אור זרוע/שאלות ותשובות/תשמו

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

אור זרוע שאלות ותשובות תשמו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

תשובה לה"ר שמואל בר שבתי נ"ע חתן המחבר

אמת כי נעמו אותותיך. והוצק חן בשפתותיך. ברורה תורתך. ישר יחזו פניך. נעימות בימינך. גלגל עיני. חתני. החבר רבי שמואל בר שבתי נ"ע. אמת תורתך. ואמת דינך.

כי אין כח ביד ב"ד להוציא מכחך ואפי' היה בידם כח להוציאו מאצלך. הממון אין כח בידם להוציא מידך שכך כתב רבינו יצחק אלפס זצ"ל איתמר משמיה דרב צמח גאון זצ"ל מעות קטן ממנין עליהן אפיטרופא אפי' קרוב דאמרי' מעיינינן אינש דמעלי ושפו נכסיה ולא פלוג רבנן בין קרוב ובין רחוק ואף רב הונא דאמר לא קרוב בנכסי קטן במקרקעי קאמר ולא במעות הלכך מעות יהבינן להו אפי' לקרובים עכ"ל וקרובים שכתב היינו הראויין ליורשו הלכך אין כח ביד ב"ד להוציא הממון מידך ואפי' לפי שגגת בית דין שלך שדימו לחוש משום רציחה וחלילה לא זו העיר ולא זו הדרך. אלא הכי סוגיא דשמעתין ופירושה דתנן אל יאמר הראשון לכשתבוא לביתי אזונה אלא מוליך מזונותיה במקום שאמה פי' שאם אינה רוצה להיות אצלו אז אין כופין אותה אלא זנה בבית אמה ואמר רב חסדא זאת אומרת הבת אצל האם פירש"י הבת הניזונית מן האחין זנין אותה ואין כופין [אותה] לדור אצלם ופרכי' ממאי דבגדולה עסקינן ואין כופין דילמא אימא לך דבגדולה בופין אותה להיות אצל האחין והכא בקטנה עסקינן ומשום דציחה דאיכא למיחש שמא יהרגוה בשביל עישור דידה משום מעשה שהיה דתניא מי שמת והניח בן קטן אצל אמו יורשי הבן אומרים יגדל הבן אצלינו ואמו אומרת יגדל בני אצלי מניחין אותו אצל אמו ואין מניחין אותו אצל מי שראוי ליורשו ומעשה היה ושחטוהו ערב הפסח ושנינן א"כ דיש חילוק בין גדול' בין קטנ' (לאיני) [ליתני] מוליך מזונותי' למקום שהיא דמשמע לגדולה במקום שהיא ולקטנה במקום שהיא מאי למקום שאמה דקתני [שמע מינה] מילתא דפסיקא היא כל בת אצל האם ל"ש גדולה ול"ש קטנה שאם אינה רוצה להיות אצל האחין אין כופין אותה אלא דרה בבית אמה ומוליכין מזונותיה לבית אמה שכן טוב שתגדל הבת אצל אמה הא אם הבת חפיצה להיות אצל האחין ה"נ שדרה אצל האחין ולרציחה לא חיישינן במתני' ואפי' בברייתא גופא דחיישה לרציחה היינו דוקא היכא שהבן אינו חפץ להיות אצל האחין כדמוכח בתוספתא פרק אלמנה דתניא בן שמת אביו ואמו אומרת יתגדל בני אצלי והיורשין אומרים יתגדל אצלינו אין כופין אותו שיתגדל אצל מי הראוי ליורשו מעשה באחד ושחטוהו ערב הפסח מדקתני אין כופין אותו משמע הא אם חפץ הוא ה"נ שהוא דר אצל האחין ולא חיישינן לרציחה. וגמרא דידן דקתני ואין מניחין אותו אצל מי הראוי ליורשו ולא קתני אין כופין אגב דתני רישא מניחין אותו אצל אמו תני נמי סיפא אין מניחין אותו אצל מי שראוי ליורשו הלכך כיון שאחיך נכנס לרשותך מדעתו ומרצונו אין לחוש ולא מידי. ותו אומר אני דאפי' ברייתא דחיישא לרציחה היכא שהבן אינו רוצה להיות אצל הראוי ליורשו ה"מ שראוי ליורשו וכשר להעידו שאין רחמיו מרובין עליו [אבל הראוי ליורשו שפסול להעידו רחמיו מרובין