אור זרוע/קריאת שמע/כו
|
< הקודם · הבא > |
(דף יב ע"א) מקום שאמרו לחתום אינו רשאי שלא לחתום ושלא לחתום אינו רשאי לחתום פשיטא היכא דנקט כסא דחמרא בידי' וקסבר דשכרא הוא פתח ובריך אדעתא דשיכרא וסיים בדחמרא יצא ואפי' סיים בדשיכרא נמי יצא דתנן ועל כולם אם אמר שהכל נהי' בדברו יצא אלא היכא דנקט כסא דשיכרא וקסבר דחמרא הוא פתח בדחמרא וסיים בדשיכרא מאי בתר עיקר ברכות אזלינן או בתר חיתום ברכות ת"ש בשחרית פתח ביוצר אור וסיים במעריב ערבים לא יצא פתח במעריב ערבים וסיים ביוצר אור יצא בערבית פתח במעריב ערבים וסיים ביוצר אור לא יצא פתח ביוצר אור וסיים במעריב ערבים יצא כללו של דבר הכל הולך אחר חיתום הברכות שאני התם דקאמר ברוך אתה ה' יוצר המאורות הניחא לרב דאמר כל ברכה שאין בה הזכרת השם אינה ברכה שפיר אלא לר' יוחנן דאמר כל ברכה שאין בה מלכות אינה ברכה מאי איכא למימר (כדאמר) [כיון דאמר רבה בר] עולא כדי להזכיר מדת לילה ביום ומדת יום בלילה כי קאמר ברכה [ומלכות] מעיקרא אתרווייהו קאמר ת"ש מסיפא כללו של דבר הכל הולך אחר חיתום הברכות כללו של דבר לאתויי מאי לאו לאתויי הא דאמרן לא לאתויי נהמא ותמרי היכי דמי אי לימא דאכל נהמי וקסבר תמרי היינו הך דשיכרא אלא כגון דאכל תמרי וקסבר דנהמא אבל פתח ובירך בדנהמא וסיים בתמרי יצא דאפי' סיים נמי בדנהמא יצא מאי טעמא תמרי נמי מיזן זייני.
פרש"י תחלת הברכה אמר על מנת שהנ"ב וכיון שהגיע למלך העולם (סבר) [נזכר[1]] שהוא יין ואמר בורא פרי הגפן פשיטא לן דיצא דהא אפי' סיים כל הברכה כדעת פתיחתה ואמר שהכל על היין יצא דתנן וכו' אלא הא קא מיבעי' לן פתח אדעתא דחמרא כדי לסיים בפ"ה וכשהגיע למלך העולם ונזכר שהוא שכר וסיים שהכל מהו בתר עיקר ברכה אזלינן ועיקר ברכה אדעתא דיין נאמרה והוה כמו שסיים ביין ואין ברכת יין מוציאה ידי ברכת שכר שאין ברכת השכר מן הגפן, עד כאן לשונו. משמע דוקא שלא סיים בורא פרי הגפן קא מיבעי' ליה אבל אם סיים בפ"ה ואח"כ אמר מיד שהכל נהיה בדברו וסמך על ברכה דמעיקרא פשיטא דלא יצא אלא צריך לומר ברוך אתה ה' פעם שניה.
[ופר"ח זצ"ל[1]] ה"ג מאן דנקיט כסא דשכרא וסבר חמרא הוא[2] פתח בדחמרא וסיים בדשיכרא יצא אלא אי פתח ואמר ברוך אתה[3] אמ"ה שהכל נהיה בדברו בפ"ה מאי בתר ברכה אזלינן ויצא או דילמא בתר חתימה אזלינן ולא יצא ואתינן למפשטי' מהא דתניא שחרית פתח ביוצר אור וסיים במעריב ערבים לא יצא כו' ש"מ בתר חתימה אזלינן ולא יצא ודחינן שאני התם דהא קא מברך אחתימה ברוך אתה ה' יוצר המאורות ועלה סמכינן אבל הכא דליכא ברכה בחתימה איכא למימר אפתיחה סמכי' ולא איפשט בעיין מהא מתני' ומקשה אהאי שנויא (דאוקי') [דקאמר] בא"י יוצר המאורות ואמר הניחא לרב [דאמר כל ברכה שאין בה הזכרת ה' אינה ברכה שפיר אלא לר"י] דאמר כל ברכה שאין בה מלכות אינה ברכה הא לית בה מלכות ושנינן הא זה ששנינו בחיצונה שחרית פתח במעריב ערבים וסיים ביוצר אור יצא כיון דאמר רבה בר עולא כדי להזכיר מדת לילה ביום ומדת יום בלילה ולא משמע ממש הוא הדין נמי כיון דפתח בתחילת ברכה במלכות והזכרת השם ההיא מלכות דפתיחה אחתימה נמי מיחשבא ת"ש מסיפא כללו של דבר הכל הולך אחר חיתום ברכות מאי לאו לאתויי כה"ג דלא יצא ה"ד כגון דפתח בשהכל וחתם בבפה"ג ודחינן לא (הוי) [האי] כללא לאתויי נהמא ותמרי ומקשינן אי אכיל נהמא וסבר תמרי נינהו ובריך על העץ וחתם הזן מי נפק ואסיקנא אלא כגון דאכל תמרי וסבר נהמא הוא ופתח ובריך ברוך אתה אמ"ה הזן את העולם כלו וחתם על הארץ ועל פרי העץ דכי האי גונא ודאי יצא דאפילו ברך אתמרי נמי הזן יצא דתמרי נמי מיזן זיין ולא איפשט בעיין ומסתברא לא יצא מיהו בהדיא לא אתמר ויש מי שאומר לקולא עד כאן לשונו וכן פי' מורי רבי' יהודה ב"ר יצחק של"י דהשתא דלא איפשט בעיין אזלינן לחומרא:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |