אורים/חושן משפט/לא

אורים ‏ חושן משפט לא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

(א) המכחישות זו את זו כו'. דוקא בחקירות אבל בבדיקות הכל כשירים דאין מדקדקין כ"כ בהו ועבידי למטעי עיין לעיל סימן למ"ד ודוקא הוכחשו אבל אם כת שנית אומרים עמנו הייתם הרי הראשונים פסולים ואחרונים המזימים כשרים סמ"ע:

(ב) אין כאן עדות כו'. ואפילו שבועה אין צריך דהוי כנמצא קרוב או פסול דכל העדות בטל ועיין לקמן סימן ל"ו דתלי אם מתחלה כוונו להעיד או לא דאל"כ אף דהעידו כאחד מכל מקום לא נפסול וא"כ זוקק לש"ד וכתב הסמ"ע דאף דליכא ש"ד מכל מקום היסת צריך לישבע ופשוט:

(ג) אחד מהן שקר. ואם ע"א מכחיש לע"א עיין בתומים שבררתי כי דעת רש"י ורמב"ם דלא מפסלי הואיל ולא הוכחשו מן שנים ולדינא עיקר כתו' ור"ן ורמב"ן וראב"ן דמפסלי וכ"כ הש"ך:

(ד) כת זו בפ"ע כו'. משום דמוקמינן כל אחת בחזקת כשרות כל זמן שאין הנדון לפנינו שע"כ אחד מהן שקר:

(ה) וכפר הלוה בשני שטרות. דוקא שכפר הלוה בכל שטרות משא"כ אילו הודה בקטן לא הוה לוה חייב ש"ד על כפירת הר' של אידך הואיל ולא יכול לכפור במה שמודה דהא עכ"פ איכא שטר לא שייך בהו מודה במקצת אבל הואיל וכופר בכולן שייך בי' ש"ד מדר"ח קמיית' אע"פ שלא היה יכול לכפור ש"ך ונכון הוא ועיין מש"ל בסימן פ"ח:

(ו) וישבע על השאר בנק"ח. והא דלא הוה שעבוד קרקעות כתב הסמ"ע דא"י לגבות משעבדי דהא לא ידוע איזה כשר ויפה השיגו הש"ך דעל כל פנים במנה ההוא דמשלם ה"ל שעבוד קרקעות דיהיה אחד משני שטרות כשר יהיה איזה שיהיה עכ"פ יש לו לגבות בדין שטר מן משעבדי ק' ופשיטא דה"ל שעבוד קרקעות ותי' הש"ך דאיירי בדלית ליה קרקע וזה דחוק ועיין בתומים שכתבתי דלק"מ דרמב"ם לשיטתו דס"ל בתר תקנת גאונים לא שייך הך דה"ל שעבוד קרקעות ועיין מש"ל בסימן פ"ח באריכות מזה ואם אין רוצה לישבע ומודה שהשטר אמת כתב בעה"ת דמ"מ לא גבי ביה ממשעבדי דהלקוחות אין משגיחין בהודאתו וטוענים הגדול שבשטר מזויף ועיין מש"ל בסימן מ"ז ואם שני שטרות שוים והמלוה תובע שניהם והלוה כופר העליתי בתומים ג"כ דצריך לישבע ש"ד לשיטת הרמב"ם כמו באחד קטן וא' גדול ודלא כגי"ת דנסתפק בו. ועיין תומים דצ"ע אם מודה הלוה דשטר גדול אמת אבל פרעו והעדים של שטר ההוא חיים ואם כן אילו היה כופר בו היו הם מכחישים אותו אי נאמן במגו דלהד"ם או לא ע"ש. גם עמדתי בספק אם אילו יכולים לפסול הלוה שנשבע להד"ם והם מעידים שהשטר אמת דה"ל בזה בא בפ"ע וגם בגוף הדין אי נאמנים להוציא אדם מחזקת כשרות בעדותן הואיל שיש בהם חשש פיסול ע"ש גם הנחתי בצ"ע אם כל ב' כיתות מעידים בשוה על מקצת עדות ד"מ דיש לו חזקת אבות רק הוכחשו באכילת שנת חזקה אילו אומרים פלוני אכל ואילו אומרים פלוני אכל אי מהני עדותן לגבי חזקת אבות דהא הוי כנמצא א' מהן קרוב או פסול ע"ש:

(ז) גובה אותו ג"כ וכו'. בבדק הבית כתב להדיא דמשמע מדברי הרמב"ם דאפילו בב"ד אחד יכול לגבות השטרות זה אחר זה ולכך כתב דאין יכול להטיל עליו שבועה כלל דהא בב"ד אחד יכול לגבות ולכך השמיט המחבר הך דינא דיכול להשביע הנ"ל דס"ל דרמב"ם לא ס"ל הך שבועה אמנם הרמ"א כתבו בלשון וי"א שהוא דעת הטור והרא"ש דס"ל בב"ד זה אין יכול להוציאן זה אחר זה וס"ל ג"כ דיכול להשביען ודברים אלו במחלוקת שנויה וכל דברים אלו שנאמר בס' ב"ה הנ"ל כיון הסמ"ע מדעתו כי לא ראה ס' הנ"ל וכ"כ בס"ק ו' ע"ש ודברים נכונים המה ועיין מ"ש בתומים:

(ח) וי"א דטוב וכו'. שלא ישביעהו עיין תומים שכתב דהוא לדעת הרמ"א לקמן סימן ע"ה דמשביעינן על תיבה פרוצה מה שאין כן לדעת המחבר שם גם כן כאן אין משביעין:

(ט) ישביעהו כו'. עיין תומים דוקא בהוציא גדול הוא דהוה דררא דממון ויכול להשביעו אבל אם תבעו בקטן תחלה אין לו להשביעו רק מצי להחרים בחרם סתם ואם שרפו אף דמודה דשרפו אין לו עליו כלום כיון דאין תובעו רק בגדול סמ"ע בשם ד"מ:

(י) שיש לו שני שטרות כו'. לדעת זו אין יכול להוציא הגדול ולגבותו ואחר כך להוציא הקטן אצל ב"ד זה שגבה בו הגדול רק צריך לגבותו בב"ד אחר וכן כתב הסמ"ע וכה"ג ונראה דאפילו בב"ד אחר פי' דמסתמא אין הב"ד השני יודעים שהיה נגבה בב"ד הראשון אבל אם יודעים מ"ש ב"ד זה או ב"ד אחר איך נחזיק בידו גזל ואם אמרינן הואיל וכבר גבה מ"ש ב"ד זה או ב"ד אחר אך לפי זה לא ידעתי למה לא יוכל להטיל עליו שבועה שלא גבה ממנו שטר חוב הגדול בב"ד ואם יודה יפסיד וצ"ע. ועיין תומים מ"ש בשם גי"ת אם אחד לקח בכומ"ס כל שני שטרות דלית בהו דין מלוה א' וב' לוין וצ"ע. וכתב הגי"ת בב' מלוין וב' לוין אפי' שבועה לי' לי' רק דינו ככל שטרות דעלמא:

(יא) זה נשבע ונוטל וכו'. דכמו חנוני על פנקסו שורת הדין שישלם לכל אחד בלי שבועה רק הואיל ומשלם לחד שלא כדין צריך לישבע בנק"ח אף בדין זה הואיל והלוה משלם לאחד על שטר שעדיו פסולים צריכין לישבע וליטול זהו לפי' הרי"ף וכן נכון והסמ"ע הרכיב פירש"י והרי"ף אהדדי ואינו נכון. ועיין תומים שכתבתי דבזו אם היו ב' מלוים נותנים בכומ"ס לאחד השטר הוי כמלוה אחד על לוה אחד דאיך יוציא ממון מן לוה שלא כדין:

(יב) ואפילו כתוב נאמנות כו'. הטעם מבואר לקמן סימן פ"ב דאין נאמנות מועיל אלא לגבי פרעון אבל לטעון טענות להד"ם לא מועיל נאמנות:

(יג) ישבע כל אחד היסת. הואיל א' מהן מזויף וא"י איזהו שניהם נפטרים:

(יד) יגבה מב"ח. דלאו כל כמיני' לחוב בהודאתו ללוקחי וחוששין לקנוני':

(טו) גובה בו כו'. אפילו ממשעבדי גי"ת ואפילו בב"ד אחד סמ"ע:

(טז) והוכחשו. הרצון דבבירור נתברר שהם העידו שקר ולכך כתב הרמב"ם והוזמו ולהיות כי הזמה לא שכיח כתב הכחשה אבל מיירי באופן דנתברר שקרם:

(יז) דנין ע"פ. דאם הוא הוחזק כל ישראל מי הוחזקו להעיד עדות שקר גמ':

(יח) אלא אם כן באו עדי שטר וכו'. זהו מקורו לקמן בסימן פ"ג ושם הארכתי בזה ועיין מ"ש שם:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.