אור זרוע/בשר בחלב/תסד
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
מתני' חלב קורעו ומוציא את דמו לא קרעו אינו עובד עליו. פי' רבינו שלמה אינו עובר להיות בכרת ובמסכת כריתו' פ' דם שחיטה מוקים לה בלב עוף שאין בדמו כזית. אבל בבהמה חייב כרת. אם לא קרעו קורעו לאחר בישולו אבל בשרו אינו נאסר שהלב חלק ואינו בולע והכי אמרי' בפסחים שאני לב דשיע עכ"ל. וכן השיב בתשובות והלב בין צלאו בין בשלו בין תלוש בין דבוק זורקו והשאר מותר משום דשיע ולא בלע ולא פליט כדאמרי' לא קרעו קורעו אח' בישולו ומותר עכ"ל. ואמר ר"פ כיצד צולין אמר רבה האי מולייתא שרי א"ל אביי הא בלע דמא א"ל כי בלעה כך פלטה נימא מסייע לי' הלב קורעו ומוציא את דמו לא קרעו קורעו אחר בישולו ומותר שאני לב דשיע. ואמר במסקנא האי מולייתא למאן דאסר אפי' פומא לתחת ולמאן דשרי אפי' פומא לעיל. והלכתא מולייתא שרי ואפי' פומא לעיל. מעשה בלב תרנגולת שנתבשל בקדירה של איסור והתירוהו בדברי רבי' שלמה שפי' שהלב שיע ואינו בולע ולא פולט. ור"ת אסר ואמר הא דקאמר שאני לב דשיע אינו אלא דיחוי בעלמא שאינו רוצה להוכיח משם דכבולעו כך פולטו. אבל למסקנא דקיי"ל שכך האמת דכבולעו כך פולטו הרי אמת מה שרצה לומר בתחלה הלב קורעו לאחר בישולו ומותר משום דכבולעו כך פולטו לחוץ ולא מיירי בקדירה אלא בצלי כדכתי' ויבשלו (את) הפסח והלב אסור בקדירה שמא לא פלט כל מה שבלע. ואפי' לפי דברי המתירים אין להתיר אלא הלב משום דשיע מבחוץ ולא בלע אבל אם לא נמלח הלב ונתבשל עם הבשר שנמלח בקדרה אחת אומר רבינו יצחק ב"ר אשר זצ"ל שאוסר הלב את הבשר מחמת הדם של לב דנהי דליכא למיסרי' מחמת דם שכנוס בתוכו דמהיכן ידא נפלט לחוץ ולא בלעי' לב גופא משום דשיע. מיהו הדם הנבלע בבשרו מיהו פולט בשאר בשר שלא נמלח ור"ל אבל אם נמלח אז אינו אוסר. ורבי' יצחק בר שמואל זצ"ל אומר דאפי' נמלח אסור דהא דם הכנוס בו אינו פולט ע"י מליחה דהא חזינן דנשאר בו אפי' לאחר בישולו ואינו יוצא כולו כדקתני קורעו לאחר בישולו וע"י פי קנה שלו פולט הדם ואוסר כל מה שבקדירה אם אין פי קנה חוץ לקדירה כדאמ' בפרקין פי קנה חוץ לקדרה הוה ואין לומר דהא דקתני קורעו לאחר בישולו היינו בדפנו' הסתומות מכל צד ואין נפתחות לפי הקנה [אינו] יוצא ע"י בישול וה"ה ע"י מליחה דהא כולן נפתחות לפי הקנה. ועוד דבפ' דם שחיטה מוכח גבי קורעו ומוציא את דמו דהאי דם הוה דם הנפש ואתי לי' מעלמא לפי שבשעת שחיטה משריף גבי'. מתכנס. ועוד פי' רבינו יצחק ב"ר אשר זצ"ל דדוקא גבי דם הוא דאמרי' שאני לב דשיע אבל גבי שמנונית דאיסורא לא ולא דמי לכבד דאמ' לקמן דאפי' גבי שמנונית אוסרת ואינה נאסרת וטעם טוב יש דהתם היינו טעמא מתוך שהיא טרודה לפלוט לא בלעה ל"ש שמנונית ול"ש דם. אבל גבי לב דטעמא משום דשיע נהי דשיע לגבי דם דסמיך לגבי שמנונית דקליש ומפעפע לא שעיע. ותדע דיש דפרש דהא שמנונית דאיסורא אסור בצלי לכל הפחות כדי קליפה. וגבי דם דאמר כבולעו כך פולטו ואומר רבינו יצחק ב"ר שמואל זצ"ל דיש להביא ראי' לדבריו מדלא קתני גבי לב אוסר ואינו נאסר כדקתני גבי כבד ש"מ דחלוק מיני'. הלכך לדברי ר"ת הלב אוסר ונאסר ולא אמרי' שהוא שיע כלל. ולדברי רבינו יצחק ב"ר אשר הלב אינו נאסר מחמת דם כי שיע הוא בין מבחוץ בין מבפנים ולא בלע אבל משמנונית של איסור הוא נאסר דלגבי שמנונית לא הוה שיע. אבל הוא אוסר מפני שהוא פולט דם שבגוף בשרו ע"י מלח. אבל אם נמלח קודם לכן אז אינו אוסר שכבר פלט דמו ע"י מלח בשאר בשר פולט דמו ע"י מלח. ולדברי רבינו יצחק בר שמואל זצ"ל אע"פ שנמלח אוסר מפני שהוא פולט הדם הכנוס בו ע"י פי קנה שלו אבל פי קנה חוץ לקדירה אז אינו אוסר. ולדברי רבינו שלמה הלב אינו אוסר כלל בין צלאו בין בישלו בין תלוש בין דבוק כי אינו פולט כלל אפי' דם שבגוף בשרו מחמת שעיעותו. וכ"כ רבינו אליעזר בר נתן זצ"ל אם הלב נמצא דבוק בעוף אפי' הלב עצמו מותר לפי שהלב שעיע הוא ולא בלע מן הדם שבחללו וגם אינו פולט הדם שבתוך בשרו מחמת שעיעותו. ודם האברים שלא פירש מן האברים שרי. והדם שבבשרו אע"פ שנפלט בגוף אינו אוסרו לפי שיש בעוף יותר מששים בדם שבחלל הלב. דתנן הלב קורעו ומוציא את דמו לא קרעו אינו עובד אבל איסורא איכא. ואמר בפ' דם שחיטה ל"ש אלא לב עוף דלית בי' כזית דם. אבל לב בהמה דאית בי' כזית דם מיעבר נמי עבר אלמא מיעוט איכא בלב ומצי הלב לבטלן עכ"ל. הלכך לדברי ר"ת ורבינו יצחק ב"ר אשר ורבי' יצחק ב"ר שמואל זכרונם לברכה לב עוף שנתבשל בקדירה עם העוף אוסר את העוף וכן אם נתבשל עם הבשר אוסר את הבשר אם אין בו ששים. ולדברי רבינו שלמה ורבינו אליעזר ב"ר נתן הלב אינו אוסר כלל. אם הי' הלב דבוק בחתיכה של עוף הי' אוסר את החתיכה שאין בה כדי לבטל הדם שבחלל הלב כדמוכח מדברי ר' אליעזר ב"ר נתן דדוקא בעוף שלם מותר הוא אבל אם נצלה הלב עם שמנונית של איסור או נתבשל הלב עמו אסור מפני שהוא בולע דלגבי שמנונית ל"א שהוא שיע כדברי רבי' יצחק ב"ר אשר זצ"ל ורבי' יצחק ב"ר שמואל ואפשר שפיר שגם רבי' שלמה וראב"נ מודים לדבריהם בהא דלגבי שמנונית של איסור ל"א שהוא שיע. בפרק כיצד צולין אמר רבה האי מלייתא כמו שאנו ממלאים הטלאים והתרנגולים בין בשר לעצמות שריא ואפי' לא בישלו את הבשר שנותנין לתוכו מותר ואפי' במליחת צלי דאי נמלח לצורך קדירה פשיטא. א"ל אביי והא בלע דטלה והתרנגולת דם היוצא מן הבשר הכנוס לתוכו. א"ל כבולעו כך פולטו לחוץ ושואבו חום האור לחוץ איני והא (רבא) [רבין] סבא טפל לי' בעיסה בר גוזלא לרב מה שקורין פשטיד"א. א"ל אי מעלי טפלי ויש טעם [יפה] בלחם רב לי ואיכול וסייעתא לרבה. לעולם לא תסייע והכא בסמידא דמפרד עיסה של סולת אינה נדבקת כ"כ ונסדקת מאליה והדם יוצא ממנה. והא רבא אקלע לבי ריש גלותא וטפלו לי' בר אווזא אמר אי לאו דחזיתי' דזיג כזוזא חיוורא. שהי' לבן מראה בשר שזב בלחם כמו פשוט צרוף לבן שאין בו אדמומית כלל. לא אכלית מיני' ואי ס"ד כבולעו כך פולטו מאי איריא זיג אפי' לא זיג נמי. בחיוורא. קמח נקי' כעין שלנו כשאינה סלותה דשריר וקשה ואין פולט דם. (הלכך) [הלכתא] דסמידא. דאמרן לעיל דמפריד. בין אסמיק. מוהל שבתוך הלחם בין לא אסמיק שרי שהדם ודאי יצא ואודם זה ודאי לאו מראה דם הוא. דחיוורתא דזיג אין דלא זיג לא דשאר קמחא אסמיק אסור לא אסמיק [שרי]. והלכתא מלייתא שריא אפי' פומא לעיל שהיא תלוי' בתנור דאע"ג דעכשיו אין נקב לצאת לדם שרי דכבולעו הבשר החיצון כך פולטו וחום האור שואבו. וכגון שהטלה והתרנגולת נמלחו ושהו כדי מליחה שאל"כ שמא הפנימי הי' אסור ולא נאמר ככ"פ מפני שאין כח באור לשאוב ממנו דם שהחיצון מגין. אבל אין נראה לומר כך אלא הואיל וקיי"ל דלצלי לא בעי מליחה כלל. א"כ אפי' שניהן אינן נמלחין שרי שהאור שואב כל הדם לחוץ מפנימי ומן החיצון. ותדע דהא פסקו רבותינו שיעור מליח' כשיעור צליה וכשאנו מולחין אנו מניחין חתיכה על חבירתה ולא נאמר שתאסור העליונה את התחתונה מפני שהיא בולעת דם העליונה בעבור שהמלח מפליט לחוץ דמה וגם הדם שבלע מחבירתה. ה"נ האור שואב ומפליט דם הטלה והתרנגולת וגם הדם שבלעו מן הבשר שנותנין לתוכן הלכך המלייתא שרי אפי' שניהם אינם מלוחים. וכן אם עשה פשטידא מסולת נקיה ושם [בה] בשר שלא נמלח כלל מותר בין אסמיק בין לא אסמיק שהדם ודאי יצא ואם הוא קמח נקי' זיג אין לא זיג לא דשאר קמחא אסמיק אסור לא אסמיק שרי כן הלכה למעשה. אלא הואיל ונפיק משמי' דרבינו שלמה שנמלח במליח' צלי אין אנו רשאין להתיר בכל אלו עד שלכל הפחות יהא נמלח כמליחת צלי. אבל רבינו יצחק בר אשר זצ"ל ורבי' יצחק ב"ר שמואל זצ"ל אינו נראה להם מה שפי' רבי' שלמה זצ"ל טפל לי' בר גוזלא דהיינו פשטידא דהאי לא מקרי טפילה דלשון טיפול היינו טיחה כמו בנות עשירות טופלות אותם בסולת וטופלות במועד ועוד היכי שייך לומר בפשטידא כבולעו כך פולטו והא קא חזינן דאינו פולט אלא במקומו בתנור הוא יבש בלי לחלוחית שומן ושום דבר. ע"כ מפרשים שרגילין לטוח סביב הבשר בעיסה שבלילתה רכה ורגילים [לעשות סביב] בבני מעים ובקורקבנים של תרנגול' שמשימין אותן בשפוד וטחין סביב בעיסה קלושה אבל בפשטידא ל"א בי' כלל ככ"פ ולא שרינן בי' עד שימלח בשר במליחת בישול וישהא במלח כל צרכו ל"ש סמידא ל"ש חיוורתא ל"ש שאר קמחא. והא דמחלקין בהו היינו דוקא בכה"ג כדפרישת. ולפי' רבינו שלמה י"ל דאע"פ שאנו רואים מקום פשטידא בתנור שהוא יבש אעפ"כ י"ל שפלטה ונבלע בתנור ונשרף ואינו ניכר ולהכי מקומו יבש:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |