מגדל עוז/מאכלות אסורות/יב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מגדל עוז ‏ מאכלות אסורות יב

א

כיצד היא הנגיעה כו' עד לא נאסר היין: כתב הראב"ד ז"ל זה המחבר לא בא לפרש וכו' שאינו אוסר בהנאה אם לא ישכשך: ואני אומר מה היא זאת הסתימה אדרבה פירש כי השכשוך הוא הנדנוד ואיני יודע מה צריך פירוש אחר. ועיקר ההלכה פ' ר' ישמעאל (דף נ"ו) :

וכן אם אחז כלי פתוח עד נאסר היין: כתב הראב"ד ז"ל הוא שניתז מן היין עכ"ל: ואני אומר זו מחלוקת ישנה היא ולכל אחד יש לו פנים פ' ר' ישמעאל דמס' ע"ז ולדעתי מההוא מעשה של עכו"ם שנכנס לחנות דהתם שהביא הראב"ד ז"ל עצמו בסמוך משמע דלא בעינן התיז וכל המחמיר תבא עליו ברכה:

ב

נטל הכלי של יין עד נוגע בלא כונה: כתב הראב"ד ז"ל זה המעשה של עכו"ם וכו': ואני אומר מודה אני בזה וגם כמו כן יש שם פ' ר' ישמעאל (דף נ"ז) ויפה חיבר המחבר:

ג

נטל הכלי של יין עד נוגע בלא כונה: כתב הראב"ד ז"ל זה המעשה של עכו"ם וכו': ואני אומר מודה אני בזה וגם כמו כן יש שם פ' ר' ישמעאל (דף נ"ז) ויפה חיבר המחבר:

ד

נטל הכלי של יין עד נוגע בלא כונה: כתב הראב"ד ז"ל זה המעשה של עכו"ם וכו': ואני אומר מודה אני בזה וגם כמו כן יש שם פ' ר' ישמעאל (דף נ"ז) ויפה חיבר המחבר:

ה

נטל הכלי של יין עד נוגע בלא כונה: כתב הראב"ד ז"ל זה המעשה של עכו"ם וכו': ואני אומר מודה אני בזה וגם כמו כן יש שם פ' ר' ישמעאל (דף נ"ז) ויפה חיבר המחבר:

ו

נטל הכלי של יין עד נוגע בלא כונה: כתב הראב"ד ז"ל זה המעשה של עכו"ם וכו': ואני אומר מודה אני בזה וגם כמו כן יש שם פ' ר' ישמעאל (דף נ"ז) ויפה חיבר המחבר:

ז

נטל הכלי של יין עד נוגע בלא כונה: כתב הראב"ד ז"ל זה המעשה של עכו"ם וכו': ואני אומר מודה אני בזה וגם כמו כן יש שם פ' ר' ישמעאל (דף נ"ז) ויפה חיבר המחבר:

ח

חבית שנסדקה לארכה עד ואם עלה עכו"ם חי אסור בהנאה: כתב הראב"ד ז"ל זה שבוש שהרי אם זרקה בחמתו וכו': ואני אומר זה כתב הראב"ד ז"ל ממה שבפ' ר' ישמעאל (דף ס') כשנשנית משנה זו דנטל את החבית וזרקה בחמתו לבור זה היה מעשה והתירוהו א"ר אשי עלה וכל שבזב טמא בעכו"ם עושה יי"נ כל שבזב טהור בעכו"ם אינו עושה יי"נ ואותבינן עלה מדיוקא דמתני' דקתני בחמתו דמשמע בחמתו אין שלא בחמתו לא ופריק התם דאזיל מיניה ומיניה ובודאי לכאורה הכי משמע כדבריו. אלא שאני רואה זאת צריכה לפנים ולדקדק בה יפה דע"כ האי התירוה בהנאה בלבד הוא תדע דהא האי משנה רבנן תנו לה ולא ר"ש דאי ר"ש הוה תני לה לא הוה קבעינן לה בהלכתא פסיקתא דהא לעיל בההיא שמעתא פסיק תלמודא דלית הלכתא כר"ש כיון דרבנן תנו לה התירוהו בהנאה קאמר תדע דבההיא שמעתא גופה (דף ס':) אמר רב אדא בר אהבה ינוחו לו ברכות לר"ש על ראשו כשהוא מתיר מתיר אפי' בשתיה וכשהוא אוסר אוסר אפי' בהנאה מכלל דלרבנן התירוהו בהנאה בלבד קאמר וקי"ל כרבנן וסתמא מתני' וליכא לאפלוגי בין אזיל מיניה בין לא אזיל מיניה וההוא פירוקא שינויא בעלמא ולא סמכינן עליה אלא כפשטא דמתני' פסקינן וכן דעת ר"י אלפס ז"ל שהשמיט מימרא דרב וכולה סוגיא בר ממתני' ואותו לשון עצמו חיבר ר"מ ז"ל והרוצה לדקדק בגמ' יוכל לדקדק בר"מ ז"ל כמו שידקדק בגמ':

ט

חבית שנסדקה לארכה עד ואם עלה עכו"ם חי אסור בהנאה: כתב הראב"ד ז"ל זה שבוש שהרי אם זרקה בחמתו וכו': ואני אומר זה כתב הראב"ד ז"ל ממה שבפ' ר' ישמעאל (דף ס') כשנשנית משנה זו דנטל את החבית וזרקה בחמתו לבור זה היה מעשה והתירוהו א"ר אשי עלה וכל שבזב טמא בעכו"ם עושה יי"נ כל שבזב טהור בעכו"ם אינו עושה יי"נ ואותבינן עלה מדיוקא דמתני' דקתני בחמתו דמשמע בחמתו אין שלא בחמתו לא ופריק התם דאזיל מיניה ומיניה ובודאי לכאורה הכי משמע כדבריו. אלא שאני רואה זאת צריכה לפנים ולדקדק בה יפה דע"כ האי התירוה בהנאה בלבד הוא תדע דהא האי משנה רבנן תנו לה ולא ר"ש דאי ר"ש הוה תני לה לא הוה קבעינן לה בהלכתא פסיקתא דהא לעיל בההיא שמעתא פסיק תלמודא דלית הלכתא כר"ש כיון דרבנן תנו לה התירוהו בהנאה קאמר תדע דבההיא שמעתא גופה (דף ס':) אמר רב אדא בר אהבה ינוחו לו ברכות לר"ש על ראשו כשהוא מתיר מתיר אפי' בשתיה וכשהוא אוסר אוסר אפי' בהנאה מכלל דלרבנן התירוהו בהנאה בלבד קאמר וקי"ל כרבנן וסתמא מתני' וליכא לאפלוגי בין אזיל מיניה בין לא אזיל מיניה וההוא פירוקא שינויא בעלמא ולא סמכינן עליה אלא כפשטא דמתני' פסקינן וכן דעת ר"י אלפס ז"ל שהשמיט מימרא דרב וכולה סוגיא בר ממתני' ואותו לשון עצמו חיבר ר"מ ז"ל והרוצה לדקדק בגמ' יוכל לדקדק בר"מ ז"ל כמו שידקדק בגמ':

י

חבית שהיה נקב בצדה עד מותר בשתיה: כתב הראב"ד ז"ל אין בעלי הוראה מודין וכו': ואני אומר זו מחלוקת ישנה פ' ר' ישמעאל (דף נ"ט) סוף גמ' מתניתין דלוקחין גת בעוטה דגרסינן וההיא חביתא (דחמרא דאשתקיל) לברזא אתא עכו"ם (אידרי) ואנח ידיה עילוה כו' עד איכא דאמרי אמר ר"פ (כל דאיתי) להדי ברזא חמרא אסיר ואידך שרי ופירש"י ור"י אלפס ורוב רבותינו הקדמונים נ"ע מותר בשתיה והקשו רבותינו בעלי התוס' ז"ל זאת הקושיא שהרי היין מעורב ונוגע זה בזה ושוכב זה על זה והיאך יהיה חציו אסור וחציו מותר ולכך פירשו הם מותר בהנאה וכדמשמע בההיא שמעתא גופא ימכר ויקבל הדמים ור"מ ז"ל הלך בדרך רבותיו וקבלת הראשונים ז"ל והראב"ד הזכיר דעת האחרונים. ואני רגיל לומר שאין אלו הקושיות צריכות לפנים כי התוספתא דדמאי הואיל וקרא שם הוה ליה טבל דחמיר טפי אלא הכא סתם יינן הוא דקיל טפי ובטל בששים לדעת ר"ת ז"ל ולדברי הכל מדרבנן הוא הם אמרו והם אמרו תדע דאי איתא לההיא תוספתא והות דמיא הוה מותיב מינה לר"פ ומדלא מותיב מינה ש"מ ליתא וכדקי"ל בכוליה תלמודא מתניתא דלא מיתניא בי רבי חייא ובי רבי אושעיא לא תותבו מינה בבי מדרשא או משום דפשיטא ליה דלא דמיא כדפרישית. והקושיא השנית ג"כ אינה דהא כל דאיתיה להדי ברזא קא אסר להדיא והוא אינו נוגע אלא מה שבפני ידו והוא מועט מן המועט והשאר שעליו הוא נוגע בכמה פעמים ודמיא לכח וכח כחו לכמה כחות וכחי כחות רחוקות והתערובת כבר יצא ושלמטה שוכב הוא ונח ואין בו תערובת וזה ידוע ומנוסה לנו כמה פעמים שלא יתערב אם לא יתנדנד ויתנועע. ובזה עלה דעת ר"מ ז"ל על נכון ויציב:

יא

מינקת כפופה כו' עד שבכלי העליון: כתב הראב"ד ז"ל אני אומר בשתיה עכ"ל: ואני אומר אין צורך להשיב על זה שכבר הודעתי דעת ר"מ ז"ל ודעת הראב"ד ז"ל וכל אחד הולך כפי שיטתו וגם כי בזה האיסור לא גילה ר"מ ז"ל אם בשתיה או בהנאה והמחמיר תבא עליו ברכה. ועיקר ההלכה הזו בנצוק פ' בתרא דע"ז (דף ע"ב) :

יב

מינקת כפופה כו' עד שבכלי העליון: כתב הראב"ד ז"ל אני אומר בשתיה עכ"ל: ואני אומר אין צורך להשיב על זה שכבר הודעתי דעת ר"מ ז"ל ודעת הראב"ד ז"ל וכל אחד הולך כפי שיטתו וגם כי בזה האיסור לא גילה ר"מ ז"ל אם בשתיה או בהנאה והמחמיר תבא עליו ברכה. ועיקר ההלכה הזו בנצוק פ' בתרא דע"ז (דף ע"ב) :

שהרי העמוד כו' עד בא היין מכחו: כתב הראב"ד ז"ל והוא שהתחיל למשוך עכ"ל: ואני אומר איני מבין מה ביאור הוסיף על ר"מ ז"ל שהרי הוא כתב תחלה והיה הישראל מוצץ ושותה וכו' נמצא שר"מ ז"ל מבאר והוא סותם ממנו. ועיקר הלכה זו פרק בתרא דע"ז בקנישקנין:

יג

שהרי העמוד כו' עד בא היין מכחו: כתב הראב"ד ז"ל והוא שהתחיל למשוך עכ"ל: ואני אומר איני מבין מה ביאור הוסיף על ר"מ ז"ל שהרי הוא כתב תחלה והיה הישראל מוצץ ושותה וכו' נמצא שר"מ ז"ל מבאר והוא סותם ממנו. ועיקר הלכה זו פרק בתרא דע"ז בקנישקנין:

יד

שהרי העמוד כו' עד בא היין מכחו: כתב הראב"ד ז"ל והוא שהתחיל למשוך עכ"ל: ואני אומר איני מבין מה ביאור הוסיף על ר"מ ז"ל שהרי הוא כתב תחלה והיה הישראל מוצץ ושותה וכו' נמצא שר"מ ז"ל מבאר והוא סותם ממנו. ועיקר הלכה זו פרק בתרא דע"ז בקנישקנין:

טו

עכו"ם שמצץ היין עד והוא רואה אותי כשאגע. הכל פ' בתרא דמס' ע"ז (דף ע"ב) :

טז

עכו"ם שמצץ היין עד והוא רואה אותי כשאגע. הכל פ' בתרא דמס' ע"ז (דף ע"ב) :

יז

עכו"ם שמצץ היין עד והוא רואה אותי כשאגע. הכל פ' בתרא דמס' ע"ז (דף ע"ב) :

יח

עכו"ם שמצץ היין עד והוא רואה אותי כשאגע. הכל פ' בתרא דמס' ע"ז (דף ע"ב) :

יט

עכו"ם שמצץ היין עד והוא רואה אותי כשאגע. הכל פ' בתרא דמס' ע"ז (דף ע"ב) :

כ

עכו"ם שמצץ היין עד והוא רואה אותי כשאגע. הכל פ' בתרא דמס' ע"ז (דף ע"ב) :

כא

עכו"ם שמצץ היין עד והוא רואה אותי כשאגע. הכל פ' בתרא דמס' ע"ז (דף ע"ב) :

כב

עכו"ם שמצץ היין עד והוא רואה אותי כשאגע. הכל פ' בתרא דמס' ע"ז (דף ע"ב) :

כג

אוצר של יין שהיו חביותיו עד היין אסור. ס"פ ר' ישמעאל:

ותינוק שנמצא כו' עד מותר כל היין. פ' בתרא דע"ז (דף ע') :
כתב הראב"ד ז"ל זה כתב בשביל שראה ההיא רביתא וכו': ואני אומר תמה אני על זאת הסברא מכמה טעמי חדא כיון דרביתא הואי מאי נתפש כגנב שייך בה השתא בת דעת לנסוכי לא חשיבא ליתפש כגנב חשיבא ועוד דאי בנתפשת כגנב היא אמאי לא פי' כן דוקא התלמוד בפירוש כמו שפירש פ' ר' ישמעאל דגרסינן ההוא כרבא דהוה יתיב בה חמרא דישראל ואשתכח דקאי עכו"ם התם ביני דני אמר רבא אם נתפס עליו כגנב חמרא שרי ואי לא אסיר ועוד דהא בפרק בתרא דע"ז לעיל מהאי עובדא דההיא רביתא גרסינן ההיא אושפיזא דהוה יתיב בי חמרא דישראל ועכו"ם אשתכח דהוה קאי ביני דני אמר רבא אם נתפס עליו כגנב שרי ואם לא אסיר ובתר הכי סידר בעל התלמוד והפסיק בהנהו עובדי דההוא ישראל ועכו"ם דהוו יתבי ושתו חמרא שמע ישראל קל צלויי כו' וגם בההיא ישראל ועכו"ם כו' וגם בההיא אריא דנהים כו' וגם בההוא גנבא דסליק כו' ובתר כולהו סידר מעשה דההיא רביתא כו' ואי ס"ד דבנתפסת כגנב דוקא מיירי הוה ליה לסדורה בתר עובדא קמא ואף כי תנייה סתם הוה אמינא דומיא דעובדא קמא הוא ולאו כי רוכלא ליחשיב וליזיל אלא ודאי כיון דאפסיק בהנך עובדי כלהו דלא מיירי בנתפס עליו ותנייה סתמא שמע מינה בכל ענין איתוקם ועוד דבר מדין כי בעינן נתפס עליו כגנב איכא לאחזוקי דלא נגע משום דמירתת או אפכא אלא בהאי רביתא דאשתכח אופיא בידה אנן סהדי דלא אירתתא ולא שריוה אלא לפי שהיתה תינוקת ובכל ענין וכן נראה דעת רבותינו בעלי התוס' ורש"י ז"ל היה מפרש בתינוקת שאינה יודעת בטיב נסוך אבל בגדולה לא תלינן לקולא ורבותינו בעלי התוס' ז"ל אמרו כי מאחר שלא מצינו חלוק זה בתלמוד בכל ענין נאמרה ומינה שמעינן לנתפסת כגנב דבין בזה ובין בזה קא מיירי הואיל ולא מצינו חלוק זה בתלמוד וכר"ם ז"ל:

כד

גדוד שנכנס כו' עד פנאי לנסך. פ' בתרא דמס' ע"ז (דף ע') :

כה

עכו"ם שנמצא עומד כו' מותר בשתייה כו'. פ' ר' ישמעאל (דף ס') :

כו

זונה עכו"ם עד שלא מדעתה כו'. פ' בתרא דע"ז (דף ס"ט ע') :

כז

עכו"ם הנמצא וכו' עד זו הרחקה יתירה. פ' ר' ישמעאל (דף ס') :

כח

חבית שצפה כו' עד מותרין בהנאה. ב"ב פ' לא יחפור (דף כ"ד) :

חבית שפתחוה וכו' עד סוף הפרק. פ' בתרא דמס' ע"ז:

כט

חבית שצפה כו' עד מותרין בהנאה. ב"ב פ' לא יחפור (דף כ"ד) :

חבית שפתחוה וכו' עד סוף הפרק. פ' בתרא דמס' ע"ז:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.