אור זרוע/שאלות ותשובות/תשמ

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

אור זרוע שאלות ותשובות תשמ

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

תשובה לה"ר אהרן וה"ר יחזקאל זצ"ל בנתינת הגט ובלבד שיביא שטר עדות שעשתה אותו לקבלה

אשתדל שיהא כתוב בכתב בתיקון של רב יהודאי גאון זצ"ל. כי זה שטר עדות שהביא עתה. מתחילתו ועד סופו לא נכתב כהלכה כי תחילתו נכתב בשני בשבת וזה טעות הוא וכך היה לו להתחיל זכרון עדות דהאי שטר עדות שכך כתוב איך רבקה בת ר' משה אמרה לנו הוו עלי עדים וכל שטר עדות תקון רבנן לכתוב להתחיל בל' זכרון עדות [בההיא] דס"פ יש נוחלין אלא בדוכרן פתגמא דהוה קדמנא פליגי וכההיא דפ' זה בורר דמסיק דהיא אודיתא דהוה כתוב בה דוכרן פתגמא כו'. והא דלא כתבינן בשטר כתובה זכרון עדות למדני הגאון מורי אב"י העזרי זצ"ל דמשום שהיא במעשה ב"ד מה מעשה ב"ד נכתבין ביום ונחתמין בלילה אף כתובה נכתב ביום ונחתמת בלילה וכן כתב בתיקון שטרות של רב יהודאי גאון בפ' השולח גט לאשתו ושולח קידושין לאשתו בלשון זכרון עדות. ועוד שכתב בו ביום ל' לירח סיון ומנה ר"ח דאשון תמוז לסיון. ואין נכון לעשות כן כי אע"פ שלפירש"י היה כשר בכך כדתנן זה אומר בשנים בחודש כו' ופי' רש"י זה שאומר בשנים ידע שחודש שעבר היה מלא והיו שני ימים ר"ח ונמנה ראשון לחודש שעבר אעפ"כ אין לעשות כן כמו שהוכיח רבי' אליעזר ממיץ זצ"ל דקשיא ליה האיך נמנה אותו לשעבר הא עבדינן ליה ר"ח בתפילה ובהלל ובקריאת התורה ובברכת המזון. ופי' דאין ר"ח נמנה לשעבר אלא לענין מועדות דווקא אבל לשאר מילי כגון לשטרות ולכתובות להבא נמנה ומניה מנינן כדמוכח בנדרים דפריך משטרות אנדרים ש"מ חד טעמא אית להו וקיימא לן בנדרים הלך אחר לשון בני אדם והכא כולי עלמא קרו ליה ריש ירחא ואף הנשים נמנעות מלעשות בו מלאכה ביום ראשון. ויש לחוש לדבריו כי מכח הלכות הוא בא. ואע"פ שיש להסב הדברי' מ"מ ירא שמים יחוש ויצא ידי חובתו והיה לכתוב בכאן זכרון עדות בשני בשבת בר"ח ראשון של תמוז. ועוד שאין כתוב בו לבריאת עולם שלא הכשיר רבי' יצחק שטר שאין כתוב בו לבריאת עולם אלא דוקא בדיעבד כגון אם נשאת בכתובה שאינו כתוב בו לב"ע שמותר לו לקיימה:) או אם (גבה) [נדר] על דעת רבים כי לא מצינו ע"ד רבים אלא בנשבע או נדר לקיים הדבר כהלכתו וכדינו וכמשפטו וכשאומר הריני נודר לעשות דבר זה אין לו התרה כי כל ישראל הסכימו עמו. מכל מקום כשיתחרט לדבר מצוה יש לו התרה כי כשם שהסכימו כל ישראל לנדרו ולשבועתו כך מסכימים להתרתו כי גם זה לדבר מצוה היא. ואשר כתוב בבכורות ובגיטין ובמכות ע"ד רבים היינו ע"ד שלשה ומפני שהשלשה לא במהרה יסכימו לדעת אחת. שיבוש הוא כי מ"מ הרי אפשר שהיום או למחר יסכימו לדעת אחת ויש לו התרה ודבר זה נתברר ונסתיים ע"י שני גאוני עולם רבי' חיים כהן צדק ז"ל ורבי' אליעזר ממיץ [דלא אמרינן נדר] על דעת רבים כי אם בדבר שהוא כדין באותו דפשע (בינוהי) [בינוקי] ובנושא נשים בעבירה ובמקדיש ומעריך דכולהו אלו דברים מסכימים (מה) [שהוא] דומה לשבועה שהשביע משה את ישראל על דעתו ועל דעת המקום כי היכי דלא ליהוי לו התרה ולהיות שבועה על דעת רבים (כי) וכן נדר על דעת רבים מאחר שהוא כדין רבים מסכימים והסכימו. ואם לא בהסכמ' כל העולם אינו ניתר אם אינו לדבר מצוה שמסתמא מסכימים כל העולם. וזהו הטעם שעל דעת רבי' אין לו התרה וגם אם נדר על דעת אחר אין מתירין אלא מדעתו ומרצונו כמו אם נדר על דעת רבים שזה הסכימו כל העולם ולא יוכל להתיר אם לא על פי כל העולם וגם ליחיד לא יוכל להתיר אם לא על פיו וברצונו. ובשביל זה הטעם אמר רב הונא בגיטין (אמר ר"ה) שלא שנו [אלא] שלא נישאת כו'. שמא יכול להיות נדר ע"ד רבים שלשם אינו דין שכל העולם יסכימו שעל הבעל יש להזהר שלא לאסור לה מאחר ששטר בידו איהו הוא דאפסיד אנפשיה. וחנותי לך לחזור ולהודות לאיסור ואין ליבוש שהרי כמה רבותינו חזרו והורו ולא בושו וזאת הודאה חדשה ולקולא הוא ונודע לכל ויראתי פן יקבלו הודאתו ויהיה קולר תלוי בצואר שונאו עכ"ל. הרי נתברר הדבר שאין שייך ע"ד רבים כ"א לדבר מצוה ולדבר שהוא כדין ולא לדבר שלא כדין. הוראת ה"ר יעקב כהן שהורה לעצמו ועבד עובדא לנפשי' שלא כדין הוא ולבטל דברי רב ושמואל בא. ע"כ רבותי שבכל מקום הקבצו והאספו ותכופוהו להוציאה ולא יבטלו דברי חכמים. בימינו הדבר תלוי מאוד במורינו ה"ר אהרן כי רק הוא לבדו נשאר בדור כי יש בו תורה וזקנה וגדולה וראוי הוא לקנאות לכבוד הצור ולכבוד תורתו וכולנו נחתום אחריו ואני קראתי כתבו של ה"ר יעקב כהן ולא מצאתי בו דבר שניתן להשבון ועתה בא לידי תשובה של גאון אחד מגאוני צרפת וז"ל חזרנו על כל צדדין ולא מצינו לה היתר בשום ענין וכר"נ קיימא לן דאסר ואפי' נתנה בנה למניקה אין להתיר על ידי שנתנה המניקה ערבון גדול שלא תחזור בה ולדמותה ע"י זה לדבי ריש גלותא דלא מבעיא מניקה נכרית שיש לחוש שמא תכניס עצמה בחשד שפיכות דמים ולא יניחוה עוד להניק (מדאגת דבר זה שתהיה) פטורה מן הערבון או תפטור עצמה בחוזק בדיני עכו"ם שידם תקיפה על עצמן אלא אפילו מניקת ישראלית [אם תתן כמה ערבונות] אין לדמות' לבי ריש גלותא כי דבי ר"ג ידועים ונכרים לכל שהכל יראים מהם ולא הדרו בהו ואין לגזור בהן אטו שאר בני אדם [כי החילוק שבינם לשאר בני אדם מפורסם וידוע לכל אבל שאר בני אדם] אין להתיר ע"י שום עירבון דלאו כ"ע ידעי באותו הערבון ויבואו להתיר בלא ערבון ושאני