אורים/חושן משפט/לה

אורים ‏ חושן משפט לה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

(א) קטן כו'. דכתיב שני אנשים והיינו עדים דאי בע"ד אטו קטנים אינם באים לדון אלא בעדים ומיעט התורה קטנים גמ' וסמ"ע:

(ב) שתי שערות כו'. אעפ"י דלעיל בסי' ז' מכשירין אפילו לא הביא שתי שערות התם בדיעה תלי' בדיינים ובהבנתו ושיקול דעת משא"כ בעדות שהוא גזרת הכתוב דבעי גדול שיהיה נקרא איש סמ"ע:

(ג) י"ג שנים גמורות. דלא תימא מקצת שנת י"ג ככולו קמ"ל דבעינן גמורות ולכך אמרינן יג"ש ויום א' היינו יג"ש שלימות סמ"ע ועין מ"ש תומים דהעליתי דלא בעינן שעות ואם נולד בסוף ר"ה כשיגיע תחילת ליל ר"ה משנת י"ד הוי גדול ע"ש:

(ד) ואם שהו וכו'. וכן לענין דיינים אם שהו מלבדקו ואחר כך הביאו ב' שערות חשבינן למפרע סמ"ע:

(ה) נתמלא זקנו כו'. א"צ שיהיו גדולים ולכך כתב הטור צמח זקנו והמחבר דנקט נתמלא היינו דלא סגי בב' שערות רק צריך ריבוי שערות אבל מ"מ א"צ להיות גדולים סמ"ע ועיין תומים דאם הוליד הרי זה בחזקת גדול וא"צ עוד סימן:

(ו) הגיע לעשרים שנה כו'. בסמ"ע העלה אם הוא בן י"ט שנים ול' יום מיקרי בן עשרים לענין זה:

(ז) מסימני סריס כו'. עיין בא"ע ריש סימן קע"ב מה הם סימני סריס ואפילו נולדו לו סימני סריס קודם שהגיע לבן עשרים כמשמגיע אח"כ לבן עשרים נעשה גדול ע"י להבא סמ"ע:

(ח) עד רוב שנותיו. היינו רוב מן ע' שנים שהוא ל"ו שנים סמ"ע:

(ט) אין עדותו עדות בקרקעות כו'. דלא דייק כולי האי בעדות קרקע והש"ך כתב דהיינו דמעיד כך שוה הקרקע והוא אין דעתו שלם בכך אבל אם יעיד בגופו של קרקע בלי שומא אין הבדל בין קרקע למטלטלין ונכון הוא:

(י) זה כת"י אבי כו'. היינו בשיש גדול עמו ואפילו גם אותו גדול קרוב לעדי שטר. וכתב הסמ"ע ה"מ דאביו חתום לעד בשטר הוא דיכול להעיד אבל אם קרובו חתם בכ"י שחייב כך אינו יכול קרובו להעיד עליו ולחייבו בעדותו דכתיב לא יומתו כו' סמ"ע ולא ידעתי למה החליט הדבר דהלא לקמן סימן מ"ו סי"ט יש שני דיעות אי עדי קיום יכולים להיות קרובי' למלוה וללוה ולא אמרי' דעפ"י עדותם מתחייב הלוה ולמה נימא כאן דפסול להעיד אם לא דנימא כדלקמן סי' מ"ו דאיכא מ"ד דכת"י הוי קיום דאורייתא משא"כ בעדים החתומים על שטר דרבנן ועיקר הטעם דהמנוהו רבנן בדרבנן משא"כ דבעי בכת"י קיום תורה אך זה גופי' צ"ע ועיין סי' מ"ו ועיין תומים דהנחתי בצ"ע דאם יעיד על כת"י של אביו לא בטב"ע רק בפניו חתמו מה דינו:

(יא) כמנהג בתולות כו'. היינו חילוק קליות או הינומ' כדרך שעושים לבתולות והקלו בעדות זה משום דרוב נשים בתולות נשאת וכתב הסמ"ע דלדעת המחבר א"צ גדול עמו ולדעת הרא"ש שנמשך רמ"א אחריו בעינן כאן ג"כ גדול עמו ולכך כתב רמ"א גבי תחומים בס"ו אפילו הוא לבדו ועיין תומים שכתבתי דהא ליתא דבעינן לכ"ע גדול עמו רק כל המחלוקת אם אותו גדול צריך שיהיה גדול בתחילה או בקטנותו מתחילה ועכשיו הגדיל ע"ש ודברי סמ"ע וש"ך תמוהים:

(יב) בית הפרס. פי' נאבד קבר בבקעה שיש בה שדות הרבה ומעיד הוא השדה זו טמאה ושארי שדות טהורות הר"ן:

(יג) וה"ה שארי איסורים דרבנן. משא"כ בקיום שטר צריך שנים אף דקיום דרבנן מ"מ הוצא' ממון בעי שנים:

(יד) מבית הספר. דאל"כ דילמא עבד הוא ושהיה חולק עמנו תרומה דל"ל דלמא עבד הוא דאין חולקין לעבד בבי' גורן אלא כשרבו עמו גמ':

(טו) ע"י עצמו. דאם אמר ששלחו ביד אחר אפשר טעם ואמר בדדמי כ"מ:

(טז) משפחה זו כשרה וכו'. דהוא רק גלוי מלת' ואם שני קטנים שהגדילו אומרים כן פסלנהו אפומי הראב"ד והר"ן חולק ע"ש ועיין מ"ש בא"ע:

(יז) וכל אלו וכו'. היינו בדברים הנ"ל שצריך עדות אבל על תחומי' דא"צ עדות אף עבד נאמן כמ"ש א"ח סי' שצ"ט דשם הוא רק גלוי מילתא בעלמא:

(יח) אינו נאמן. אפי' במילתא דקטן נאמן מ"מ הוא לא רמי' אנפשיה אבל בעדות דאין קטן נאמן פשיטא דאין תחילתו בכשרות וקמ"ל אפי' במה שקטן נאמן הוא א"נ דלא דק כלל:

(יט) אינו עדות כלל. אפי' לר"ת דהיכי דאינו ראוי להעיד בפיו כגון באילם לכ"ע פסול דכתיב מפיהם סמ"ע:

(כ) שמכיר הקול כו'. דכתיב והוא ראה פרט לסומא סמ"ע:

(כא) אשה פסולה. דכתיב אנשים ולא נשים ועיין ע"ש בתומים שכתבתי בישוב דברי הרמב"ם:

(כב) אפי' במקום דלא שכיחי וכו'. כן מפרש הרמב"ם בפי' המשנה וכ"כ ת"ה דקתני בב"ק בני חורין ובני ברית למעט עבדים וגוים דהא דהעמידו התנא שם ולא במקום אחר דלא תימא במקום נזקין בארוות סוסי' ועדרות צאן לא שכיחי אלא אלו וקמ"ל דמ"מ פסולים ע"ש:

(כג) וכל זה מדינא כו'. הקשה הסמ"ע לקמן בסי' ת"ח הביאו לשון הרמב"ם דבניזקין אינם נאמנים לא עבדים ולא כיוצא בהן אף דלא שכיחי שם כשרים ולא הגיהו לא מחבר ולא רמ"א דמתורת תקנה נאמנים כי הך דהכא ותי' דנזיקין שכיחי משא"כ כאן מילי דאקראי פי' במלתא דשכיחי לא עשו תקנה זו כי כל איש עושה עול ישכיר גוים ופסולים להעיד שחבירו הזיקו ולא שבקית חי' לכשרים כ"כ ת"ה סי' שנ"ג ע"ש:

(כד) כגון בב"ה של נשים וכו'. ומהרש"ל ביש"ש פ"ק דבב"ק העלה דאם החזיק במקום שם ג"ש אין מועיל עדות נשים להוציא ע"פ מחזקתו וכן ע"א כשר נאמן יותר מב' נשים ע"ש ש"ך:

(כה) או קרוב. ומהרש"ל כתב להעיד לטובת קרובו לא יעיד דחם ללבו בראו' שקרובו מוכה ואין נותן ללב להבחין מי המתחיל ודעתו קרובה לקרוב שלו ע"ש ואפשר מהרש"ל לשיטתו דס"ל כמש"ל ריש סי' ל"ג דשונא גדול שחבירו רוצה להורגו וכדומה אף לדידן דקי"ל כחכמים פסול ומזה הוסיף בדבר תקנה אפילו קרובו מוכה אינו יכול להעיד אבל לפי מש"ל דקרובי מוכה יכולים להעיד א"כ בתקנה זו אין הבדל כמ"ש מהרי"ק:

(כו) והוא שתובע טוען ברי. אבל אם הוא בעצמו א"י רק עפ"י העדים הללו תובעו לא מהני עדותן וע"ש במהרי"ק סי' צ"ג משמע עפ"י ע"א מפסולים הללו אבל בשני עדים לא נזכר שם ואפשר דרמ"א היה מדמה אותן להדדי והבו דלא לוסיף בכלל התקנה:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.