אור שמח/מכירה/יד

אור שמח ‏ מכירה יד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ו

מותר לאצור פירות שלש שנים ערב שביעית וכו':

בגמ' אחרי הברייתא מייתי רבי יוסי בן חנינא הוי אמר לשמעיה פוק ואצר פרי שלש שנים כו' ולמאי מייתי, ודבר גדול כוון הגמרא, משום דבסנהדרין פליגי אם מעברין השנה במוצאי שביעית משום דיכולין להביא ירק מחוץ לארץ, רק פליגי אם מביאין ירק מחו"ל ובחוששין לגושיהן פליגי, ובירושלמי פ"ק דשקלים על הך מתניתא דאין מעברין למוצאי שביעית אמר משום דנשנית עד שלא התיר רבי להביא ירק מחו"ל הא משהתיר רבי להביא ירק מחו"ל מעברין, א"כ הוי סד"א דעכשיו שהתיר רבי להביא ירק תו אינו רשאי לאצור פירות דמייקרי השער עכשיו ושמא לא יהא הרעב חזק דיביאו ירק מחו"ל לארץ, לכן מייתי דרבי יוסי בן חנינא צוה לשמיעה לאצור פרי שלש שנים אף שהיה אחרי רבינו הקדוש דהוא תלמידו דרבי יוחנן, וברור:

יא

אבל אם יש בה חכם אדם חשוב וכו' ואין יכול[ין] לענוש וכו' אא"כ התנה עמהם ועשו מדעת החכם:

כוונת רבינו, דבעי שני דברים, שזה האומן שאתה עונשו ומפסידו על שעבר על הפסיקה ג"כ יתנה עמהן ויהיה בהסכם דעת החכם, אבל זה לא יוכל החכם לעשות פסיקה ורגיעה ולענוש על מי שאינו מתנה עמהן כיון שאינו מדעת זה האיש, לכן בבני אומניות לחודייהו ודאי לא סליק אדעתיה דמצי לעשות על מי שאינו מתנה עמהן, וכן כתב לפסוק ביניהן, וכאן כתב דאף החכם אינו יכול להעניש ולהפסיד על מי שלא קבל התנאי אלא א"כ התנה עמהן ועשו מדעת החכם, פירוש שיתנה עמהן האיש שנענש ויהיה התנאי מדעת החכם, ובשו"ע כתב ואין יכולים לענוש ולהפסיד למי שלא קיים התנאי אא"כ עשו מדעת החכם, וזה כפי מה שפירש בכסף משנה לשון רבינו שמי שלא קבל התנאי פירושו למי שעבר על התנאי, ונראה דהוי גריס ואין יכולים כו' אולם גירסתנו ישרה, וכן פסק הרמ"א סימן ב' לענין טובי העיר אע"פ שיש חולקין וס"ל כו' רק במה שקיבלו עליהן מדעת כולן ועיין מרדכי, וברור דכן שיטת רבינו ולפלא שלא זכרו משיטתו ודוק. אח"ז רב בא לידי שו"ת פני משה בנבשתי וראיתי בח"א סי' ד' שפירש דברי רבינו כמש"פ:

יד

נשאלה שאלה על דבר חכמה כו':

נ"ב עיין ההמ"ג, וכעין זה פרק הספינה (דף פא) א"ל דבר שהראשונים לא אמרו בו טעם תשאלני בבהמ"ד כדי לביישני:

טו

כל המאנה את הגר כו' ובהלכה (י"ו) [ט"ז] וכן אם לחצו והונהו בממון כו' ובהלכה י"ז ומפני מה עובר כו':

הנה רבינו במנין המצות סובר דאם הוכפלו הלאוין אינו לוקה כמנינין ועיין בספר המצות מל"ת קע"ט הביאו ההמ"ג הלכות מאכלות אסורות פרק ב' הלכה כ"ג, וכן למנין המצות, ולכן הגם דכאן אינו לוקה על הלאוין הללו פירש רבינו דברים שהן אזהרות חלוקות למנין שס"ה לאוין, ובגר עובר בשלשה דהוא גר ובכלל עמיתו ובכלל אחיו, והא דעובר במאנהו בממון גם על לאו דלא תונו איש את אחיו דמיירי באונאת ממון גם על לאו דלא תונו איש את עמיתו דמיירי באונאת דברים, דבגר אם מאנהו בדברים נשפל בדעתו וסובר כיון שהוא מעם אחר הקילו ישראל בממונו וממונו מותר ואין דורש ומבקש עבורו והרי זה כאונאת ממון, אם כי לחיצה לא שייך, אבל שם אונאה שמצאנו גם בממון גם בדברים בשם משותף שייך ע"ז שהוא ירא לכנוס במסחר וקנין עם ישראל בן ברית פן ידחקהו ויאנהו, וכן אם אינה אותו בממון סובר שמצד שהוא שפל אצל ישראל שאינו מגזעם, לכן מאנהו ואין לך שפלות דעת מזה והוי כמבזהו ומשפילהו, משא"כ בישראל לא שייך זה ולא עבר על אונאת דברים או ממון רק בלאו דיליה לחודא, זה סברת רבינו וראויה אליו ודוק. אמנם בעבד שברח לארץ ישראל כתב רבינו בהל' עבדים פ"ח הלכה י"א ולא זכר לאו דלא תונו איש את אחיו, ואם מיקרי עבד אחיו יעוין ב"ק פ"ח וצע"ק:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.