דבי ר"ג כו' הכי פירושא שאני דבי ריש גלותא שידוע לגל דלא הדרי בהו ולא אתי בהכי למישרי בעלמא עכ"ל: ומורי רבינו יהודה בר יצחק שירליאון זצ"ל כתב בפ' אע"פ בלא רדיפה הוה מצי פריך האיך תהיה מותרת להנשא בשביל שנתנה בנה למניקה הא דילמא הדרא בה וי"ל דפריך הכי ואתון לא תסברוה דאפי' לא מציא הדרא בה כגון שנתנה עירבון או (משטטת) [משבעת] דלא תנשא דאיכא למיגזר באחריני והתניא הרי שהיתה רדופה אלמא גזרינן בהו אטו אחריני ומעיקרא קאמר א"ל ההוא סבתא בדידי הוה עובדא ולא מציא מניקה למיהדר בה ואסר לה ר"נ משום גזירה אטו אחריני והא ר"נ שרא לה לבי ריש גלותא דלא מציא הדרה בה ולא גזר אטו אחריני שאני דבי ר"ג דלא הדרי בהו פי' ליכא למגזר בהו אטו אחרים שהעולם יודעים דלא הדרי בהו מיכן שאין להתיר ע"י ערבון ובטוח ממנה דלא הדרא עכ"ל. הרי כל רבותינו שוין שאין שום היתר בדבר כי אם להמתין כ"ד חודש חוץ מיום שנולד בו וחוץ מיום שנתארסה בו והוא הורה הוראה חדשה והקיל לעצמו ועבד עובדא בנפשיה וסמך על השבועה שהשביעה ולא שם אל לבו דכי פסיק תלמודא הלכתא מת מותר גמלתו אסור ולא פסיק השביעה מניקתה על דעת רבים מותר ולא מוקי נמי ברייתא דנתנה בנה למניקה. ולי נראה בודאי דאשה שנשבעה על דעת רבים אפילו היה שייך ביה על דעת רבים מה שאינו כדפרישית אילו באת לפני חכם ואמרה נשבעתי ע"ד רבים להניק כ"ד חודש ושלא להנשא ועכשיו מתחרטת אני כי יריאה אני שאבוא לידי זימה דסבור' הייתי שיכולתי לסבול כ"ד חודש בלא בעל ועתה איני יכולה לסבול דיותר משהאיש רוצה (להנשא) [לישא] כו' מתירין לה כי בודאי לדבר מצוה הוא זה ולא כמו שכתב ה"ר יעקב כי ר"נ לא מצא מניקת שהיתה רוצה לישבע דמ"ט נימא הכי דבר שאין בו לא ריח ולא טעם ועל מה נסמוך והיכא מצינו רמז לדבר שיש לסמוך על השבועה בעל דעת רבים הלכך נראה לי דעל כל ביאה וביאה מתחייב מלקות. ע"כ רבותי אל תתרשלו בדבר והוציאוה ממנו בכל ענין שתוכלו כי בודאי תדעו שפירצה זאת תתפשט בכל המקומות ויעקרו לדרב ושמואל ואני כבר מחיתי בג' מקומות שלא יעשו כן כי אמרתי להם רוצים כל רבותי לגזור עליו בחרם שיוציאה בגט ובטורח שמעו לי ואם תתקיים זאת בידו לא נוכל למחות ביד שום אדם יותר מלעשות כן וע"כ רבותי ראו הנולד ועשו סייג לתורה (ועל כן) [ועליכם] מורינו ה"ר אהרן וישיבתו ועל ה"ר יחזקאל החיים והשלום: יצחק בר משה בן הרב ר' יצחק נב"ה: ושוב מצאתי תשובת ה"ר משה ב"ר חסדאי זצ"ל וזו התשובה

ששאלת דין אחד שקידש מניקת חבירו בתוך כ"ד חודש והולד אין לו רק י"ט חודש בגמ' דהחולץ מביא ג' דברים הדומין זה לזה אם עבר על דברי חכמים וקידש ונשא היבמה שמת בנה בתוך ל' לרשב"ג דאמר כל שלא שהה ל' יום באדם אינו בר קיימא והיבמה לא נפטרה מן הייבום. ולרבנן דפליגי עליה ואזלי בתר רובא הוי ולד ופטורה וקיימא לן כרבן שמעון בן גמליאל וכן בבהמה כל שלא שהה (חסד) [ח'] יום אסור (למיסיה) במסכת שבת אע"ג דנהיגי עלמא דאין מתאבלין על פחות משלשים אף על גב דהולד נגמר ולא חיישי' לרובא משום שזה המיעוט יכול להיות והשתא אם היבמה שמת בנה בתוך ל' יום עמדה ונתקדשה לשוק אם נתקדשה לכהן אינה חולצת ליאסר עליו דסמכי' ארבנן דאזלי בתר רובא והוי ולד מעליא ופטורה מן החליצה כדדייקי' בשבת דפליגי רבנן על רשב"ג. אבל אם נשא מינקת חבירו התם יוציא בגט ואפי' כהן ותיאסר עליו דכ"ע דצריך להוציא בגט דשמא גם ערוק' לא יועיל דע"כ לא קאמר עירוקי' מסתייה אלא בנתקדשה תוך ג' חדשים לשאר כל אדם והוא גזירה משום דבר קל לשמואל כדי להבחין בין זרעו של ראשון ואפי' לרבא דאמר שמא ישא אחותו מאמו שזהו מיעוטא דמיעוטא ואין הדבר רגיל שלא ישא כי אם זאת והתם הוא דעירוקיה מסתייה אבל הגזירה שלא לישא מינקת חבירו בשביל שמא תתעבר והחלב נעכר ותהרוג את בנה והצריכו לגרש אפי' לכהן ותיאסר עולמית. התם לא נאמר עירוקיה מסתייה. ויגרש ואם הוא ישראל יחזיר לאחר כ"ד חודש. או שמא כיון שהביא בגמרא זו דקידשה בתוך ג' חדשים שדינה היה להיות בסוף הפרק אצל פלוגתא דתנאי והביאה בשמעתין דמניקת חבירו ופסק בה עירוקיה מסתייה. שמא גם במניקת חבירו דין זה. וכ"ת א"כ אמאי לא אשמעינן גבי מינקת חבירו דשמתינן ליה לגרש או עירוקיה מסתייה ונלמוד גם דין זה במקדש בתוך ג' חודש אחר מיתת בעלה וי"ל משום דהוה אמינא דוקא במינקת חבירו עבדינן בו דחמירא כדפרי' לעיל אבל בנתקדשה בתוך ג' חודש לא מחמרינן לשמותיה קמ"ל בקילתא וכ"ש בחמירתא. מיהו נראה לומר דמה שיש לו לכהן לגרש בנושא אשה מינקת היינו שנשאה קודם ט"ו חודש דצריך לגרש לכ"ע אבל לאחר ט"ו חדשים או לאחר י"ח לא היה כהן מגרש שהרי יש כאן נמי לסמוך ארשב"ג ואר' יהודה שעד שם נקראת מניקה אבל לאחר כן לא כדאיתא בפ' אע"פ. ומיהו שמא לישראל היה צריך לגרש אם נשאה אפי' לאח"כ דפסקי' שם דאסור לישא מינקת חבירו קודם כ"ד לולד. עתה דקדקנו לחומרא. ועוד יש לדקדק לקולא כי נראין הדברים האי דשמתינן ליה לגרש היינו שקידש במזיד או שנשא במזיד אבל אם היה שוגג שהיה סבור שאינה מניקה או עם הארץ שאינו יודע שמניקת חבירו אסורה קודם ב"ד חודש התם [לא] שמתינן ליה לגרש. והכא אין שייך לומר קנסו שוגג אטו מזיד כי הנהו דפ' הניזקין כי בזה איכא פלוגתא דר"מ ור' יהוד' התם וטעמא יהיב כל חד וחד אבל [הכא] איכא תקנתא בהפרשה בלא גט. ותדע דאפי' אם קידש במזיד עירוקי' מסתייה ואין כאן גזירת גירושין. עוד קצת ראיה כי בפ' אע"פ כשהתיר אביי לאריסי' לארס בט"ו חודש מניקת חבירו וא"ל רב יוסף דרב ושמואל מצרכי להמתין לקדש עד כ"ד חודש רהט אביי בתריה תלתא פרסי ולא (אהדר ביה) [אדרכיה] כדי שלא יהיה מקדש אותה וכיון שהלך וקידש מה שעשה עשוי ולא מצינו שהצריכו לו לגרש והיינו משום שהי' אנוס ושוגג בהוראתו של אביי וגם שלא היה רוצה לישאנה עד לאחר כ"ד חודש. ומיהו אין נראה שיכול לומר ברח מיכן ותנצל מגירושין שאם היה יכול לעשות תקנה א"כ כהן שנשא מניקת חבירו אמאי יגרש בעל כרחו ואסור בה. והשתא נבריחנו ויבוא לאחר כ"ד חידש. אין עלינו להכריחו אלא א"כ הוא בעצמו ברח. וזה קשה בלאו הכי יש לו תקנה בבריחה אמאי כהן מגרש ואינו בורח ואמאי התלמוד לא הזכיר תקנה זו וההיא דקידש בתוך ג' חודש דעירוקי' מסתייה פי' הריב"ן מסתייה ולא בעי למיתב גיטא דגלי בדעתיה דלא בעי לכנוס עד זימניה ע"כ. משמע דלא משמתינן למיתב גיטא אלא היכא דחיישי' דנסב לה תוך זמן אבל היכא דלא חיישי' לכך התם לא מחמרינן לשמותיה (ולשאינה) עד (זייגו) [זמנו] שלאחר ב"ד חודש אף ע"ג דשמא היו שניהם בעיר אחת. ועוד יש לתמוה אמאי בפ' החולץ קתני לא ישא אדם מינקת חבירו ואם נשא מוציא ולא יחזיר עולמית ולרבנן מוציא ומחזיר לאחר ב"ד חודש. לא תנשא ולא תיארס. ולא קתני שם גירושין לומר דאם נתארסה תצא בגט לכך נראה כי במניקת לא קנסינן להוציא בגט אלא בנושאה (לכך) כי מיד יש סכנת נפשות דילמא מיעברא וקטלה לה לברה ולמסמוסי ליה בבצים וחלב לא שביק לה בעלה כי (מפיריה) [מדידיה] קאכלה ולבך קנסינן ליה לגרש אפי' לכהן וכשיגרשנה אפי' אי מיעברא כבר דמדידה קאכלה תמסמס ליה בבצים וחלב אבל גבי קידושין לכתחיל' נמי אסור לקדש כדתני' פ' אע"פ מ"מ אם קידשה אכתי לית סכנה לברה כי לא תנשא עד כ"ד חודש ודי בהפרשה בעלמא. כי מה יש לומד שמא יקדשנה ויבוא עליה אכתי ליכא סכנה לברה כי לא תנשא עד כ"ד חדשים ואז היא אוכלת משלה כי בעלה אינו חייב במזונותיה עד שתיכנס לחופה ותמסמס ליה בבצים וחלב מדידה וליכא הכא סכנת נפשות אבל קידשה בתוך ג' חדשים התם איכא קנס גירושין כיון שאותה גזירה קלה היא כדפרי' לעיל ועוד אם לאחר קידושיה יבוא עליה בבית אביה ותתעבר ושמא יש חששא טעמא דרב ושמואל. ע"כ צריך להוציא מקידושין אבל ברח הוי עירוקיה מסתייה ולא חיישי' שמא יבוא עליה. ומיהו במניקת חבירו שנשאת התם אינו מועיל לו אפי' עירוקיה וצריך לגרש בע"כ. והשתא לכך אייתו לה נתקדשה בתוך ג' חדשים לאחר מניקת חבירו לומר דוקא [כאן] אפי' קידש משמתינן ליה אבל לא בקידש מניקת חבירו כך הוא דתקנתיה בערוקיה אבל אם נשא מניקת חבירו בתוך כ"ד חודש לית לה תקנתא בעירוקיה אבל אם ישראל הוא יגרשנה ויחזיר ואם כהן הוא יגרשנה ואסורה לו:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף