אור שמח/שבועות/ח

אור שמח ‏ שבועות ח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

שאילו הודה מעצמו שטבח כו'.

פירוש אף בטוענו גנבת והעמדתיך בדין ואמרו לך ב"ד חייב אתה ליתן לו והלכת וטבחת או מכרת דבכה"ג חייב כופל לשלם אף בהודה מעצמו שכבר נתחייב פטור משבועת הפקדון דתשלומי הטביחה קנס, ועיין משל"מ:

ח

הגונב שור חבירו ותבעו וא"ל שורי גנבת והוא אמר לא גנבתי כו' אתה הפקדתו אצלי ונשבע חייב בשבועת הפקדון שאילו הודה [שגנבו] היה חייב לשלם וכו' ועכשיו כו' פטר עצמו בכפירה זו מן הגניבה ומן האבידה.

בפרק הגוזל קאמר ע"ז מלתא דאיבעי ליה לרבא פשיטא ליה לרבה כו' אע"ג דהא קאים כיון דאילו מיגניב ממונא קא כפר. ומסתפקנא היכי דא"ל היכן שורי וא"ל טבחתיו ואכלתיו והרי לך דמיו ואח"כ הודה לאחר שנשבע דעוד הוא בחיים בביתו, מי אמרינן כיון דאילו אשבח או אייקיר ברשותיה דבעלים קא אייקור אשתכח דהשתא ממונא קא כפר ליה, או דילמא הרי ממונא דיליה קא מהדר ליה ולא כפר ליה מידי והוי כפירת דברים ופטור משבועת הפקדון. ונראה דמגמרא דשם מוכח דחייב, דקא מותיב ליה מהך דתניא וכיחש בה כו' אתה מכרתו לי מאי מודה בעיקר איכא לא צריכא דא"ל לא נתתי לך דמי שקול תורא וזיל, ומדלא א"ל שקול דמי השור וזיל מוכח דבכה"ג כיון דלא מהדר ליה רק דמי השור חייב דתורא גופיה קא כפר ליה ואם אתייקר קא פסיד דמי עלוי'. ואולי משום גררא דאתה נתתו לי כו' דשם אמר שקול תורך כיון דלא קיים תנאו לכן מוקי בחדא גוונא:

אולם מירושלמי סוף שבועות תני לא להקל ולא להחמיר חייב אמר ר"י מתניתא אמרה כן אמר לשואל (אמר לשו"ח) אמר לנושא שכיר והשוכר, וכפי הנראה דכוונתו על אופן זה דהוא מחזיר לו דמי השור והבעלים תובע השור והודה חייב אשם וחומש דממונא קא כפר ליה וע"ז חייב ולזה אמר מתניתא אמרה כן אמר לשואל אמר לנושא שכיר והשוכר כו' פירוש דקאמר בשואל מת והוא שנשבר או נגנב וכן בשומר שכר א"ל נגנב והוא שאבד ולא אמר ונמצא ברשותו מוכח דבכהאי גוונא חייב על שבועת הפקדון דממונא קא כפר ליה [והך א"ל שו"ח ט"ס דמוכח]. ועד נאמן דמסיק הירושלמי מהו שיאמר לו בוא והשבע לי שלא נתת עיניך בה לגוזלה מכל מקום אינו משלם מהו דיימר ליה אפילו דאת יהיב ליה כמה דידי אנא בעי גבך, היינו כיון דפשיט דבהאי גוונא אם נשבע שו"ש שגנב ונמצא שהוא ברשותו חייב דממונא קא כפר ליה, תו קא בעי אם מצי להשביעו שבועה שאינה ברשותו בב"ד בגוונא דמשלם וזה פירוש נכון, והפ"מ הגיה שם:

ובהניח כל זה ננקוט מתניתא ערוכה בידן והיא בתוספתא דב"ק פ"ח ז"ל, היכן שורי שגנבת וא"ל אתה מכרתו לי כו' משביעך אני ואמר אמן והעדים מעידין בו שגנב וטבח ומכר משלם תשלומי ד' וה' הודה לאחר שבועה (או) [צ"ל אם] עד שלא באו עדים משלם קרן וחומש ואשם משבאו עדים משלם תשלומי ד' וה' ואשם [זהו כר' יעקב] היכן שורי שגנבת ואמר תועה מצאתיו וטבחתיו משביעך אני ואמר אמן והעדים מעידין בו שגנב משלם תשלומי כפל (ואשם) [צ"ל ואם] הודה לאחר שבועה אם עד שלא באו עדים הודה משלם קרן וחומש ואשם ואם משבאו עדים הודה משלם תשלומי כפל ואשם. והפירוש דאיהו אומר טבחתיו ומתחייב נפשו בדמי קרנא לשלם ומחזיר לו דמי השור, משביעך אני אם אינו ברשותך ואמר אמן והעדים מעידים בו שגנב משלם תשלומי כפל ואם הודה שהיה חי בעת השבועה ברשותו משלם קרן וחומש ואשם דממונא כפר ליה וכמוש"ב דאילו אשבח או אייקר דיליה אשבח וזה מפורש כמו שכתבנו, ולכן לא נקיט התנא תוספתא בהך בבא והעדים מעידין בו שגנב וטבח ומכרו כמו בבבי דרישא, דאין כאן כפירה רק מה שאינו נותן לו גוף השור והשור היה בחיים בעת שבועתו, וכפי הנראה אע"ג דלרבא מספקא בדינא דא"ל שומר אני עליו בכה"ג מודה וכדמפורש בתוספתא זו ומפני שלא עמדו עליה המפרשים הגיהו בה (נ"ב. ויעוין מהרש"א ב"ק ס"ג ע"ב סד"ה או אינו אלא לדין):

