אור שמח/אישות/כ

אור שמח ‏ אישות כ

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

יא

ואפילו מתה הבת אחר שנשאת אין הבעל יורש כו' הראויה להנתן לה כו':

דייק רבינו הראוי ליתן לה ולא כתב עשור נכסים, משום דעשור נכסים אינה נוטלת מן המטלטלים, ולכן כתב הראוי ליתן לה, היינו כשהשיא בת בחייו, דאז גובה אף ממטלטלין כמוש"כ ההמ"ג בדעתו, ובמטלטלין שמדין הגמ' אינה גובה האלמנה מזונות ממטלטלין, עכשיו לפי תקנת הגאונים אף ע"פ שאינה יכולה לעכב על היתומים שלא ימכרו, בכ"ז בחזקת אלמנה קיימי ומשום פסידא דילה עשו לבעל כיורש ולא כלוקח במטלטלים ג"כ ודוק:

יג

בגרה ועודה בבית אביה בין שבגרה אחר מותו בין שהניחה בוגרת כו':

דעת רבינו, דלעולם נוטלת בת עישור נכסים, והרא"ש בשם רבינו יונה דאם כבר בגרה בחיי האב תו אין לה עישור נכסים מפני שהא שתקנו חכמים מפני אומדן דעת האב, שאין אדם רוצה להשהות בתו בוגרת, וזו כיון שבגרה בחייו ואישתהי אישתהי, רק אם מת ואח"כ בגרה כבר זכתה בעישור נכסים משמת אביה, לפיכך לא הפסידה אח"כ. והרא"ש כתב דמסתברא כוותיה כי היכי דלא תקנו מזונות לבת בוגרת מנכסי האחין, וזה לא מסתברא מידי דשאני מזון בנות דתנאי כתובה הוי, וטעמא דתקנו חכמים כמו שכתב רבינו בפרק י"ט וזו אינה בוגרת כדי שתזון עצמה אלא קטנה או נערה כו', ובפרט שדרך בוגרת שכבר ניסת לאיש, לכן לא תקנו חכמים מתורת תנאי כתובה בבוגרת מזונות. אבל פרנסה דבחיי דאב כתיבא קחו נשים ותנו אנשים כו', וכן אמדינן דעתיה דאב אטו בוגרת לא ניחא ליה להשיאה:

אולם נתבונן אל משמעות הסוגיא דמהא דפריך מרבי דאמר בת הניזונית מן האחין נוטלת עישור נכסים שאינה ניזונית לא, וכאן אמר רבי דבגרו עד שלא נישאו, נישאו עד שלא בגרו לא אבדו פרנסתן יעו"ש. לימא הכי פירושו, דאם היא בת ניזונית היינו שהניחה אביה כשהיא קטנה או נערה נוטלת עישור נכסים, ואם אינה ניזונית היינו שלא היה לה תקנת מזונות שהניחה אביה כשהיא בוגרת אינה נוטלת עישור נכסים, ומה שנוטלת אחרי שבגרה לאחר מותו היינו שכבר זכתה כשהיא ניזונית וזה באמת נאות מאד בלשון. וי"ל דהא קיי"ל דבת הניזונית מת"כ אם נתארסה תו אינה ניזונית מן האחין דרב תני עד דתלקחן לגוברין, א"כ אם הוי כוונת רבי באמרו בת הניזונית הוא לאפוקי אם הניח האב בת כשהיא בוגרת, שאינה ניזונית מן האחין, א"כ במשמעתו הוא לאפוקי אם הניח בת ארוסה שכבר אינה ניזונית מן האחין, וזו לאו מוחא סביל דלא יהיה לה תורת עישור נכסים, דבשלמא בוגרת כתב הרב ר"י משום דחזינא דעתיה דאב דלא הוי חייס עליה ושהה אותה כשהיא בוגרת, אבל בארוסה הרי חזינא דאב הוי בעי למינסבא לה, א"כ אף שסמך הבעל שבודאי יתן לה נדוניא בעת כניסתה לחופה, ומשו"ה לא פסק בעת אירוסין, בכ"ז ודאי לא הפסידה עישור נכסים. לכן לא מוקי בכה"ג דוקא ניזונית מן האחין רק כשהיא ניזונית ובעת שהיא ניזונית, והיינו שכשהיא בוגרת או נשואה ושתקה הפסידה, ואפשר דאה"נ בארוסה ג"כ צריכה מחאה ואם שתקה הפסידה וכמו שכתב הרמ"ה בטור, וכשהיא ניזונית מן האחין שתיקתה לא הוי מחילה ולא הפסידה עישור נכסים:

