אור זרוע/שאלות ותשובות/תשמז

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

אור זרוע שאלות ותשובות תשמז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

על דבר הריבה שנאנסה והיא ארוסה

השיב ר' לא לחלוק על ישיבת רבותי אני בא כי איני כדאי כי מפיכם אני חי ומימיכם אני שותה אך באתי לדון בדבר הלכה בשעת מעשה לפני רבותי הנקובים בשם. הכהן מורי ה"ר יהודה בן ה"ר משה הכהן זצ"ל והישיש הנכבד מורי ה"ר משולם בן רבי' דוד זצ"ל והגבור בתורה מורי ה"ר דוד בן ה"ר דוד בן רבינו ה"ר שאלתיאל זצ"ל על דבר המעשה שבא ליד רבותי על זאת דוה לבנו וכדיי להצטער ולהתאבל על הצדיקים אשר נהרגו בוורנקבורט ואשריהם ואשרי חלקם שקדשו בגופם את ה' הנכבד והנורא וטוב לנפשותם כי גמלו לעצמם טובה והבחורות והצנועות נאנסו ולבם לגבוה כאשר הוכיח סופם על תחילתם ואסור לספר בגנותם ומצוה לספר בשבחן והנני דן לפני רבותי במשפט התלמיד הדן בקרקע לפני רבותיו ואל יחשבו לי רבותי עון בדבר (והכי) [וה'] בוחן לבות יודע כי ללמוד תורה מפיכ' אני בא. ונראה בעיני שאין כח ביד ב"ד לכוף את זה יעקב לכנוס ארוסתו ונאמן עלי הדיין כי לא לחובת הבחורה ולא לגנותה אני מתכוין כי איסורא גדולה לדבר בגנותה ועונש גדול יש על המבקש חובתה. כי דעו רבותי אני הוא שמחיתי ביד זה יעקב לארס כי היטב חרה לי הדבר כשדברו לי כמה וכמה פעמים כי אמרתי הלילה מהיות בדבר הזה ובעצה הזאת אלא תמתינו עד אשר יעזור לה הבורא שתצא מן העכו"ם ואז תיועץ ברבותינו ובקהלות כי אין נכון לעשות דבר גדול כזה בלא דעת רבותינו ובלא דעת הקהילות וכשהביאו אחיה תשובותיכם ואיגרותיכ' חיליתי פניהם להראות לי שרציתי להתבונן בהם ולחברם בחיבורי ולא רצו בשום ענין עד בטורח גדול שהראום לי בשבת קודם אכילה שעה קטנה שקריתי קריאה בעלמא ולא יכולתי להתבונן בהם כלום ומאז נתתי לבי על הדבר. ונראה בעיני כי אין כח ביד רבותי מד"ת לכוף את זה יעקב לכנוס ארוסתו שאסורה לו ואיני מוצא לה שום היתר. ועל כן באתי להציע דברי לפני רבותי ומחלה אני מכבודכם שתכתבו לי דעתכם באר היטב. תנן בפ' האשה שנתארמלה האשה שנחבשה ביד עכו"ם ע"י ממון מותרת לבעלה ע"י נפשות אסורה לבעלה ופי' רבי' שמואל בפ' אין מעמידין דהא דקתני ע"י נפשות אסורה לבעלה היינו באשת כהן דאסיר' אפי' באונס אבל באשת ישראל דלא מיתסרא באונס אלא ברצון לא חיישי' דילמא נתרצית ושריא לבעלה אפי' ע"י נפשות כמו בן דינאי כדמפרש לה תלמודא בפ' האשה. מעתה יש לי ללמוד מדבריו דהא דאתינן עלה דאסיר' ליה. דדוקא כגון בן דינאי דהוא ניהו נגמר דינו להריגה ואשתו לא נגמר דינה להריגה אלא שהיא הפקר לכל אדם הן להרוג הן לשבי ואפשר שיחיו אותה והיא יודעת דאפשר שיחיו אותה. התם הוא דבאשת ישראל שריא דהואיל ויודעת דאפשר שתנצל מספיקא אינה מתרצה. אבל הא דאתינן עלה שראתה שהרגו כמה וכמה מהם ומרדו במלך ושרפו היכלו ובהיכל המלך הרגום והיא עומדת ליהרג ונאנסה לקבל דתם אית לן למימר דאע"ג דלבה לשמים נתרצית לביאה כדי להציל נפשה מן המיתה דאע"ג דאינה נהנית מביאה זו כי לא מחמת תאות הביאה נתרצית ואין