אורים/חושן משפט/קלג

אורים ‏ חושן משפט קלג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

(א) עד כדי דמיו. בסימן ע"ב נתבאר דנאמן בזה דאי בעי אמר לקוח הוא בידי והיה מחזיק בכולו גם בטענה זו נאמן עד כדי דמיהן ואף שאם היה טוען לקוח נפטר בהיסת מ"מ השתא דמודה שהוא של המערער אלא שהשכינו בידו וה"ז נשבע ונוטל מ"ה צריך לישבע בנק"ח ואפילו אם מודה שלא בא לידו בתורת משכון רק שטוען שחייב לו ואחר כך בא לידו ומחזיקו עד שיפרע לו חובו אפ"ה נאמן עד כדי דמיו בשבועה בנק"ח סמ"ע וע"ל מה שהארכתי בדינים האלו:

(ב) שהוא עתה בידו וכו'. ר"ל סמוך לתביעה בב"ד באופן דלא מצי למימר שהחזירו אח"כ אבל במה שראוהו בידו בב"ד בזה אינו מפסיד דהרי שטרו ושוברו בצדו משא"כ אם ראוהו עדים בידו קודם תביעה דאז אף אם אמר לעדים שהוא לקוח או משכון בידו א"נ כשיש עדים להמערער שהוא שלו וה"ט שכל מה שאומר חוץ לב"ד אינו כלום והרי ראוה בידו סמוך לתביעה סמ"ע:

(ג) לקוח הוא במגו. כתב הסמ"ע ע"ל סימן ס"ד וכתב הרמ"א סימן ע"ב סי"ח דאם טען בפני עדים לקחתיו ממנו אפילו זמן רב קודם שבא לב"ד שוב א"נ לומר לפני ב"ד לקחתיו במגו דהחזרתי כיון שטען לקחתי אינו עומד להחזירו סמ"ע והש"ך כתב עליו ולפמ"ש שם דנאמן אח"כ לומר לקוח צ"ל דכאן איירי שבשעה שאמר בפני עדים לקחתי לא היה נאמן כגון שעדים ראו אותו בידו קודם שאמר לפניהם לקחתי וע"ל בסימני' הנ"ל מ"ש באריכות ע"ש:

(ד) נאמן במגו דנאנסו. הש"ך בס"ק ב' פקפק על המחבר אף כי כן כתב הטור והרא"ש בפ' ח"ה מ"מ כתב כפי מש"ל הסמ"ע סימן ע' בשם נ"י כיון שאומר אל תחזירני אלא בעדי' אנן סהדי דלא החזירו ומכח חזקה זו ל"ל מגו א"כ ה"ה א"נ במגו דנאנסו ונסתייע מדברי תוס' פרק הנ"ל והניח דברי המחבר בצ"ע וכ"כ הט"ז ואני בתומים העליתי דאין מקום לדברי השגת הש"ך כלל ודבריו תמוהין איך יאמר דא"ל אל תחזירני אלא בעדים יהיה יותר טוב משטר בעדים דבשטר אומרים מגו דנאנסו ובא"ל אל תחזירני וכו' ל"א מגו דבר זה רחוק משכל. וגם העליתי דהא דס"ל הנ"י הך חזקה דלא החזירו בלי עדים ולזאת א"נ היינו שם כיון דבלא"ה כבר כתב הרא"ש והטור דזה מגו גרוע לומר פרעתי בפו"פ כו' דהרוצה לשקר כו' א"כ בחזקה כל דהוא דחינן משא"כ מגו דנאנסו וגם בלא"ה דהך אנן סהדי דל"פ הוא רק גבי הלוה דכיון דרואה שלב מלוה חלוק עמו מהכ"ת יפרע לו בינו לבין עצמו ולהאמין לו אמנם גבי פקדון מ"מ המנוהו לו דיכול לטעון נאנסו (או באמת פרעתי בפני כו' ודאי מגו לא הוה אבל אם טען נאמן ומסתמא האמין) אף דיש בפוסקים דכותבים גם גבי פקדון היינו כפי מש"ל כיון דמגו בלא"ה גרוע משא"כ במגו טוב ודברי המחבר נכון ופשוט הוא ואין לזוז ממנו:

(ה) שבועה דאורייתא. וכתב הש"ך לאו ש"ד ממש אלא שבועה דרבנן בנק"ח כעין דאורייתא כמש"ל בסימן רצ"ו ומ"ש הרא"ש ומביאו הב"ח דא"נ בשבועה דרבנן ר"ל היסת כמש"ל עכ"ל וע"ל סימן ע"ב ופ"ו וצ' מ"ש בזה וע"ל סי' רצ"ו אי"ה מ"ש:

(ו) בפני פלוני ופלוני וכו'. אבל אם אמר בפני עדים סתם והלכו למדה"י א"נ כמ"ש הטור בסימן ע' ס"ו ע"ש סמ"ע ועמש"ל בזה ואפשר לפמש"ל באורים סק"ד יש לפקפק כאן גבי פקדון וע"ל מ"ש:

(ז) וראה. כ"כ ג"כ הטור והוא מהרא"ש כלל ק"ו ושם כתב המעשה שהיה עדים שנמסר הפקדון לידו וכן מוכח מלשון עדים וראה כו' מ"ה השיב הרא"ש דמוציאים אותו מידו כו' כיון דבעצמו הודה חוץ לב"ד בפני עידי ראה שהוא משכון בידו מקבלין דבריו שאמר לחובתו ולא מה שאמר שמשכון הוא בידו סמ"ע ועיין ש"ך שכתב דדבריו תמוהין דכיון שראו עדים עכשיו ואמר שהוא בידו ממושכן ואזיל ליה מגו דילי' מה בכך שלא הפקידו בעדים וכן משמע בטור ומחבר דסגי בראו עדים וגם בתשובת הרא"ש שם לא היה רק עד אחד שנמסר לידו בפקדון ע"ש ונכון אתו וכן כתב הט"ז:

(ח) אמר המערער וכו'. כאן הביא הטור בשם רבינו יונה שחולק ע"ז וכל המפורשים טרחו ויגעו לומר פירוש בדבריו ועיין תומים שלפענ"ד העליתי פי' מספיק דוק ותמצא כי אין רצוני להכפיל הדברים ע"ש:

(ט) מכרתו. וה"ה אם טוען אחה צווית לפלוני למכרו לי נאמן במגו שהיה טוען אתה מכרת לי כמ"ש בסי' קל"ד ועיין במבי"ט סי' כ"ה שכתב דלא קאמר הרא"ש אלא כשראו העדים אבל לא כשהודה ואין דבריו נראים דמה לי עדי ראיה או הודה ועיין בתשובת מהרא"ש סימן ק"ז ש"ך:

(י) בד"א וכו'. קאי אמ"ש בס"ב דאם לא מסרו לו בעדים אפילו ראו אותו בידו נאמן לומר לקוח הוא בידי עז"ק היינו דוקא באינו עשוי להשאיל כו' סמ"ע:

(יא) וצריך להחזירו. פי' הסמ"ע לאחר שישבע היסת ולשון אחר אינו מדוקדק וכן בטור הלשון אינו מדוקדק וכן הוא ברמב"ם שמחזירו ואח"כ ישבע היסת על טענתו ש"ך:

(יב) המערער לישבע וכו'. כתב הסמ"ע היסת משום דאנן טענין ליה כל מה דאבוה מצי למטען והש"ך כתב דצ"ע דהמחבר גופא בסימן ק"נ ס"ו הביא דעת הי"א דצריך המערער לישבע וגם הסמ"ע הקשה בסימן קמ"ט על הרמ"א ותי' לחלק בין להחזיק וכו' והש"ך כתב דהוא דוחק והניח בצ"ע על רמ"א ועל המחבר תי' דשם הוי כטוען במשכון דצריך נק"ח ועיין תומים דתי' הש"ך ליתא ותי' בד"א ונכון וגם העליתי דמוכרח לתי' הסמ"ע לומר כראב"ד דלא יהיה סתירה בדבריו ונכון הוא ע"ש:

(יג) אא"כ יצא וכו'. ורבים חולקים ועיין תומים שהסכמתי עם הש"ך דזה לכ"ע אם לא יצא שם גניבה בעיר צריך להחזיר דמים משום תקנת השוק ועי"ל סימן צ' מ"ש באריכות בדינים האלו:

(יד) והלה טוען שנגנבו וכו'. עיין תומים מה שפלפלתי בדברי הרמב"ם ופי' לפי' של הגאון אביו של הש"ך ופי' בדברי המ"מ הכל על נכון ודברי הרמב"ם מוכרחים מגמ' וגם פי' א' בדברי הרמב"ם דלא כהמ"מ ע"ש כי אין רצוני להכפיל אבל לפענ"ד דברי הרמב"ם נכונים לדינא ע"ש:

(טו) אינו וכו'. כיון דאיכא עידי ראה ש"ך:

(טז) מוציאים וכו'. כיון דאיכא עידי ראה ואין לו מגו דהחזרתי או להד"ם ש"ך:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.