אור זרוע/שאלות ותשובות/תשמא

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

אור זרוע TriangleArrow-Left.png שאלות ותשובות TriangleArrow-Left.png תשמא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

תשובה לה"ר יונה זצ"ל

יושב השערה. ארי שבחבורה. גבור בתורה. גבור בתורה. והשיטה ישרה וסברא ברורה. תתברך בכל פינה. ה"ר יונה. יברכך שוכן מעונה. על ערובי תבשילין אשיבך מלין.

על מעשה שלכם שלא עירבו תבשילין ויום טוב של ר"ה היה דליכא תקנתא להתנות וגם לא היה שם אחרים שערבו אמנם אילו היה שם מי שעירב לא הייתם צריכים להקנות לו קמחכם אלא אע"פ שלא הקניתם לו היה מותר לו ליאפות לכם ולבשל ולהטמין ולצלות כל צרכיכם דהא דתניא כיצד הוא עושה מקנה קמחו לאחרים ואחרים אופין ומבשלין לו היינו ברשע שפשע כמזיד ולא הניח דאפ"ה משום שמחת יו"ט התירו לו ע"י הקנאה לאחרי' כדאמרי' איבעיא להו עבר ואפה מאי ת"ש מי שלא הניח עירובי תבשילין כיצד הוא עושה מקנה קמחו לאחרים ואחרים אופין ומבשלין לו כו' ת"ש מי שהניח ע"ת ה"ז אופה ומבשל ומטמין ואם רצה לאכול את עירובו הרשות בידו אכלו עד שלא אפה עד שלא בישל ה"ז לא יאפה ולא יבשל ולא יטמין לא לו ולא אחרים אופין ומבשלין לו אבל מבשל הוא ליו"ט ואם הותיר תותיר לשבת ובלבד שלא יערים ואם העדים אסור אמר (מר בר) רב אשי הערמה קאמרת שאני הערמה דאחמירו בה רבנן טפי ממזיד פירש"י לעולם [עבר] ואפה מותר והערמה אינה ראיה לכאן דשאני הערמה דאחמור בה רבנן טפי ממזיד דאילו מזיד רשע הוא לעבור על דברי חכמים ואין אחרים למדין הימנו והוא עצמו פעמים משיב אל לבו ושב הילכך לא מיעקרא תורת עירוב אבל מערים כסבור לעשות בהתירא הלכך לא ישיב אל לבו לחזור בו ואחרים למדין הימנו ומיעקרא תורת עירוב הלכך קנסוהו רבנן. משמע דעבר ואפה דקא מיבעי' ליה היינו ברשע שעבר במזיד על דברי תורה ולא הניח עירובי תבשילין ועלה מייתי ההוא דמקנה קמחו לאחרים למיפשט מינה. ש"מ הא דבעי לאקנויי קמחו לאחרים היינו דוקא ברשע שעבר על דברי חכמים ולא חשש להניח. וכן כתב רבי' יצחק ב"ר אשר כשעשה איסור בשוגג פשיטא ליה דלא קנסינן ליה באכילה אלא כשעשה במזיד קמיבעיא ליה וכולה שמעתא במזיד איירי אבל בשוגג משמע להיתר. ולרב נחמן בר יצחק דאמר הא דקתני ואם הערים אסור חנניה הוא אליבא דב"ש דשמעינן ליה דאחמיר בעירובי תבשילין אליבא דב"ש הא לב"ה אם העדים מותר ואפילו במזיד מיהו בשוגג משמע לב"ה דשרי בדיעבד. הלכך אתבריר לן דהא דקתני מקנה קמחו לאחרים דלית ליה תקנתא אלא בהקנאה היינו דוקא ברשע ועובר על דברי חכמים במזיד ואפ"ה משום שמחת יום טוב התירו לו ע"י הקנאה דהא איבעיא לן עבד ואפה מאי ומייתי עלה ההיא דמקנה קמחו לאחרים. אבל לדידכו שלבכם לשמים ומה שלא ערבתם היינו מפני אונס טירדא שהייתם טרודים בשום [דבר] או מפני אונס שכחה ששכחתם ולבכם לשמים בודאי לא נאסר קמחכם. מיהו אעפ"כ אתם בעצמיכם נאסרתם לאפות לבשל ולהטמין אבל קמחכם לא נאסר ואחרים שעירבו אופין ומבשלין לכם כל צרכיכם אלו היה שם מי שעירבו. אבל עכשיו שלא היה שם מי שעירבו היה לכם לכל אחד ואחד לאפות ולבשל כדי חייכם היינו לשובע נפשיכם מאכל אחד ולא להרבות במאכלים על השבע בדרך שעושים בימים טובים שמחים במאכלים על השבע כדתנן שלשה דברים ר"ג מחמיר כדברי ב"ש אין טומנין את החמין מיום טוב לשבת ואוקמה רב (כו') [הונא] למתני' כשלא הניח וכדי חייו שרו ליה רבנן ורב הונא לטעמיה דאמר מי שלא הניח עירובי תבשילין אופין לו פת אחת וטומנין לו קדירה אחת ומדליקין לו את הנר משום רבי יצחק אמרו אף צולין לו דג קטן ותניא נמי הכי (ורב) [ורבא] דאוקמה בשהניח ושניא הטמנה לא פליג אדרב הונא אלא [פירושי קא מפרש ל] מתני' אבל בגוף מתני' לא פליג ומיירי בשלא הקנה קמחו לאחרים כי כל דיני צדדין פירשו חכמים איזה הדין בשהקנה ואיזה הדין בשלא הקנה ולאו דווקא אופין לו וטומנין לו אחרים ואפי' הוא בעצמו והכי איתא בירושלמי לא ערבו לו אחרים ר' יצחק אומר צולה לו דג קטן ר' הונא אומר מחמם לו חמין שמואל אומר מדליק לו את הנר פי' בעצמו ומר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי. והני שמעתתא מיירי אפי' בפושע במזיד שהתירו לו שלא [למונעו] משמחת יו"ט וההיא דר"פ שלחו מנות לאין נכון לו וא"ר חסדא למי שלא הניח עירובי תבשילין קיימא לן כלשון שני דאר"ח למי שלא היה לו להניח עירובי תבשילין פי' שמותר לשלוח לו מנות כדרך ששולחין בימים טובים איש לחבירו מנות מיני תפנוקי'. אבל היה לו להניח ולא הניח פושע הוא ואסור לשלוח לו מנות ומיני תפנוקים אבל פת אחת וקדירה אחת מותר. ומ"ש מקנה קמחו לאחרים אם דוקא לאחרים שעירבו או אפי' לעבדו ולשפחתו אמר הדבר כי דוקא לאחרים שערבו דאיכא עירוב בעלמא ואיכא הכירא בין לרבא דאמר כדי שיברור מנה יפה לשבת ומנה יפה ליו"ט בין לרב אשי דאמר כדי שיאמרו אין אופין מיו"ט לשבת ק"ו מיו"ט לחול היינו דוקא כשפשע והקנה קמחו לאחרים שעירבו או אפי' דלא הקנה היכא שלא פשע דהואיל ואפו ומבשלו אותם שעירבו והוא שלא עירב לא אפה ומבשל איכא היכרא בין לרבא בין לרב אשי אבל עבדו ושפחתו דליכא עירוב כלל וליכא שום היכרא הרי נמי דאסור. ועל החבית שהיתה בת שנתה והוגעלה ברותחין יפה יפה ונתן בה יין מאן יהב לן מיניה ושתינן ליה כדתניא הרי שהיו גתיו ובית בדיו טמאין ובקש לעשותן בטהרה [כיצד הוא עושה הרפין והלולבין והעדשין מדיחן העקלים של נצרים ושל בצבוץ מנגבן של שיפא ושל גמי מיישנן י"ב חודש] (חסר סיום התשובה):

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם ·
מעבר לתחילת הדף