לה שום הנאה מאותה ביאה כדפרכי' פ' מצות חליצה גבי יעל והא קמתהניא מעבירה וא"ר יוחנן משום ר"ש בן יוחי כל טובתן של רשעים רעה היא אצל צדיקים ואסיקנא משום דשדי בה זוהמא אלמא לא מהניא. אפ"ה כיון שנתרצית לו לבוא עליה לעשות לו רצונו אסירא מידי דהוח אאסתר שלא נתרצית לאחשודוש מחמת תאות הביאה כי היתה מצטערת על הדבר כדכתיב כאשכ אבדתי אבדתי אלא נתרצית לו לעשות רצונו לבוא עליה מחמת אונס גדול בעבור ההצלה הכא נמי נתרצית לו לעשות רצונו עבור הצלת עצמה הלכך אסירא. ולא מסתבר לי למימר דהואיל וקיבלה התם הרי היו נוהגים בה דין עכו"ם ולא זילזלוה להפקירה דהא סתם עכו"ם נכריות מפקירות ואינם בושים ואדרבה משקיבלה דתם היו גסים בה והיא כל שעה יריאה למרוד בהם ומטנפים בה. ותו דקודם שנתרצתה לקבל דתם טינפוה דיש פנאי לבעול אפי' כשבאים להשחית ולחבל כדאוקימנא מתני' דכבשה כרקום בכרקום של מלכות אחרת שמשחיתים ומחבלים ואפ"ה יש פנאי לבעול ובשעה קטנה מיתסרא כההיא דפ"ק דסוטה דת"ר כמה שיעור סתירה כדי טומאה כדי ביאה כדי העראה עכו"ם ודאי בעל הלכך אפי' לפירוש רבי' שמואל נראה בעיני [דאסורה]. כ"ש לפי האמת דמתני' ע"י נפשות דאסירא איירי אף באשת ישראל כדפי' רש"י בפ' אין מעמידין וזה לשונו ואית דמוקי לה באשת כהן דמיתסרא באונס וראשון עיקר דבכתובות מוכח דבאשת ישראל קאי עכ"ל. וכן פיר' רבי' שמשון בשם רבי' יצחק הזקן זצ"ל ע"י נפשות אסורה לבעלה אפי' לבעלה ישראל דחיישי' שמא נתרצית כדי למצוא חן שלא יהרגנה דאי באשת כהן דוקא מיירי ולבעלה בהן קאמר שמא נאנסה אבל לבעלה ישראל לא א"כ הול"ל אסורה לכהונה דלבעלה משמע דווקא לבעלה וע"י ממון מותרת דקתני אפי' לבעלה כהן דלא חיישי' אפי' לאונס דמירתת מהפסד מעותיו וכן מוכח בגמ' וכן פיר"ת דרישא אפי' באשת כהן וסיפא אפילו באשת ישראל כך כתב רבי' שמשון משמו. וכן כתבו כל רבותינו שפירשו התלמוד לפני רבי' יצחק הזקן זצ"ל דרישא אפי' באשת כהן וסיפא אפי' באשת ישראל וכן פר"ח רישא אף באשת כהן מיהו סיפא לא הזכיר במה איירי הלכך איתבריר לן ע"פ רבותינו באשת ישראל אסורה ע"י נפשות ואמרי' בגמ' ע"י נפשות כגון נשי דגנבי ופירש"י שבעליהן ניתלין ודין המלכות להפקיד ביתם ונשיהם כגון אשתו של בן דינאי שהיה רוצח ואמר חזקי' והוא שנגמר דינו להריגה ור"י אמר אע"פ שלא נגמר דינן להריגה ופר"ח דקיי"ל כחזקיה דהוא רבו דר' יוחנן. ורואה אני שהדברים ק"ו ומה בן דינאי דהוא ניהו דנגמר דינו להריגה ואשתו לא נגמר דינה אלא שהיא הפקר לכל הן לשבי הן להרג ואפשר שיחיוה ואפשר שיהרגוה אעפ"כ אסירה דמיתרצה אפי' במקום ספק סכנת נפשות. הא דאתינן עלה שנגמר דין עצמה להריגה ועומדת להריגה כ"ש וכ"ש שמתרצית ואסירא וכל היכא דאיכא סכנה מתרצה אפי' מעצמה ואע"ג דלא תבע לה כדתנן פ' אין מעמידין לא תתייחד אשה עמהם מפני שחשודין על העריות ולא יתיחד אדם עמהם מפני שחשודים על שפיכות דמים ופרכי' בגמר' גבי אשה תיפוק לי משום ש"ד א"ר ירמיה באשה חשובה דמירתתי מינה עסקינן רב אידי אמר אשה כלי זיינה עליה פי' אין העכו"ם הורג אשה אלא הוא בא עליה הא למדת דעכו"ם הורג את האיש ואינו הורג את האשה מפני שבא עליה וגם היא מתרצה לו כדי להציל עצמה ואפי' בפה תובעתו בעבור הצלת עצמה הכי מוכח לכאורה בירושלמי דפריך התם ואין האשה בכלל שפיכות דמים א"ר מנא תיפתר בבריאה א"ר בון אפי' תימא בתשה יכולה היא להטמין עצמ' ולומר נכרית אני ואין האיש יכול להטמין עצמו ולומר עכו"ם אני משמע דר' מנא דומיא דר' בון כמו ר' בון שהיא פותחת בהצלת עצמה כשבאין להורגה פותחת ואומרת מעצמה [נכרית אני כך ר' מנא כשבאין להורגה תובעתו מעצמה] ומתרצה לביאה ונראה בעיני דר' מנא אסר לה לומר נכרית אני ולהכי מוקמ' בבריא' דוקא שיכולה לסבול התשמיש. הלכך מסתבר לי דאסירא ליה. לא שאני חפץ ושמח שתיאסר עליו כי באמונת שמים שיותר נוח לי שתהא מותרת משתהיה אסורה וגם רבותי אעפ"כ יעשו הטוב בעיניהם אלא שכותב אני לפני רבותי הנראה בעיני שכך דעתי נוטה לאיסור. וגם מורי אב"י העזר"י כתב בתוספותיו בפ' האשה שאין נראה לו אותו הפירוש שמפרשים ע"י נפשות אסורה לבעלה היינו דוקא לכהן אלא נראה לו דמיירי אף באשת ישראל שמא נתרצית לאחת מן הביאות הרי כל רבותי דעתם נוטה לאיסור ולא דמי לההיא דנערה שנתתפתתה דאמר רב יהודה (אמר שמואל) הני נשי דגנבי גנבי שריין לגוברייהו פי' שליסטים גונבין אותם מתחת בעליהם. שריין לגברייהו מפני שבאונס הם באים עליהם. דהתם לצורך ממון או לצורך ביאה גנבום ולית לה כלל סכנת נפשות ואינה מתרצה כלל כדתנן על ידי ממון מותרת לבעלה ותנו רבנן שבויי מלכות הרי הן כשבויין פירש"י נשים ששבה המלך לתשמיש הרי הן כשבויין ומותרות לבעליהן כדתנן ואותבינך לי לאינתו. גנובי ליסטים אינם כשבויים והתניא איפכא מלכות אמלכות לא קשיא הא במלכות אחשורוש הרי הן כשבויין שלפי שמלך גדול הוא ויודעת שלא ישאנה ובעילתה באונס. והא במלכות בן נצר. שהי' ליסטים ולכד עיירות ומלך עליהם ונעשה ראש לליסטים ובדידיה תנן שבויי מלכות אינם בשבויין ואסורות לבעליהן דסברא מינסב קא נסיב לי ונבעלת ברצון אבל בליסטים בעלמא אינה מתרצה ושריא ואדם דעלמא שאינו ליסטים ה"נ דמתרצה דסברא דמינסב קא נסיב לי אע"פ שלא ע"י נפשות א"כ הא דאתינן עלה שקיבלה מחמת האונס התם לא יכלו להוציאה עד חודש ימים. איכא למימר שנתרצית לאחד מהם דסברא מינסב קא נסיב לי אם לא נאמר יוכיח סופה על תחילתה שלבה לשמים. מיהו לא נהירא להתיר מטעם יוכיח סופה על תחילתה דהא בבן נצר ואדם דעלמא לא שרינן לה מטעם יוכיח סופם על תחילתם דהא בסופם יצאו או ע"י פדיון או שברחו ולא אמרינן יוכיח שלא נתרצו להנשא. ותו נראה בעיני דכל ע"י נפשות באשת ישראל אסירא. דרבנן שיערו דעתה של אשה שבודאי היא מתרצה כדי להציל עצמה ואינה נאמנת לומר שלא נטמאת אלא בעדות ברורה ולא דמי לשבוייה דמקילינן בה ותלינן לקולא בכל מה שנוכל לתלות דגבי שבויה הוא דהואיל ואינה נשבית אלא לשם ממון או לשם ביאה תלינן לקולא בעדות דיודעת ובטוחה שלבסוף תצא ויודעת בודאי שאינה נהרגת להכי תלינן לקולא בכל מה שנוכל לתלות אבל ע"י נפשות שיערו רבנן דעתה של אשה שבודאי מתרצה ועכו"ם ודאי בעיל לה דחביבה עליה אפי' בהמתן של ישראל. הלכך הא דאתינן עלה