אור שמח/מאכלות אסורות/יב

אור שמח ‏ מאכלות אסורות יב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ד

אסור שמא נגע בו:

דעת רבינו בכל מקום שנאמר בשמועות אלו אסור תלוי בכלל זה. דאם סתום היין בחביות, הוי כמפקיד בחותם אחד ויחד לו קרן זוית דאסור בשתיה ומותר בהנאה, אבל בפתוחות אסור אף בהנאה, רק דביינו של עו"ג וברשותו של עו"ג דשם אפילו מפתח וחותם לא מהני, הוי כפתוחה גמורה ואסור אפילו בהנאה וז"ב, ולכן כתב כאן סתם אסור שמא נגע בו, ובהלכה י"ז י"ח גבי סתומות כתב אסור בשתיה וגבי פתוחות כתב אסור סתם, ובהלכה כ"א כ"ג כ"ד כ"ה כ"ו כ"ז דבפתוחות מיירי כתב אסור סתם דבהנאה ג"כ אסור, ובפרק י"ג גבי מפתח ביד עו"ג בהלכה ב' כתב אסור בשתייה דבחותם מירי, רק שם בהלכה ג' ד' וה' דאפילו מפתח וחותם ביד ישראל לא מהני שהן יין של עו"ג וכו' כתב אסור סתם דאסורים אפילו בהנאה, [ועיין בשו"ת רשב"ש סימן תקנ"ג מש"כ בענין זה]:

ומה שכתב בהלכה כ"ט ברוב מוכרי יין ישראל דמותרים בהנאה, טעמו, כיון דרובא עו"ג רק רוב מוכרין ישראל אין ראיה מזה שרוב יין הבא בכלים כאלה מותר בשתיה, דרק בהנאה מותר מפני שמוכרין ישראל ומסתמא לא עבדי איסורא ורוב יין הבא בכלים אלו מותר בהנאה ודוק:

ט

או שנטל חבית וזרקה בחמתו לבור הרי זה מותר בהנאה בלבד:

השמיט רבינו הך דרב אשי דזריקה אינו אוסר, והך דמשנתינו מיירי דאזיל מניה ומניה, וסובר דזריקה אוסר וכמוש"כ הכס"מ, ולפלא דאם יזרוק חבית לבור מלא יין יאסר, ובמוזג מים לתוך יין שביד ישראל סובר דמותר כמו שפסק לקמן פי"ג הי"ג, ואם סייע או מזג המים כו' מותר, ושיטת כל הפוסקים איפכא דמתירים בזריקה ואוסרים במזיגה וצ"ע:

לכן נראה לענ"ד מלתא חדתא טובא בשיטת רבינו, דרבינו לטעמו דאם הגביה כלי פתוח ושכשכו בכלי אסור בהנאה כמו שפסק לעיל ה"א, וכן אם אחז כלי פתוח של יין ושכשכו אעפ"י שלא הגביה הכלי ולא נגע ביין נאסר היין והובא בשו"ע סימן קכ"ד ס"ק י"ז. ולפי דעתו יפרש הכא מימרא דרב אשי כן, כל שבזב טמא היינו במגעו ה"נ מיתסר בדין מגע דיין נסך היינו בשכשוך, כגון אם שכשך בכלי אסור כמו שבזב טמא [רק דבסתום אין דרכו לנסך ולא מטעם שאין זה מגע והבן] וכל שבזב טהור היינו שהמגע בא מכחו, ה"נ בדין מגע דיין נסך, אם השכשוך בא מכחו כמו זורק אבן לבור, או שנטל חבית של יין ונזרקה מידיו, דנעשה שכשוך לאחר שיצא מידיו, והוי שכשוך מחמת כחו אינו אסור אף בשתיה, וכמו דבזב אם המגע מכחו טהור, כן ה"נ אם השכשוך שהוא המגע שאוסר גבי יין נסך [אפילו בנגע ביד הנגיעה באופן שישכשך כמו"ש באורך בהלכה א' עיי"ש] נעשה ע"י כחו של עו"ג, מותר אף בשתיה, וקמ"ל רב אשי שני דינים חדשים, דאם השכשוך נעשה בעודו הכלי בידיו אסור בכלי פתוח וכמו מגע דזב, ודלא כלהקת הקדמונים שנחלקו עליו עיין ריטב"א וברמ"א בשו"ע, שלמדו רבינו מהך דאמר ר"פ ישראל אדנא ועו"ג אכובא ואי מצדד אצדודי אסור, שלא הגביה ולא נגע רק שכשך בכלי אסור, והיינו דמצדד אצדודי, וכן כתב רבינו הגר"א והלח"מ עיי"ש והראב"ד פירש שם הביאו לפי שבצדוד הכובא אי אפשר שלא ירבה בשפיכת היין מפני שהדנא עומדת קרוב לכובא יעו"ש, ולפ"ז קמ"ל רב אשי מילתא חדתא טובא, והשני קמ"ל דאם השכשוך נעשה ע"י כחו של עו"ג מותר ואם זרק חבית של יין מידו דאימת נתהווה השכשוך בשעה שנסתלקו ידיו והשכשוך נעשה ע"י כחו שרי וז"ב. ופירושא דמתניתין הכי. נטל את החבית וזרקה בחמתו לבור, דהחבית היתה מלאה יין וזרקה בחמתו לבור מותרת בהנאה לרבנן ולר"ש אפילו בשתיה, ומש"ה נקיט סתם והכשירו ולא תני ומכר, והיינו לכל חד כדאית ליה, והשתא פריך שפיר דבמשנה תני דהחבית מותרת דוקא אם זרקה בחמתו, הא שלא בחמתו אסורה בהנאה ואף בלא שכשך כלל וכל השכשוך נתהווה כשיצא מידיו, ומשני דאזיל מניה מניה, היינו שלא זרק החבית בפעם אחד לבור והיא היתה סמוכה להבור, רק שטלטלה לחבית עד שהטילה לבור וא"כ שכשך הכלי בשעה שהיתה בידו ולא הוי השכשוך מכחו רק בידו ממש, ועל דרך כזה ממש הולך הסוגיא דב"ק דף י"ז גבי צרורות דאמר רב אשי כל שבזב טמא עיי"ש דמשני דקא אזיל מיניה מיניה דלא הוי כחו עיי"ש, וזה פירוש נכון בס"ד:

וכמה מדוייקים שמעתתיה דרבינו, דעו"ג שנפל לבור פירש רבינו של יין, ובזרק חבית נקט סתם לבור משום דכל שקלא וטריא הוי רק על החבית שבה יין, ולפ"ז סבר רבינו, דשכשוך בכלי הוי כמגע ע"י דבר אחר שאם הוא בכוונה אסור בהנאה ואם הוא שלא בכוונת ניסוך כמו מדדו בקנה ימכר כן הכא אם זרקה בחמתו לבור הוי שלא בכוונת ניסוך והשכשוך בכלי ימכר ואסור בשתיה, ומש"ה לא הביא הא דרב אשי משום ששכשוך בכלי כבר ביאר דאסור, ושכשוך מחמת כחו סמך על מה שפסק דמזגן העו"ג כשר ואין לך שכשוך גדול מזו ע"י כחו ולכך לא הביאו וזה נכון:

וראיתי בירושלמי, ר' שמואל בשם ר' אבהו אין עו"ג עושה יין נסך בזריקה, עו"ג מהו שיעשה י"נ בחמתו נשמעינה מן הדא ארמייא הוי ליה קופין גו מעצרתא אתא ישראל וזלף בהן חמרא אתא ארמייא קולתא ושפכן לגובה כו' אמרי אין העו"ג עושה יי"נ מחמתו, ואם גריס במשנתנו וזרקה לבור בחמתו אמאי לא פריך מניה על הך דר' אבהו דאין זריקה עושה יי"נ אפילו שלא בחמתו כדפריך תלמודין, ואם לא הוי גריס במשנתנו בחמתו כדאיתא שם בירושלמי (ועיין מראה"פ) מאי מחדש ר' אבהו מלתא דמפורש במשנתנו, ולפמ"ש ניחא, דבמשנתנו קאי להתיר החבית של יין שזרקה לבור, וע"ז בעי אם עושה בחמתו יי"נ היינו דאפשר דמשנתנו מיירי באופן שהשכשוך היה רק כשיצאה מידו וקא בעי אם השכשוך היה בעודן בידו כמו בעובדא דמייתי שהגביהן על הקולתא ושפכן לבור, ולא שזרק הקופין וגם היין נשפך לבור בחמתו שהיין בא מכחו של עו"ג ומתכוין לכך רק בחמתו וקא פשיט דמותר בהנאה אפילו בכה"ג, וכל רואה יתבונן מהא דבעי בירושלמי אם עושה בחמתו בהאי גוונא דמשנתנו מיירי רק דמשנתנו זרק החבית ולא שפך היין מן החבית לבד ובבעיא דיליה שפך היין בחמתו, וכל בעיא דירושלמי על היין שבתוך קופין דישראל זלף בהן חמר והמראה"פ לא דק במח"כ, ואחר כך מייתי זה שמוזג בחמין אסור כו' והיינו ג"כ שנעשה ע"י זריקה דאמר לעיל אין עושה יי"נ בזריקה, וזה ענין חדש לא שערוהו המחברים, וגם הרי"ף אזיל בשיטה זו, והירושלמי הוסיף אפילו אם נתכוון להוריק ולשפוך החבית לבור רק שהיה בחמתו שרי ודוק היטב בכ"ז:

יב

המערה יין לתוך כלי שיש בו יין עו"ג נאסר כל היין שבכלי העליון שהרי העמוד הנצוק מחבר בין היין שבכלי העליון ובין היין שבכלי התחתון כו':

