אור שמח/שחיטה/יג

אור שמח ‏ שחיטה יג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ז

לא אסרה תורה אלא לצוד אותה והיא אינה יכולה לפרוח בשביל הבנים שהיא מרחפת עליהן שלא ילקחו:

נראה דכוון רבינו לטעם האמור במדרש ויקרא יודע צדיק נפש בהמתו זה הקב"ה שכתוב בתורתו לא תקח האם על הבנים, וכבר כתב רבינו במורה חלק ג' פרק מ"ח על משנה על קן צפור יגיעו רחמיך כו' אבל זה גדר להמצוה אשר בהיותה ניצודה עבור אהבתה לבנים אסור ליקחה, ולכן ביצים מוזרות או אפרוחים שא"צ לאמן שאז הוסרו עבותות האהבה מאם אל הבנים בטבע העופות פטור מלשלח, וכן כתב בהלכה ט' היו אפרוחים טריפות הרי אלו כביצים מוזרות, הוא גדר לזה שאינה קשורה באהבתה להם והוא הוספת טעם ומתק דברי רבינו, וכן אמרו במדרש כדאי הוא שעוסק בכבודו של עולם ובתקונו של עולם שתנצל יעו"ש ודוק:

יז

או על גבי בעלי חיים חייב (בשילוח) [לשלח]:

נ"ב בראשו של אדם כתיב ואדמה על ראשו וכתיב משא צמד פרדים אדמה מלכים ב' ה' ואף על אדם כתיב והוי בכלל על הארץ ופשוט. ועיין בספר האשכול.

כ

המקדיש עוף לבדק הבית ופרח מידו כו' על האפרוחים או על הביצים לוקח הכל כו' שאין שילוח (הקן) [האם] נוהג במוקדשין שנאמר ואת הבנים תקח לך ואלו אינן שלך:

בגמרא איתא טעם אחרינא משום דכתיב שלח תשלח, יצא זה שא"א מצווה לשלחו אלא להביאו ליד גזבר, אמנם רבוותא קדמאי פירשו דבקדשי בדק הבית טעמא אחרינא איכא משום דכתיב ואת הבנים תקח לך ואלו אסורין בהנייה, רק בקדשי מזבח דתנן ביצי תורים לא נהנין ולא מועלין צריך לזה הטעם, ולפ"ז רבינו דפירש במקדיש לבדק הבית שפיר כתב הטעם משום שאין יכול לקיים מה דכתיב ואת הבנים תקח לך כו', אמנם בעיני יפלא מאוד על כולהו רבנן דמה יעשו להא ששנינו בירושלמי בספ"ק דערלה, ביצת הקדש שנעשית אפרוח א"ר ייסא פליגי בה כהנא ור' יוחנן כהנא אמר אסורה ור"י אמר מותרת כו' אף היא פודה אותן בזמן זרעה, פירוש דהוי כמו גידולי הקדש ומע"ש דאמרינן בהו דגדוליהן חולין (בפ"ט דתרומות) וכמו שכתב רבינו פ"ה מהלכות מעילה דאעפ"י שלא פדאן הרי הגידולים חולין ואין מועלין בהן כו', א"כ הא דפודה אותה בזמן זרעה הוא דרבנן ומשום פסידא דהקדש, וא"כ ביצה שנעשית אפרוח הרי היא כחולין גמורים, וא"כ לכן לא אמר טעמא משום דכתיב ואת הבנים תקח לך כו', דתינח בביצים, באפרוחים מאי איכא למימר דהאפרוח חולין גמורים הוי ובפרט דרבינו כתב בפירוש על האפרוחים או על הביצים וצע"ג:

ואין לומר כיון דכתיב על האפרוחים או על הביצים א"כ אם האם היא בגוונא שאם היתה רובצת על הביצים לא מחייבא בשילוח, תו כי נמי רובצת על האפרוחים ג"כ פטור מלשלח, חדא דמנ"ל למידרש היקשא מנפשין, ועוד דבתוספתא שנינו להיפך ולאשר כי היא בשיבוש לכן אגיהה ואבארה מקודם, וז"ל, אם אפרוחין הטריפה (פטורה) צ"ל [חייבת] בשילוח, ביצים [פירוש שאמן טרפה] פטור מלשלח, והוא כמו שבארתי, דאם יושבת על האפרוחין והיא טריפה חייבת בשילוח, דאפרוח מביצת טריפה מותר, וקרינא בהו תקח לך, אבל האם הטריפה היושבת על הביצים, כיון דביצת טריפה אסורה דמגופה קא רביא, א"כ הביצים אסורים וקרינא בהו תקח לך ולא לכלביך וכמו שנתבאר סוף פרק כל האסורין דביצת טריפה אסורה ואפרוח מביצת טריפה מותרת, ובגמרא קל"ט, והתניא אם אפרוחין טריפה חייב בשילוח אמר אביי ה"ק אפרוחין שאמן טריפה חייב בשילוח, ופירוש דוקא אפרוחין שאמן טריפה חייב בשילוח הא ביצים שאמן טריפה פטור מלשלח דהביצים אסורות משום ביצת טריפה ותקח לך ולא לכלביך, הרי דמפורש דאע"ג דאם היו ביצים היה פטור מלשלח האם בכ"ז אם אפרוחין הן חייב בשילוח, כש"כ כאן דאם הן אפרוחים של תרנגולת הקדש כיון דביצת הקדש שנעשית אפרוח האפרוח חולין הוא ודאי דחייב בשילוח וז"ב. ואין לומר כיון דצריך לפדות אותה בזמן זרעה אע"ג דהוי רק מד"ס ולכן לכל דבריהם הוי גידולי הקדש חולין, בכ"ז לא קרינא בהו תקח לך, ז"א, דהא לענין כסוי הדם דכתיב אשר יאכל ואפ"ה אמרינן דלמ"ד אין שחיטה לעוף מה"ת אם נחיר בעי כסוי אע"ג דמדבריהם בעי שחיטה קרינא בה אשר יאכל כמבואר פרק כסוי הדם דף פ"ה כ"ש הכא דלא מיפטר משילוח כיון דמה"ת חולין הוי:

ובזה בארנו דברי הגמרא ריש שלוח הקן הני מוקדשים ה"ד כו' אילימא דהוה ליה קן בתוך ביתו ואקדשיה מי מיחייב כי יקרא קן צפור פרט למזומן כו' רב אמר במקדיש פירות שובכו ומרדו ופרש"י האי דנקיט פירות ולא אמר מקדיש שובכו עצמו משום דיונים אינן ראוין אלא כשהן קטנים ורב לא אמר למילתיה אלא בקדשי מזבח יעו"ש, וטעמו לא מחוור דאטו רק בבני יונה הלא תורים לא מיכשרי אלא בגדולים, ולכן נראה לדעתי דיוני שובך אמרו דאין בהן גזל אלא משום דרכי שלום, א"כ איך מצי מקדיש לפירות שובכו כיון דאינו שלו מה"ת הלא אינן קדושים מה"ת ואיך מיפטרי משילוח כיון דמה"ת לא קדשי, ולכן אמר במקדיש פירות שובכו, ואמרו בפרק הספינה דף ע"ט ביונים הבאים דרך שובכו לשובך כו', ותמהו בתוספות איך מצי להקדיש באופן שימעלו בהן מעילה גמורה הא יוני שובך אין בהן רק משום דרכי שלום, ותירץ רי"צ דבביצים ואפרוחין זוכין מה"ת, פירוש לפי שהן קטנים ולא עבדי דפרחי ולכך סמכא דעתיה עלייהו וקני להו קנין גמור וכן ע"כ יתפרשו דברי רבינו פ"ה ממעילה ה"ח שהמקדיש חורש מועלין בכל קן שבראש האילנות, דבביצים ואפרוחין מיירי, דיכול להקדישן, וא"כ בפירות שובך שהן קטנים שפיר חלה עלייהו הקדש גמור דבר תורה ולכן אמר במקדיש פירות שובכו ומיפטר שפיר משילוח, וזה ברור:

נמצא דברי רבינו צ"ע, וצריך לומר דפסק ככהנא דאמר דביצת הקדש שנעשית אפרוח אסורה, וזה פלא דהלכה כר' יוחנן, ובפרט דסוגיא דילן כוותיה אזלא דאמרה מפני שאתה מצווה להביא ליד גיזבר:

אולם יש להתבונן קצת, דלמה ביצת הקדש שנעשית אפרוח חולין אטו מי שני מביצת תרנגולת דהדיוט שנעשית אפרוח אטו מי לא שייך האפרוח להבעלים של הביצה ובמאי פקע ממונא דהקדש. אולם ז"א, דחזינא דהקדש אינו דומה בכמה מקומות להדיוט, ופוק חזי בקדשי מזבח צריך קרא לגדולין דקדשי היינו לולדות קדשים ואיכא חד תנא דסבר דבהווייתן הן קדושים הא במעי אמן לא קדשי, ומפורש שנינו פ"ק דתמורה דף י"א השוחט את החטאת ומצא בה בן ד' חי נאכלת לכל אדם ונאכלין בכ"מ, וכפי הנראה דאינן טעונין פדיה כלל ואף קדושת דמים לא קדשי יעו"ש, ואף דבריש פ' פרת חטאת דף קי"ד בד"ה וקסבר כתבו דקדושת דמים קדשי, בריש פרק יוצא דופן הוכיחו דאף קדושת דמים לא קדשי יעו"ש. ובאמת לא ידענא הא דאמרו בבכורות שילהי פרק קמא בהמת שביעית פטורה מן הבכורה לאכלה אמר רחמנא ולא לשריפה, הרי דולד בהמת שביעית קדוש בקדושת שביעית מה"ת ומנא לן הא ומי גרעי מגדולי שביעית בדבר שזרעו כלה, ועדיפא מצאנו דולד הנוגחת לאחר גמר דין שעיברה וילדה תלי לה בפלוגתא דזה וזה גורם וכ"ז באיסורי הנאה אבל באיסורי אכילה אמרו דולד טריפה מותר ומנ"ל דולד בהמת שביעית נתפס גם בקדושת שביעית ויש שבח לשביעית, ודחוק לומר דאיירי בשחלל על הבהמה כשהיתה מעוברת בפירות שביעית ונתפס גם העובר בקדושת שביעית דכל כי האי הו"ל לפרושי, ועיין מע"ש בירושלמי פ"ב סוף הלכה א' ודוק:

אך מיהו סברת כהנא דאוסר בביצת הקדש שנעשית אפרוח ומתיר בביצת ע"ז שנעשית אפרוח צ"ב, אם נאמר דחשיב לביצת ע"ז שנעשית אפרוח ע"י תרנגולת דעלמא לזה וזה גורם, זה לא ניחא דיהא המחמם חשיב גורם, הלא מצאנו אשה מחממת ביצים בחיקה (כתובות ס"ו) ואטו העופות אסורים למאן דאסר זה וזה גורם, ועוד דכהנא יהא נחית לפלוגתא דר"י ור"א ריש בכורות דף ו', ונראה דסבר משום דאימת קא גביל לכי מסרחא וכי אסרחא עפרא בעלמא הוא (תמורה ל"א). אך ג"ז לא יתכן, דפרש של ע"ז ג"כ אסור כמו דאמרו פרק אין מעמידין דף ל"ד המקדש בפרש עגלי עו"ג אינה מקודשת דכתיב ולא ידבק בידך מאומה כו' א"כ גם כי הוי עפרא בעלמא נשארת באיסורא, וצריך לומר דסבר כיון דמצאנו דבעלי חיים אינם נאסרים לע"ז ואינן נתפסין באיסור ע"ז לכן כי הוי אפרוח פקע איסור ע"ז, ושאני גבי שור הנסקל וכי"ב דמתפיס בע"ח באיסור זה [ולפ"ז ביצת תרנגולת הנסקלת שנעשית אפרוח תהא אסורה גם לכהנא] וזה ג"כ דחוק דהא מצאנו דהמשתחוה לאילן לא אסרו ואילו חיבר אילן אסורה אע"ג דהשתא מחובר הוי וכמו דאמרינן בירושלמי שבת פרק רע"ק דאע"ג דהמשתחוה לאילן לא אסרו בהשתחוה ולבסוף נטעה אסורה ומוקי בזה משנה דשלש אשירות, וכמו דמה דהוי מחובר לא מפקיע מידי איסורו, כן מה דהוי בע"ח לא מפקיעו מידי איסורו וצ"ע בזה. אבל בהקדש מה דאסר כהנא ע"כ משום דלכי הוה עפרא הלא ג"כ היא של הקדש, ולא דמי לפרש של הקדש דאמרו במעילה דלא מועלין משום דכי אתא מגופא אחרינא אתא יעו"ש דף י"ב, דמן עלמא קאתי לה כו' אבל הכא הוי עדיין ממונו של הקדש ולכן בקדושת בדה"ב וקדושת דמים לא פקע ממונא דהקדש והוי כביצי תורין וחלב המוקדשין דבקדושת דמים מועלין, והעיקר משום דהוי בע"ח ולא דמי למחובר דהוא היה בריה חדשה כמו שמבואר אצלנו בהלכות יו"ט פ"ב ה"ג ועדיף טפי מנטעו גרעין אפילו ועיין:

ולפום מה דסבר כהנא דבע"ז ביצה שנעשית אפרוח האפרוח שרי ובמוקדשין האפרוח אסור, יתכן לומר, דזה הוי סברת ר' אבהו אליבא דר' יוחנן בפרק כל הצלמים דף מ"ב מאי יתיז יתיז באפרוחין, ופירוש דהוי דומה לביצת ע"ז שנעשית אפרוח, אע"ג דכאן לא השתחוה רק להאילן ולא להביצה, מ"מ גזרינן אטו היכי שישתחוה לאילן גם להביצה שעליה לכן הקן אסור עם הביצים ולא יעלה על האילן ליטול האפרוחים דנמצא נהנה מן האילן ולכן יתיז באפרוחין, אבל בסיפא גבי הקדש גם הביצים גם האפרוחים לא נהנין דמיתחזי כאילו הקדיש הביצים, וביצת הקדש שנעשית אפרוח הרי אסורה ופודה אותה כמות שהיא דממונא דהקדש לא פקע לכן גם האפרוחים לא נהנין, או דאסירא מטעם דבהדיוט קני החצר להדיוט כן בהקדש אע"ג דאין חצר להקדש מ"מ לא נהנין ועיין פרק הספינה דף ע"ט תוספות ד"ה ואין מועלין במה שבתוכו, ובחדושי רמב"ן דפליג וסובר דחצר קני להקדש רק דמעילה ליתא בהו דדוקא אם ההקדש בא מכח אדם מועלין בו לא למה שקני חצר דהקדש דמאיליו בא להקדש יעו"ש, והא דאמר ר' יעקב לר' ירמיה אסברה לך הוא עפ"י שיטת ר' יוחנן בירושלמי דביצת הקדש שנעשית אפרוח שריא, לכן אפרוחים כאן וכאן שרי, וע"כ דיתיז האפרוחים ויטול העצים של הקן דאייתי מעלמא, ובהקדש הקן אסור וכפירוש הר"מ בפירוש המשנה:

והנה רבינו כתב בהלכות ע"ז פ"ז הלכה י"ב, והאפרוחים והביצים שצריכין לאמן אסורים שהרי האשירה כמו בסיס להן, ובהשגות כתב היה לו לומר מפני שהן כגדולי האשירה, ולטעמייהו אזלי לקמן פ"ח הלכה ג' השתחוה לחצי דלעת וחצי האחר מעורה בו ה"ז אסור מספק שמא זה החצי כמו יד לחצי הנעבד, כן סבר רבינו הכא דהאשירה הוי יד ובסיס להאפרוחים והביצים. והראב"ד השיג דליכא דין יד לאיסור רק לטומאה ואין זו השגה, דאימא מדאפקיה קרא לאיסורא בלשון טומאה להורות דין ידות לענין איסור וזה פשוט, אמנם הענין בכללו צריך עוד ביאור:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.