שהיה ע"י נפשות נראה בעיני דבעינן עדות ברורה ואע"ג דאחותה מעידה עליה שלא נטמאת וטהורה היא נראה בעיני דאין לסמוך על עדותה ותדע דהא תנן ע"י נפשות אסורה לבעלה עיר שכבשוה כרקום כל כהנות שבתוכה פסולות ואם יש עמהם אפי' עבד אפי' שפחה הרי אלו נאמנים ואילו גבי ע"י נפשות לא תני אם יש עמהם אפי' עבד אפי' שפחה משום דהתם צריך עדות ברורה ואם יש עמהם עדות ברורה לא צריך למיתנייה דפשיטא דמהני. והא דתניא בגמ' זו עדות (אשת איש) [איש ואשה] תינוק ותינוקת או אביה ואמה אחיה ואחותה מעידין אותה אבל לא בנה ובתה עבדה ושפחתה. ההיא דפר"ש זו עדות של שבויה וסבר דוקא בשבויה הקילו בעדותה אבל לא בנחבשה ע"י נפשות אע"ג דפריך מינה אגט ישן היינו משום דהתם חששא בעלמא דרבנן היא וכמו גזירה לגזירה היא דלא תתייחד עמו שמא יבוא עליה והוה ליה גט ישן וגט ישן נמי דפסיל שמא יאמרו גיטה קודם לבנה וה"נ מסתברא דקתני זו עדות מאי אתא למעוטי אי לא נחבשה ע"י נפשות. ובירושלמי נמי מוכח דבשבויה עסקינן דמסיק התם ר' אמי בשם ר' יוחנן אמר אפי' קטן אפי' קרוב אפי' קטן וקרוב נשמעינה מן הדא חנניה קרתיה אישתבאו הוא ובניה ואתתיה אתון לגבי ר' חנינא ולא קבלון אתון לגבי ריב"ל וקבלון הדא אמרה אפי' קטן וקרוב אלמא אשבוייה מייתינן עובדא וההיא עובדא כדתניא אידך הכל כשרין להעידה חוץ [מהימנה ובעלה] ועוד אומר אני דאפי' בשבויה לא מהני גבי שתי אחיות שנישבו ומעידות זו על זו אומר אני דאינם נאמנות ואע"ג דתניא אחיות נאמנות ותנן נמי דגומלות נאמנות כדתנן שתי נשים שנשבו זאת אומרת נשביתי וטהורה אני וזאת אומרת נשביתי וטהורה אני אינם נאמנות ובזמן שמעידות זו את זו הרי אלו נאמנות ואמרינן בגמ' דקמ"ל דלא חיישינן לגומלין ומוקי לה בפי' בירושלמי ואפי' יש עדים שנשבית וא"כ הא דאתינן עלה אם היו שבויות ע"י ממון או לצורך ביאה הוה משמע לכאורה דנאמנות וטהורות. אומר אני דלא אשכחן שתי קולות בשבויה שיהיו נאמנות אחיות אע"פ שהם גומלות זא"ז ומעידות זל"ז דכי שרינן אחיות דוקא במקום שאינם גומלות אבל אחיות וגומלות לא שרינן והבא לומר דשרינן אחיות אפי' גומלות ובא לכוף את זה יעקב לכנוס עליו להביא ראיה מאיזה כח יכוף אותו הלכך נראה יותר בעיני שאין כח ביד רבותי לכוף את זה יעקב לכנוס דבע"י נפשות אזלינן לחומרא ולא שרינן אלא בעדות ברורה כדפרי' ואפי' גבי שבויה פרכי' לחומרא לפי פר"ש דפרכי' כרקום של אותו מלכות נמי א"א דלא ערק חד מנייהו ובעיל מיהו ליתא אלא כדגריס ר"ת אי אפשר דלא ערקא חדא מנייהו והוה לן למישרינהו לכולהו ולתלות לקולא דבשבויה הקילו כדאמר בסמוך אם יש שם מחבואת אחת מצלת על הכהנות כולן מיהו ה"מ בשבויה פרכי' לקולא אבל בעל ידי נפשות פרכי' לחומרא דשיערו רבנן דעתא דאשה שבודאי היא מתרצה ולא שרינן לה אלא בעדות ברורה. ושמעתי שזו הבחורה היא בתולה ואם תמעך האצבע לפני הנשים ותראה בתוליה נראה בעיני דאיכא למשרי אם אינה בוגרת לפר"ח דסבר דדמיה כלים אי העראה היינו הכנסת העטרה שיש בה להשיר בתולים בפ' בן סורר: יצחק בר משה נב"ה

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף