אור שמח/מתנות עניים/ו

אור שמח ‏ מתנות עניים ו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

י

ונותנו לכל עני שירצה.

דעת רבינו מפורש דבהנך דאין בהן טוה"נ נותנו לכל עני שבא ותובעו ראשון ומוכרח הוא לפי שיטתו בהלכות תרומות פי"ב הט"ו דאם לקחם שלא מדעת הבעלים זכה בהן שאין לבעלים מהן אלא טוה"נ וטוה"נ אינה ממון, ואם נאמר בהנך דלית בהו טוה"נ דאינו צריך ליתן לעני שבא ראשון מה איכא בין הנך דאיכא בהו טוה"נ להנך דלית בהו טוה"נ דגם בהנך דאיכא בהו טוה"נ אם תפס אין מוציאין מידו. וראיה לשיטת רבינו מירושלמי מפורש גיטין סוף פרק כל הגט על הא דקאמר המלוה מעות את הכהן ואת הלוי ואת העני להיות מפריש עליהן מחלקן מפריש כו' והא לא אתו לידיה ומשני דמיירי במכירי כהונה ופריך ויש מכיר לעני, ופירשו המפרשים דבעני לא שייך מכיר דהא ליכא לבעלים טוה"נ ומוכרח ליתן לכל מי שבא ראשון וכל הבא ליטול נוטל, ועיין משנה למלך הלכות מעשר פ"ז שפירש דברי הבבלי וירושלמי הנ"ל. ואם נאמר כשיטת תוס' דבידו ליתנם למי שירצה ואם בא אדם ושאלו אינו נותן לו א"כ שייך ושייך מכיר לבעלים שנותן לו תמיד אותם. אך א"כ יקשה הא דקרי ליה הגמ' ממון שאין לו תובעים הא צריך ליתנו למי שתובעו תחלה כמו שהוכיחו בתוספות, ע"ז כבר תירץ רבינו בלשונו הזהב פ"ט מבכורים הי"ד, עבר ואכלן כו' אינו חייב לשלם מפני שהוא ממון שאין לו תובע ידוע, השכיל רבינו להסיר קושייתם דאעפ"י שהעני שבא ושאלן מחוייב ליתן להם הלקט ושו"פ בכ"ז הא אין לו תובע ידוע דאינו ידוע מי יבוא ראשונה ואין זכות לשום אחד מהן ודוק:

אולם לפ"ז איכא לעיוני דא"כ המזיק קופה של צדקה ג"כ ממון שאין לו תובעין הוא ויפטר, בשלמא בהנך דאיכא ביד גזבר אמרינן דידו כיד עניים (ב"ק דף ל"ו עיי"ש) וכבר זכו בהן עניים ושפיר חייב לשלם דהגזבר תובע, אבל בלא גזבר לכאורה יפטר וזה תמוה, ועיין ריטב"א כאן שיש מי שרצה לומר כן ועיי"ש בדרך אחר. ובשלמא לשיטת תוס' ניחא שפיר דתמן עני שבא ראשון ושואל מוכרח ליתן לו והוי ממון שיש לו תובעים אולם לשיטת רבינו צ"ב מדוע חייב. והנלע"ד, דפאה הוא רק כזכות שיש לעניים ואינו בשביל שחסר לו דהא עני נוטל אפילו אלף זוז בפעם אחת, ובצדקה אין אתה מחוייב לעשרו, וכן מי שיש לו י"ד סעודות לא יטול מן הקופה ומלקט שכחה ופאה נוטל, וכן אין מחייבין לשיטת הר"ת למכור כלי תשמישו של כסף בלקט שכחה ופאה ובצדקה מחייב עיין תוס' כתובות (דף ס"ח) א"כ בצדקה אם הזיק מעות של צדקה הלא איכא תובעין דאם היו מעות אילו היה העני נוטלן ולא היה חסר לו עוד ושוב פטורין כל אחד מליתן לו, אבל השתא חסר לו והחיוב רמי על כל אחד ליתן לו שנית, א"כ אין לך ממון שיש לו תובעין גדול מזה, אבל בלשו"פ אולי היה נוטלן עני שאינו צריך וכיו"ב וכי אבדן או הזיקן אין כאן חיוב חדש ליתן דזה זכות בגוף הדבר ולא חיובא דרמי אכתפא דגברי שפיר הוה ממון שאין לו תובעין ידוע ודוק:

יג

אב ובנו.

נ"ב וכן בבלי קדושין (דף ל'):

טז

אעפ"י שעדיין לא נתן דמים ואפילו לווה דמים ולקחה כו'.

עיין ירושלמי סוף פ"א עני אינו מצוי ליקח כו' מצוי הוא ללות יעו"ש בלוקח פירות תלושין מחבירו ומכש"כ בלוקח פירות והשדה כשהן במחובר דהתם בפירות תלושין כבר נתחייבו אצל המוכר, לכן סבר רבי דאין מוציאין מיד הלוקח עני אבל כאן כו"ע מודו ופשוט:

· הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.