי חייב. ובזה מסולק מה שתמהו בזה תוספות שם דאמאי לא פריך מהא דתנן הארי והזאב אונס נימא אלו נלחם הוי מקיים ביה את הארי ואת הדוב הכה, דז"א דבמקום דשמר כדינו ודאי דלא אמרינן לחייבו מספק ואינו מחויב להלחם עם הארי והזאב, רק כאן באופן שלא שמר כדרך השומרים וכבר אישתעבוד נכסיו תו באופן רחוק ג"כ רוצה הגמרא לחייבו, רק דלמילתא רחיקתא כזו לא חיישינן ולכן אמר הגמרא קשיא ולא תיובתא, אבל בספק גמור אם היה יכול להציל חייב, וזה מפורש בסוגיא:

ולכן יפלא בעיני על המהרי"ק בתשובה סימן קכ"ה שכתב באופן דהוי שומר שכר, שהדעת מכרעת שהוא חייב במה דלא שתיק והיה הקומטרי' מחזיק הכל בחזקת שמעון והיו כותבין אותו באונרטיט ולא היה נגנב יעו"ש, אמנם אם גם ממה שנכתב באונרטיט נגנב דבר פשוט הוא שאין לחייב שמעון מספק, ולומר דאולי לא היה נגנב אם היה נכתב, כדמוכח בשילהי הפועלים רועה שהניח עדרו כו' אומדין אותו אם היה יכול להציל חייב ואם לאו פטור, ה"נ נראה לע"ד שאין לחייב שמעון מספק ולומר דאולי לא היה נגנב אם היה נכתב אלא א"כ יהיה ברור לנו שהיה יכול להציל בשתיקתו מפני שהיה נכתב, וזה היפוך דברי רבינו שאף בספק אם היה יכול להציל ג"כ חייב אף בעייל בעידנא דעיילי אינשי דרק אצל שומר שכר חייב לא אצל שומר חנם. ויש ליישב קצת דבריו, אבל אין לשונו מורה ע"ז וצ"ע:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.