זה מחלוקת גדולה בין גדולי הפוסקים אם נצוק חבור או לא, ואחת מן הראיות הגדולות שהביא רבינו תם מדפריך בפרק ר' ישמעאל על הך דאמר רב הונא דאם החזיר גרגותני לגת אסור, גרגותני גופא במאי קא מיתסר בניצוק ש"מ ניצוק חיבור ומאי פריך והא רב הונא איהו דאמר ניצוק חיבור וע"כ דהדר ביה, ולענ"ד נראה לפמש"כ הראב"ד בהשגות אומר אני בשתיה, דקיי"ל כרשב"ג דסתם יינם אף יין ביין אינו אסור בהנאה ומוכרו חוץ מדמי האיסור שבו, ובניצוק לא גרע מאלו נתערב עם היין שבכלי העו"ג וכן כתבו כמה מהפוסקים, ושיטת רבינו שמעיה הביאוהו בתוספות דף נ"ה ד"ה והשאר מותר, דאף למשנה ראשונה אינו מותר מה שבגת בשתיה רק בהנאה, א"כ הא דאמר רב הונא דאם החזיר גרגותני לגת אסור מה שבגת ע"כ הוא לאסור בהנאה דאל"ה למאי נפ"מ, וא"כ על כרחין סבר כרב רבו דאמר לקמן הלכה כרשב"ג בחבית בחבית אבל לא יין ביין, דיין ביין אסור הכל בהנאה, ומחמת שנתערב עם יין שבגרגותני אסור הכל בהנאה, וע"ז פריך ש"מ ניצוק חיבור, דהא ניצוק הוי רק כחבית בחבית דאנן סהדי דלא בא הטעם כלל לתוך יין שבגרגותני והוה כמו חבית בחבית ועדיפא מיניה, וע"ז פריך ש"מ ניצוק חיבור בכה"ג, דעד כאן לא שמענו לרב הונא רק דהוי חיבור, אבל רק כמו חבית בחבית שבעצם אין שום איסור דאפילו ביי"נ צריך להיות בניצוק מותר בהנאה, וזה אינו לפי שיטת רבינו דאוסר בניצוק הכל בהנאה ופליג אסברא שכתבנו אפילו בסתם יינם ודוק:

והנה בניצוק בר ניצוק האריכו בתוספות להוכיח מהך סוגיא דאינו חיבור, דמה שבגרגותני אסור מטעם ניצוק ומה שבגת מותר משום דהוי ניצוק בר ניצוק יעו"ש שכתבו דיין שבבור אסור מטעם כחו לשיטת רשב"ם, א"כ יש לפרש בשלא החזיר גרגותני לגת מותר מה שבגת משום ניצוק בר ניצוק אבל אם החזיר גרגותני והיין יורד בשוה מן הגת לבור אסור מה שבגת משום ניצוק יעו"ש. ולפ"ז יש לפרש לדעתי דניצוק בר ניצוק חיבור והכי פירושו, לא שנו אלא שלא החזיר גרגותני לגת, דיין שבגרגותני מיתסר משום ניצוק, ותו כי בעית למיסר מה שבגת משום שהוא מחובר מניצוקו ליין שבגרגותני והוי כאילו נתערב עם יין שבגרגותני הא איכא מה שבגת ששים לבטלו והחרצנים שבבור מבטלים היין כמין בשאינו מינו, וכן היין מבטל ניצוק של החרצנים ועיין לקמן דף ע"ב בתוספות כזה. דזה נראה פשוט למאן דסבר ניצוק בר ניצוק חיבור, הוא כאילו נתערב עם הניצוק השני, לכן מה שבגת מותר, אבל החזיר גרגותני לגת שאז יורד הקילוח מן הגת לבור בלא אמצעות הגרגותני, אז אין בגת ששים נגד מה שבבור וכולו אסור, וזה פירוש נכון, וכ"ז לפי שיטת הפוסקים דחשבינן כאילו מעורב ומותר בהנאה יין שמחמת הניצוק כתערובות יין ביין ודוק:

יד

כלי שיש לו כמין שני חוטמין כו' והעו"ג וכו' והוא שיקדים הישראלי וכו' שהרי בא היין מכחו:

דייק רבינו לפרש דחיישינן שמא יחזור היין שבא מכחו והוי כחו של עו"ג, והוא טרוד לשתות והוי כמגע ע"י דבר אחר שלא בכוונה היינו ע"י טרדא, דאינו בכוונת ניסוך דאמרינן מדדו בקנה ימכר, כן כחו ע"י טרדא אסור בשתיה ומותר בהנאה וכמו דפרישית לעיל שיטתו באם דרך העו"ג עיי"ש, ולפ"ז א"ש מה דלא מיתסר הישראל לשתות דהא ע"י ניצוק דמחובר היין שבחוטם ליין שבכלי יאסר, דכאן מיירי דהיין אסור מחמת כחו לבד וכחו ע"י טרדא לא אסור רק בשתיה וביין האסור בשתיה אינו אוסר ע"י ניצוק כמו שהסכימו הפוסקים ומש"ה לא אמר והוא שהתחיל למשוך כמו שכתב ההשגות יעו"ש ובלח"מ ודוק, ואין לסתור זה בשיטת רבינו ממש"כ לקמן פי"ג הלכה כ"ד אבל אם מדד לכלי העו"ג כו' כמו שמבואר אצלנו במקום אחר ואין כאן מקומו. ויעוין שו"ת רשב"א סימן תשי"ב שהעיר בכל זה:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.