עליו] ולא חיישינן לרציחה כלל וכופין אותו לדור אצלו משום [חסר תיבה] או משום שמלמדו תורה ומדריכו [בדרך] ישרה מפני שלבו דוה עליו שהרי (לכל האם לבב מן הדק יש להעלות על לבו דקתני מי שראוי ליורשו ולא קתני אחיו ותו מאי לישנא דהראוי ליורשו אי לאו למעוטי פסול להעידו וכ"ש אחיו והאי דשני ליה למקום שהיא ה"נ דהוה מצי למימר ולטעמיך נהי דלא חיישינן לרציחה הני מילי בראוי ליורשו וכשר להעידו אכל באחיו מי חיישינן אלא דניחא ליה מניה [שני ליה] ורבות כהנה בתלמוד. ותו נראה בעיני דלא מיתוקמא שמעתין וברייתא אלא בחשידי על שפיכות דמים דקשיא לי האי דפריך דילמא בקטנה משום רציחה משום מעשה שהיה וכו' וכי מפני שוטים אלו ששפכו את הדם אנחנו נחזיק כל ישראל בחזקת שופכי דמים [כדאמרי' בחולין] וכי מפני זה השוטה שעשה שלא כהוגן נאסר כל המקולין ורפ"ק דמכות אמר ההיא איתתא דאייתית סהדי ואישתקור הדור אייתי סהדי ואישתקור אזלה אייתי סהדי [אחריני דלא אשתקור] ארשב"ל הוחזקה זו א"ר אלעזר אם היא הוחזקה כל ישראל מי הוחזקו זימנין הוו יתבין קמיה דר' יוחנן אתא כי הא מעשה ארשב"ל הוחזקה זו א"ל ר' יוחנן אם הוחזקה היא כל ישראל מי הוחזקו והלכה כר' יוחנן לבר מהני תלת דהחולץ וסתמא דתלמודא בפ' [כל הנשבעין] ולא אמרן אלא זה אמר לקוחין הן אבל גנובין לא אחזוקי אינשי בגנבי לא מחזקינן ואע"ג דאיכא כמה גנבי בישראל וכ"ש דלא מחזקינן להו בחזקת רצחנים ושופכי דמים ואם באת לומד דאין מניחין אותו אצל הראוי ליורשו משום חשש רציחה (שבאת) [שוב אתה] מחזיק אותו בחזקת רוצח ושופך דמים כי ההוא דיום הכיפורים דא"ל לר"מ מ"ט לא אשלים ליה מר כיסיה א"ל כידור שמיה וכתיב כי דור תהפוכות המה אמרי ליה מאי טעמא לא אמר מר א"ל אימור דאמרי חששא אחזוקי מי אמרי הא למדת שאם היה אומר להם שלא להפקיד בידו משום חשש כפירה היו מחזיקו בכפרן ה"נ אם נמחה בידו להיות אצל הראוי ליורשו משום רציחה אנו מחזיקים אותו בחזקת רוצח דאנן קיימא לן דאפי' בגנבי דקיל לא מחזקינן להו לאינשי כ"ש ברוצחנים דחמיר וכי תימא [דמשום] חביבות דממונא רצח והא קיי"ל בשנים אוחזין מיגו דחשיד אממונא חשיד אשבועתא לא אמרי' כ"ש דלא חשיד ארציחה אפי' חשיד אממונא וכ"ת דשאני שבועה דחמיר עונשה כדאיתא בשבועת הדיינין דאמת הדבר דרציחה חמורה להו לאינשי טפי. ותו הא קיי"ל דאחזוקי אינשי בגנבי לא מחזקינן דלא עבר אלא לאו דלא תגנוב משום חביבות' דממונא אע"ג דקיל כ"ש דלא עבר (אלא) [אלאו דלא תרצח] מעתה האיך [נחזיק] לכולי עלמא בחזקת רצחנים ושופכי דמים בעבור מעשה של שוטים שהיה. הלכך נראה בעיני דהכי פריך דילמא בקטנ' עסקי' ומשום רציחה ובחשידי אש"ד משום מעשה שהיה פי' והיו חשודים והכי מיפרשא שמעת' וברייתא ומכל פנים אין כח בידם להוציא אחיך מכחך מרשותך ואפי' אם היה כח בידם אין לתת הממון ביד אמך הואיל ונשאת (ובעונות) [ורשות] אחרים עליה מה [תעשה] אם תוציא ותאכל ובעלה יאמר אין רצוני שתתבזה אשתי בב"ד נמצאו באים לידי דיני [דינים] ושוכן מעונים. יתן לך חן וחינונים. כחשקי יצחק בר משה נב"ה:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף