אור שמח/שבת/כח

אור שמח ‏ שבת כח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

כל בית דירה כו' אם היה בינו ובין המדינה שבעים אמה ושני שלישי אמה כו' ה"ז מצטרף למדינה.

בירושלמי הלכה ב' רב חונה כו' ר"מ ורבנן מקרא אחד דורשין. ר' מאיר דרש מקיר העיר. מה ת"ל וחוצה. מכאן שנותנין קרפף לעיר [הוא שמודדין מאחרי השבעים אמה לשיריים ותן חוצה ואח"כ מדוד] רבנן דורשין וחוצה מה ת"ל מקיר העיר [פירוש דהו"ל למכתב מחוץ העיר] אלא מיכן שנותנין [עיבור] לעיר. [כצ"ל] פירוש, דהוי כונתו מקיר העיר ומקיר חוצה היינו שיש דירה סמוכה שבעים אמה ושיריים דהוי קיר לחוצה, שמשם מודדין והך מקיר קאי אתרווייהו על העיר ועל חוצה. ואח"כ אמר הדה אמרה שנותנין קרפף לעיר. פירוש על משנה דאם יש לזו ע' אמה ושיריים כו' דמדנותנין שני קרפיפות לב' עיירות הדא אמרה דנותנין קרפף לעיר חדא. והא רבנן סברי דאין נותנין קרפף לעיר אחת. ר"י בר אחא כו' סלקת מתניתא. פירוש, דהך אם יש לזו ע' אמה כו' הוי אליבא דר' מאיר דנותן קרפף לעיר ולא מדברי רבנן. ובזה סובר כחיי' בר רב דתלמודא דידן דב' עיירות נותנין קרפף אחד אליבא דרבנן ולא קיי"ל כוותי' אלא כרב הונא דתלמודין. ודו"ק.

ובתוספתא פרק ד' ברייתא ז' כמה יהיו קרובות לעיר ויהיו מתעברין עמה. שבעים אמה ושיריים על שבעים אמה ושיריים שהן קמ"א אמה ושליש, ר"י אומר חוץ לשבעים אמה ושיריים היה דבר מועט ולא נתנו בהן חכמים שיעור. כמה הן שיעור שבעים אמה ושיריים סאתיים כחצר המשכן. פירושה, דבקרפף שלא הוקף לדירה הוי ע' ושיריים על ע' ושיריים דילפינן מחצר המשכן. אבל הכא בעיבור מאן יהיב לן למדוד שבעים אמה ושיריים הלא אורך העיר כמה הוא. ע"כ עקר הילפותא היא במדידת הקרנות שיהיו בכל צדדי העיר שבעים אמה ושירים על שבעים אמה ושירים ע"פ רוחב העיר ואח"כ נשאר בין כל קרן וקרן שצריך להשלים ע' אמה ושיריים על ע' אמה ושיריים לכל קרן, לכן אף בעיר קצרה שכל רוחבה אינו אלא ששים מ"מ כי תתן שבעים אמה ושיריים מכל צד נמצא לקרנות היינו לפאות העיר הוי אורך ע' אמה ושיריים על רוחב שעור ע' אמה ושיריים. וגם ר"ח בן אנטיגנוס מודה בעיבורי העיר שצריך להיות כטבלא מרובעת שהנך ע' אמה ושיריים יהיו על ע' אמה ושיריים לכל קרן. דאל"כ שעור ע' אמה ושירים מנא לי'. וכן קאמר בירושלמי פרק מי שהוציאוהו הלכה ו', אע"ג דר"ח בן אנטיגנוס פליג על רבנן באמות מודה הוא הכא [פירוש, בד' אמות שמותר להעביר כל האלכסון שלהן] ובעבורי עיירות [פירוש, ששבעים אמה ושיריים דמתעברין עמה לר"מ בקרפף ולרבנן בשיש בית תוך ע' אמה ושיריים שעושין אותה כמין טבלא מרובעת לכל צד.] וזוהי כונת הך תוספתא. כמה יהיו קרובות לעיר ויהיו מתעברין עמה שבעים אמה ושיריים על שבעים אמה ושיריים. היינו לכל קרן הטבלא שמשלמת האלכסון שהן קמ"א אמה ושליש פירוש משני צדי העיר אם יש בית למזרח וכן למערב הוי קמ"א ושליש הניתוסף ממזרח למערב וכן מצפון לדרום ודו"ק.

ג

ושתי מחיצות שיש עליהן תקרה כו'.

עיין במגיד.

נ"ב משום דפשיט בירושלמי. מגדל עוז.

ה

מה שנחלקו רבינו עם הראב"ד בהך דקא אמרי רבנן אם יש בין שנים החיצונים קמ"א אמה ושליש דרבינו מפרש כרש"י דנחשוב את האמצעי כאלו הוא בין שנים החיצונים ויהי' מקום פנוי בין האמצעי לכל חיצון קמ"א ושליש, והראב"ד מפרש דהאויר שבין שני החיצונים יהי' קמ"א אמה ושליש. וראייתו מלשון דבין החיצונים אינו מוכרח. דבגמרא דאמר כמה יהא בין חיצון לחיצון הוא על כל האויר, משא"כ במשנתינו דע"כ הוא מלבד רוחב האמצעי והיינו אחרי מלאו את האויר בכפר האמצעי א"כ על האויר שבין האמצעי ולחיצון קאמר.

אולם דא מסתברא, דלתירוץ קמא של התוספות דלבני האמצעי מודדין מפתח בתיהם לא מחוור כלל שיהיו נותנין קרפף להאמצעי שהוא בתוך תחומו או בסוף תחומו. ובשלמא לשיטת רבוותא דמודדין גם לכפר האמצעי מסוף פתחי החיצונים ועד החיצונים הוי כמאן דמלי בתים לכן יהבינן קרפף גם לבני האמצעי והוי הכל כעיר ואח"כ הקרפף והעיר אבל לומר שלכפר האמצעי נחשב הך קרפף ממדת התחום ומ"מ חשבינן לה ככפר לכפר החיצון במה דיהבת לי' לאמצעי ונמצא מה דיהבת הך קרפף לאמצעי הוא רק בדמיון וזה זרות גדולה. ולפלא בעיני על הטור והרמ"א שהרכיבו שני הדעות. אולם הטור לטעמי' דפסק כר' מאיר דנותנין קרפף לעיר לחוד אף בלא בית א"כ חזינא כאילו הכפר האמצעי עם הקרפף שלו שיש לו במקום שהוא עומד מובלע בין החצונים, אבל לרבנן דהכפר האמצעי אין לו קרפף גם במקום שהוא עומד א"כ הוי ממש ככותב באויר למיהב קרפף להאמצעי ג"כ ודו"ק.

ח

אמרתי אעתיק מה שכתבתי בימי עלומי בחדושי וקשה עתיקא מחדתא וסמכתי על המעיין. וזה לשוני.

עיר העשויה כקשת. עיין כל הסוגיא. הרבה האריך בזה המרכבת המשנה. עיין בדבריו. ולא דק במאי שכתב דבמחוז סעים [לפי התמונה שצייר שם] אי אפשר לילך להקשת בפני עצמו ואם תמדוד תחום הקשת אז יבא סוף התחום כמין קשת עיי"ש וזה אינו דאם הקשת עיר בפ"ע אז מרבעין אותה לענין התחום וזה פשוט ומבואר בריטב"א עי"ש והתחום בא בשוה. אלא לרש"י שמודדין מפתח אהלו יש לעיין בזה ואכ"מ.

ודע דביאורו של ר"ה אם יש בין שני ראשי' יתר מאלפים יבואר עפ"י מה דאמר בגמרא לעיל מ"ד ע"ב דמערה ששבת בתוכה ונעשית לו כד' מחיצות של ד' אמות ויש לו אלפיים מפתח זה ואלפיים מפתח זה. כשמהלך ע"ג אם מובלעין התחומין של שני הפתחים זב"ז אז רשאי להלוך ע"ג ואלפיים לכל רוח. ואם אינן מובלעים אז מוכרח להלך דרך תוכה וע"ג אסור לצאת מתחומו של פתח זה עיי"ש ה"נ דכל העיר כד' אמות דרך בתים חשיבא ושבת בכל העיר וקנה שם מקום שביתה הר"ז כשובת במערה ואם תחום של ראשי הקשת אין מובלעין זה בזה אסור להלוך דרך חללה מראש זה חוץ לאלפיים אם לא שיסבב דרך בתים. אבל אם מובלעין מהלך בכולה וחוצה אלפיים וזה ממש דינא דמערה דדרך בתים שרי ודרך חללה אסור וז"ב בס"ד. ומפורש בירושלמי ריש פירקא גבי קשת, וסוף פירקא גבי מערה, כהגהת הגה"ש שם, חדא טעמא אי סנדלא מיכא עיי"ש וכוונתו דבעי שיהא מובלע שיניח מנעלו בסוף תחום פתח זה ויבא אח"כ וילבשהו מפתח השני דזה הוי עיר אחת וז"ב ופשוט בטעמא דמלתא.

אכן יש לעיין לפ"ז טובא בראשי הקשת רחוקין ד' אלפים אמה וגובה הקשת רחוק יותר מאלפיים ופחות מד' אלפים מי נימא דהוי כמערה שיש לה שני פתחים בצד צפון ובצד דרום ושני פתחים למזרח ולמערב. והשנים של צפון ודרום אינן מובלעים ושל מזרח ומערב מובלעין. דמסתמא אף שאין לו לצפון ודרום אלא אלפיים מפתחו מ"מ כשמהלך מפתח מזרח מהלך ג"כ כל המערה ע"ג ואלפיים חוצה דתחום מזרח ומערב מערבן בהדדי, ואיהו שבת בכל המחיצות כחדא ואינו נחשב רק לד"א וזה נראה ברור, א"כ הכא כיון דגובה הקשת אינו רחוק ד' אלפים ומבלע תחומו עם תחום ראשי היתר לצד מערב א"כ כשמהלך מראש היתר מהלך נגד הקשת מעבר השני כל העיר עד גובה הקשת ואלפיים חוצה והוא שהולך בתוך תחומו לצפון. והבן. ובאמת צע"ק דלפמ"ש התוספות דרבה בר רב הונא בעי שיהא מובלע מכל צד אמאי קאמר אלפיים הא בפחות מד' אלפים סגי, ואם תימא דבעי שיהא מובלע כל תחום דרום וצפון עם תחום מזרח דאי ליכא רק מעט מד' אלפים אף דסגי בתחומין שהולכין זה כנגד זה שיהיו מובלעין רק במקצת אבל בתחום צפון ומזרח שהולך כמין גא"ם בעי שיהא כולו מובלע, וכן הוא הדין לענין מערה הכא נמי בעי שיהא התחומין מובלעין כולן ולא סגי במה שמובלע צפון נגד דרום ומזרח נגד מערב. אם כי זה דוחק, עוד קשה א"כ להיפך נמי כשיש בין שני ראשי' אלפיים ומקשת ליתר פחות מד' אלפים סגי ולמה נקט ר"ה דווקא בין שני ראשיה.

והמחוור בזה שיטת הריטב"א. וטעמו דרבה בר רב הונא משום דס"ד דאמרינן מלי כיון דליכא רק אלפיים ומלי ליכא למימר באמת בחצונים רק בראשין ששם עתיד לבנות עוד בתים. ורבה בר ר"ה סבר דטעמא כיון דרחוק יותר מאלפיים ליכא למימר מלי ובאלפיים בעי דמבלעי תחומין של חצונים ופליג על אביי לקמן ואביי לטעמי'. וז"ב בשיטתו הקדושה בס"ד. וספיקא דילי צ"ע. למשל דגובה דקשת היא עיר בפ"ע ותחומו לצד מזרח מובלע בתחומו לצד מערב של יתר מי מהלך ממערב למזרח כל חלל העיר או דנימא כיון דמצד צפון לדרום לא מצי להלוך הרי היתרים עיירות בפ"ע ולכך לא מצי למיחשב חלל העיר בתוך הבתים אף ממזרח למערב וצ"ע. ולפי שיטה דמודדין מראש הקשת ממש לא בעי עיונא דאסור בוודאי, ואף לתוספות דפירשו דמודדין ממקום שאין בין שני ראשי יתר יותר מד' אלפים כיון דמבלען תחומין מ"מ הא בעי עיונא. ונראה מדבריהם דאינו מהלך. וצ"ע דבמערה ליכא למימר הכי מסברא ודו"ק.

והנה המרה"מ הקשה בשם החו"י דלא גרע מעיר המהלכת במישור שהולך אלפיים לקצה השני אף אם גדולה כאנטוכיא ונחשוב כאילו עקמומיתה פשוט כשאין בין הקשת ליתר רק אלפיים. ונסביר קושייתו בטוב טעם. דבאמת דרך בתים מצי למיזל דהוה כד' אמות וכמו שבת במערה אבל ביאור קושייתו, דדוקא היכא דיש ד' אלפים, שכשהולך מיתר שבצפון ליתר שבדרום אף דמצי למיזל דרך בתים גם באלפיים הדרומים מ"מ לא מצי למיזל דרך חללה חוץ מאלפיים שזה תחום דרום, ואלפיים אילו תחום צפון שזה תרתי דסתרי דלכל יתר אין לו רק אלפיים אבל הכא מצי למיזל כל חלל העיר ואלפיים לצפון ולדרום מצד ששבת בכל העיר והוא הולך מצד שביתתו בקשת אלפיים בחלל. ואם תשאל מדוע אשיבך שהולך מחמת שביתתו שבקשת והולך מפתחו שבקשת דרך היתר כל תחומי אלפיים לרוחב ואורך הקשת ואלפיים שבצפון ודרום. וכשהולך מביתו שביתר כל אורך ואלפיים חוצה הוא הולך כל תחום קשת והולך מחמת פתח הקשת ומאי איכפת אם יצא מיתר. הן אמת דיש לדחוק כיון דיתר אית לי' תחום אחר לא מצי למיזל בתחום הקשת אך לאו מוחא סביל דא, ובמכ"ת המרה"מ שלא דק בזה ותירץ בדברים שאינם דזה אינו דרך בתים עיי"ש. ונראה פשוט, שהתוספות לא שקלו וטרו רק על בני הקשת שימדדו להן מסוף הבתים של היתר כמו אלפיים שלו כלה בסוף היתר וכן כתבו תו' דהא מצי אתי דרך היתר מראש האחד לראש האחר משום שמובלע. וכוונתם אף אם יצא מפתח היתר וכמו"ש. ומה שכתבו בדף נ"ז ע"ב ד"ה התם ליכא למימר מלי. דבני ראשי הקשת שבאו לילך בראש השני מודדין מסוף השני', שם כוונתם שילכו חוץ ליתר זה בתחום יתר פלוני כמו שמצד סיבת הקשת כלו אלפים שלו במקום היתר, אבל מצד שאמרינן מלי הוא כמו שעמדו בתי הקשת בין שני ראשי הקשת ומהלך מתחום יתר זה לתחום יתר זה דרך החלל שבינתיים דהשתא שוה תחום שלהן של קשת, ושני ראשי הקשת שוה זל"ז והולך מדרך ראש הקשת זה לראש הקשת זה שלענין זה נאמר מלי בינהון רק בני קשת זה לעצמם יש להם תחום שלהן ממש בלא ראשי הקשת וזה נכון.

אולם התוספות סותרים זל"ז עיין רש"ל ורש"א והנלע"ד דה"פ, דאם באלפיים אמרינן מלי ה"נ נאמר אפילו כי איכא ד' אלפים מראש קשת לקשת, דבמשך שני אלפים נאמר מלי כמו שוב קאי הקשת בין שני ראשי הקשת באמצע ושוב תמדוד תחום הקשת מאמצע ונמצא בני ראשי הקשת מובלעין בתחום הקשת וצריך למדוד מן היתר תחום של קשת וראשי הקשת בשוה כיון שמובלעין בתחומו. ותוקף תירוצם דלאמצעי לא אמרינן מלי רק לבני ראשי הקשת וביתר מאלפיים לאביי לא אמרינן מלי. ונמצא דכל עיקר הקושי' היתה כיון שתאמר מלי הרי ראשי הקשת מובלעין בתחומו וכמו שלאמצעי לא אמרינן מלי הרי אינן מובלעין בתחומו. ושני תירוצים הראשונים חד תירוץ הוא. דלרבה בר רב הונא הוא כתירוץ קמא [וכן לרבא דסבר אפילו יתר מאלפיים] ולאביי בעי שני התירוצים ודו"ק.

ולפ"ז יצא לנו דין חדש דאם בין חלל הקשת מקשת ליתר ד' אלפים כמו >>ציור

טו

ואם היה גבוה הרבה וכו' אומדו והולך לו.

בזה פליגי תרי לישני בגמרא אליבא דרבא, דחד מוקי משנתינו במתלקט עשרה מתוך ארבע הא במתלקט מתוך חמש מודדו מדידה יפה ורבינו פסק כל"ב לקולא. ויש להעיר דבמשנה דנתגלגל עירובו ספק מבעו"י ספק משחשיכה רמי שם דר"מ אדר"מ דהא סבר תחומין דאוריתא ואיך אמר שמעתי שמקדרין בהרים הלא בערי מקלט וע"ע אין מקדרין. וידוע שיטת רבינו בתשובה, דמקום שאין בו דין הוצאה כמו בים שהיא כרמלית ל"ש בו תחומין דבר תורה, והגע בעצמך אם איסור הוצאה שלמדנו מאל יצא איש כו' ליכא בי' כ"ש שאין בו איסור תחומין שאינו דומה לדגלי מדבר והביאה ההמ"ג בקוצר בפרק כ"ז וכן כתב קרוב לזה הרמב"ן בספר הלקוטות, א"כ תל שהוא מתלקט עשרה מתוך ארבע הרי אם הוא בפחות מב"ס מותר לטלטל בכולו ואם שבת בו מהלך כולו כד' אמות ואם רחב יותר הוא רה"י דבר תורה ולרבנן דפליגי על ר"י אפילו רבים לא אתו ומבטלי מחיצותיו כמפורש בעושין פסין בבעי' דרחבא מרבא יעו"ש וא"כ מן התורה הוא רה"י וכולו כד' אמות מה"ת ואינו נחשב לגבי מדת תחומו אלא כד' אמות ותו צריכין למשוך חוט שוה במדת התחום וכמו שאינו נחשב מקום ההר אלא כד' אמות ה"ה כל מה שלצפונו או לדרומו כנגדו, דאם ההר מחזיק אלף נאריך מדת תחומה לרוח זה באלף אמה, ואעפ"י שפסק הרמ"א באם מקום אחד מרובה ומק"א מועט שמודדין באלכסון בסי' שצ"ט סעיף ז' כבר האריך הגר"א בדברי טעם שמושכין חוט שוה א"כ אין כאן מה"ת איסור תחומין שמה"ת אין צריך למודדו אלא כד' אמות לבד ולא שייך בי' איסור תחומין ונותנין כפי מדתו חוצה לו רק מד"ס כשהוא יותר מב"ס אינו רה"י והטלטול אסור בו א"כ דילמא מיירי ר"מ בהרים הגבוהים ומכל צד הם מתלקטים עשרה מתוך ארבע והקילו חכמים דמקדרין בהם ומשלהם נתנו להם, לא כן במדידת עגלה ערופה וערי מקלט אין נפ"מ כלל אם הוא רה"י או רה"ר וכי"ב לכן אין מקדרין ומאי מקשה לר"מ. אכן הו"מ לומר דסוגי' דתמן אזלא כל"ב דמשנתינו דמיירי בהר המתלקט עשרה מתוך חמש. אבל לפי המובן מדברי רבינו שאם אינו יכול להבליעו היינו שרחב יותר מחמישים אף אינו מתלקט רק מתוך חמש מקדר שכן מורה סידור לשונו, שמתחילה חילק שבמתלקט מתוך חמש מבליעו ומתוך ארבע אומדו ואח"כ כתב אם אינו יכול להבליעו והיינו ביש בו דין הבלעה מקדרו וא"כ חיסר דין מתוך ארבע וע"כ דעלי' קאי דמקדרו כשרחב יותר מחמשים וכן פסק הרא"ש ז"ל דבקידור כיון דליכא בי' טרחא טפי מבגיא לא התירוהו באומד ודלא כרש"י ז"ל שפירש במתלקט י' מתוך ד' כו' בהר משופע הוא דבעינן הבלעה או קידור אבל בזקוף אומד והולך לו ע"כ וזה מדוקדק היטב בלשון רבינו. א"כ דילמא קאי ר"מ על הר המתלקט עשרה מתוך ד' וברוחב יותר מחמשים וצריך לומר דלשון משנתינו מורה דעל דין הר שברוחב נ' מבליעו קאי ר' מאיר וע"כ במתלקט מתוך חמש ולכן שפיר מקשה אי סבר תחומין דבר תורה איך מקיל ר' מאיר ומוכח דהלכה כל"ב דסתמא דסוגי' כוותי' ודו"ק.

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.