אורים/חושן משפט/יג

אורים ‏ חושן משפט יג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

(א) שאמר איש פלוני ידון לי כו'. כתב הבאר שבע אם הנתבע טוען לא אלך עמך לדין עד שתודיעני תביעתך יכול התובע לומר לא אגלה טענותי אלא בב"ד והסכי' הרב בעל שבות יעקב ח"א סי' קמ"ג. אבל הרב הש"ך לעיל סי' י"א סעיף קטן א' חולק ונראה דעל כל פנים צריך לומר לו מה שתובע ממנו מנה או מאתים דיטעון אולי אשלם לך ומה לי זילותא דב"ד אבל אם אומר לו כמה ובכמה תובע והנתבע משיב הודיעיני איך ומה אני חייב לך מאין מסתעף החוב וכדומה בזו נראה דצדקו דברי ב"ש דאינו צריך לברר לבע"ד קודם בואו לב"ד דלא ילמוד להשיב טענת שקר ורמי' ואפי' בב"ד אם אין נראה שיש בו רמאות א"צ לברר כדלקמן סי' ע"ה ס' א' ומכ"ש חוץ לב"ד ובזו שפיר שייך עביד אינש דלא מגלי טענתו:

(ב) הרי אלו שני דיינים וכו'. קמ"ל בזה דבוררין שלישי תיכף כשזה בורר לו אחד וזבל"א בע"כ של בע"ד והן מעצמן בוררים וכן בכל דוכתי דקתני ד"מ בשלשה נכון וטוב בזבל"א דיצא יותר הדין לאמיתו סמ"ע:

(ג) ואין צריך שיהיה הדיין הג' כו'. זהו בזבל"א לדון ביניהם ד"ת אבל אם זה בירר לו אחד לפשרה וכו' אין יכולין ליקח שלישי בלי דעת הבע"ד ודוקא בדין אמרי' יכולין ליקח בע"כ ולא בפשרה ב"ח מדיוקי דברי הטור:

(ד) אפי' היה כו'. חכם גדול וסמוך וכו' זהו לשון הרמב"ם והקשה הטור הא יחיד מומחה יכול לדון לאדם בע"כ (ע"ל סי' ג') ותי' הפרישה וסמ"ע דאם לא דיבר עמו ופייסו להיות בורר שלו רק אמר בא ונדון לפני חכם פ' אין לו שם בורר רק דיין והוא דן בע"כ אבל כשדיבר עמו ופייסו להיות בורר שלו אזי יוכל השני לומר אף אני אברור אחד ודוחק וכ"כ הש"ך והב"ח תי' דחכם ויחיד מומחה יכול לדון בע"כ כשאינו רוצה לציית דין כלל כדלעיל בסי' ג' אבל אם רוצה לציית דין רק טוען אקח עוד אחד לבורר כדי שיצא הדין יותר מבורר שומעין לו:

(ה) גם הוא בורר מי שירצה. אבל עכ"פ צריך שיהיה גמיר או המחהו רבים עליהם אעפ"י שאינו כ"כ גדול כמו האחר שבורר לו השני ש"ך בשם רי"ו:

(ו) הבע"ד ציית להם. רי"ו פי' אין מהרהרי' אחרי ב"ד שודאי דין צדק ואמת דנו דהא בורר שלו חיפש כל זכות שלו וכן באמת אין הדיינים מהירי' כ"כ בדין והם מתוני' ויצא לצדק דינם סמ"ע:

(ז) אם הנתבע מערים כו'. ואם התובע מערי' ישיב לו הנתבע איני משיב לך על שאלתך עד שתברר דיין הגון סמ"ע:

(ח) יכולים להשות עצמן כו'. עיין תומים שכתבתי דדין זה צ"ע:

(ט) דאם הנתבע אומר כו'. ה"ה התובע נמי וחדא מנייהו נקט סמ"ע וב"ח:

(י) וכל מקום שאינו יכול לחזור וכו'. עיין תומים שהארכתי והעליתי דאפי' בב"ד קבוע בעיר דכתב רמ"א לעיל סי' ג' דצריך לדון לפניהם מ"מ אם טוען שרוצה להוסיף בדיינים שומעים לו ע"ש:

(יא) אין כופין כו'. הן ליתן בב"ד בכתב אפי' שכבר טען בע"פ ומכ"ש ליתן לבע"ד בכתב טענתו נ"י וסמ"ע. ואם נתרצו לכתוב טענת' ובע"ד אחד טוען נכתב טענתי וטענתך בכתב אחד למעט הוצאת שכר כתיבה והשני טוען נכתב לכל אחד טענותיו בפ"ע משום דלא ניחא לי שיהיו טענותי וזכותי מצוי' גבך דדמי עלי כארי' ארבא פליגי בזה בב"ב דף קס"ז ע"ב חכמים ורשב"ג ודעת רוב הפוסקים הרשב"א ורא"ש וכן נראה מדברי הרמב"ם דהלכה כת"ק. אבל העלו דהיינו דוקא מהך טעמא כדי למעט הוצאת הכתיבה אבל במקום דלא שייך כן כגון שהמעכב טוען אני אפסיד שכר כתיבה מכיסי וכדומה לכ"ע יכול למחות מבלי ליתן לחבירו טענתיו בכתב שלא ידמה לו חבירו כארי' ארבא. ועיין בתשוב' הרשב"א והרא"ש כלל ס"ח סי' כ' באריכ':

(יב) ואין לדיין לקבל טענות בכתב כו'. דיהיה לשני טורח ליקח העתקת הטענות ולהשיב בכתב וגם יותר יכולים הב"ד לברר האמת מהשקר כששומעין מפיהם של בע"ד הטענות כי בכתב יכול לבוא בטענה סדורה מאחרים מיופה בלשון ותוכו מרמה ולמדו לשונם לשון שקר ריב"ש וסמ"ע:

(יג) אם ב' בע"ד רוצים ליטעון כו'. כיון שהם אינם חוששים שאחד יכלכל דבריו בכתב יותר מבע"פ ה"ל כקבלו קרוב או פסול וכדומה סמ"ע:

(יד) וכל מה שכותבין. א"י לחזור אפילו באמתל' למה חוזר וטוען ומהך טעמא אין כותבין טענות אלא מדעת שניהם דאולי לא ניחא ליה לבע"ד שלא יהיה רשות בידו לחזור מטענתו ב"י וסמ"ע:

(טו) דוחקים אותו כו'. ה"ה כשאינו רוצה לדון בפני ב"ד שנתבררו רק לפני ב"ד אחר ואותו ב"ד אחר אינם רוצים ליזקק עצמן לכך היותו אלם כופין אותו לדון לפני דיינים ראשונים סמ"ע בשם מהרי"ק. ואם שני בע"ד ברר כל אחד בורר והם פסולים זה לזה וכל אחד טוען ברר לך אחר פסק הרמ"א בתשובה סי' ק"ד דיד הנתבע על העליונה ועל התובע לברור בורר אחר ע"ש:

(טז) עומדים לפני דיינים. עיין תומים שהעליתי כדברי ב"ח דזהו לכתחילה אבל באם א"א פוסקין שלא בפני בע"ד בד"מ הן תחילת דין והן גמר דין ולכתחילה אפי' גמר דין יש לפסוק דוקא בפני בע"ד וע"ש:

(יז) וא"צ דעת בע"ד בזה. דכמו בשני בוררים דיכולים ליקח שליש המכריע בלי דעת בע"ד ה"ה יכולין לשאול פי ב"ד הגדול בלי דעת הבע"ד סמ"ע:

(יח) ושאם לא יסכימו ילכו אחרי רוב כו'. בפשר צריך להתנות כן להדיא דאל"כ בעינן דעת כולם כהנ"ל אבל בדין א"צ להתנות כן דמ"מ הולכים אחרי רוב דעות והיינו בישנו במעמד ב"ד אבל אם אינו במעמד לא דילמא הוה אמר טעמא דמסתבר וכולם הדרי בי' מדעתם:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.