וקצת סעד לסברא זו מהא דפריך פרנסה אינה כתנאי כתובה למאי. ויפלא הא ברייתא מפורשת לעיל דרבי אמר דבגרו או נשאו אבדו מזונותיהן ולא אבדו פרנסתן, לכן אמר רב הונא בשם רבי מאי דתניא בברייתא בשמו, ועיין מש"כ רבנן בתוספות ע"ז, ולפ"ז א"ש, דלזה הא דאינה כתנאי כתובה אין זה רבותא כלל דכיון דבוגרת אין לה עישור נכסים רק כשהניחה אביה כשהיא נערה, ועל כרחין דכבר זכתה בעישור נכסים משעה שמת האב, א"כ כמו דלא הפסידה מזונותיה המגיעין לה שהיו האחין חייבין לה כשהיתה נערה, כן לא הפסידה פרנסתה וא"כ הוי כתנאי כתובה ממש דהמגיע לה מכבר לא הפסידה ע"י בגרותה. אולם לשיטת רבינו הו"ל למימר פרנסה אינה כת"כ לענין אם הניח בנות בוגרות דאע"פ דאין להם מזונות יש להן פרנסה. אולם באמת לק"מ, דמדלא אמר פרנסה אינה כמזונות רק אינה כת"כ, כוונתו על מילי דאיתנהו גם בכתובת ב"ד גם במזון האשה לכן לא מוקי לה בזה דהוי כתנאי כתובת ב"ד וכיו"ב ודוק:

וצ"ב לשיטת רבינו יונה, א"כ דכל זכותן הוא משום שלא הפסידו מה שכבר זכו מהיותם נערות אחרי מיתת האב, ולפי מה דאסבר רבינו אשר דכמו שלא תקנו חכמים לבוגרת מזונות, כן לא תקנו פרנסה, והא שלא הפסידו אם בגרו, שאני התם שהיה להן לאחין להשיאה קודם בגר, א"כ הא דאמרינן בסוגיא דהניח הרבה בנות ואחת באה להנשא נותנין לה עישור נכסים, ואם באה השניה נוטלת ממה ששיירה עישור בנכסים וכן כולן וזהו עשורייתא דרבי. וא"כ נתבונן אם באו בבגרות להנשא וניסת האחת קודם היאך נוטלת יותר מאחותה השניה שלא ניסת עדיין, הא כשהן בבגרות לא תקנו להן רבנן עישור נכסים, רק מה שנוטלין מפני שזכו כשהיו נערות אחרי מות אביהן והיו ראוין כולן להנשא, ובמה זכתה אז אחת יותר מחברתה, וע"כ דבכה"ג חוזרת וחולקת בשוה, וזה הוי סתום מאד בסוגיין. ויותר קשה דלוקמי סיפא דחוזרות וחולקות בשוה בשנשאו כשהן בוגרות ומאי פריך דכל חדא וחדא דנפשה שקלה, אם כי יש לדחות בכ"ז מורה כסברת רבינו, ולא דמיא למזונות דכאן דמדעתו דאב ואם אמר קודם מיתתו אל יפרנסו שומעין לו ושמין דעתו דאב ודאי דניחא ליה להשיא בתו בוגרת ואטו משום דלא איתרמי ליה הגון לה לא הוי מנסיב לה, וזה ברור:

< הקודם · מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.