אך לפ"ז צ"ע דברי תוספות ב"ק (ק"ז ע"ב) סד"ה כגון שכתבו שאין לפרש שאחר שבועה אבד שא"כ לא הו"מ למיפטר נפשיה באבד כו' ולא מחייב אהך שבועה כו' דלא הוי כפירת ממון, ולפי מה שבארנו אם כן הא תבע ליה גוף השור ואיהו כפר ליה הוי כפירת ממון וחייב באשם. וכן (בדף ק"ח) בתוס' ד"ה טען טענת אבד ונשבע והודה וחזר וטען טענת אבד נראה דל"ג והודה כו' שוב אין כופר כלום ולפמש"ב הלא הוי כפירת גוף השור. ורבינו גריס והודה לעיל פ"ז הט"ו (נ"ב. ובהל' גזילה פרק ז' הלכה י"ג הוסיף והודה שהיא אצלו כו' וחזר והודה שהיא אצלו להורות דחייב על כפירת גוף החפץ) והיינו אע"ג דנתחייב באונסין כיון שנשבע לשקר וטען שאבד אחר שהודה ובכ"ז חייב על שבועה שניה חומש משום דכפר גוף החפץ וכמו שבארתי מהתוספתא וירושלמי ודוק, ויעוין קצות סימן ע"ג ס"ק ב' וכן נראה היכי דאיכא תביעה בחפץ ידוע כו' דצריך לישבע שבועת התורה היכי דאיכא ע"א יעו"ש ואכמ"ל:

ואולי כוון לזה אונקלוס שתרגם על עשק את עמיתו אניס ית חבריה שזה חמסן דיהיב דמי וכפר את החפץ יעוין ב"ק (דף ס"ב):

יד

היתה עליו מלוה בעדים כו' ושמא לא יבואו העדים או יבואו (העדים) ולא תתקיים עדותן או יפסלו כו'.

לפי טעם האחרון אף אם קיימי קמן ג"כ חייב כל זמן שלא העידו ומה דפסק לקמן פ"י הט"ו דהראשונה פטורה משבועת העדות מפני שהן סמוכין כו', הוא משום דרבינו מחלק בין שבועת הפקדון דהנתבע כפר לשבועת העדים דהעדים בעצמן במה שהעידו אינו רק שיוכל לתבוע ובכפירתם אינו רק גרמא לכן כי איכא עדים אחריני פטורים אבל במה שכופר הנתבע חייב אף כי איכא עדים ופשוט וכן כתבו הקדמונים. והנה לפ"ז בטוען טענה והדין שאינו נאמן בטענה זו כמו במביא עדים לבית דין שמעידים שחייב לו מעות רק שהוא טוען פרעתיך תוך זמנו דב"ד מחייבים אותו לשלם משום דאינו נאמן בטענתו נגד החזקה וקפץ ונשבע ע"ז ודאי פטור מקרבן וחומש דאין זו כפירה כיון שהב"ד מחייבין אותו לשלם ולא מהימן בטענתו וזה ברור:

וכיון שכן הנה בלשון המשנה דתני שבועת הפקדון נוהגת כו' בכשרים ובפסולים יש חידוש במה דתני ובפסולים דאם הנתבע פסול הוא חשוד על השבועה ואם מודה במקצת הדין שכנגדו נשבע ונוטל ושבועתו אינו פוטרת אותו מלשלם רק כיון דעל פי הכחשה שלו מחוייב התובע לישבע והועילה הכחשתו בב"ד שלא ישלם עד שישבע התובע הוי שבועתו כדין שבועת הפקדון וחייב קרבן וחומש ופשוט. ולפ"ז הא דאמרו בהגוזל עצים גנבת שורי אתה מכרתו לי מאי מודה בעיקר איכא, רק על הלשון מקשה דקרי ליה מודה בעיקר אבל הדין אמת כיון דגודרות אין להם חזקה ויש לתובע עדים שהשור שלו תו אין נאמן הלה לטעון מכירה וכיו"ב וכיון שכן אינו כופר לו מאומה כיון שאינו נאמן ודיינינן שבגזל הוא מחזיק בו שאינו כופר לו מאומה מחיוביו באונסין ואין חייב על שבועתו קרן וחומש ורק הלשון דמודה בעיקר קשה לו וע"ז משני בכל גווני שהביא רבינו לעיל הלכה י"א ודוק:

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.