אוצר:מיזמים/חדש על ה(מ)דף/תענית/ט

יום ראשון יז כסלו תשפ"ב - מסכת תענית דף ט

"לא תנסו את ה' אלקיכם" במעשר ובשאר מצוות

תמיהת גדולי ישראל למה מותר לנסות את השם במעשר דוקא

בגמרא במסכת תענית (ח:-ט.) איתא: ואמר רבי יוחנן, מאי דכתיב (דברים יד כב) "עשר תעשר" - עשר בשביל שתתעשר. אשכחיה רבי יוחנן לינוקא דריש לקיש [- בנו של ר"ל שהיה בן אחותו של רבי יוחנן], אמר ליה, אימא לי פסוקיך. אמר לו, עשר תעשר. אמר ליה [- ינוקא לרבי יוחנן], ומאי עשר תעשר. אמר ליה, עשר בשביל שתתעשר. אמר ליה, מנא לך. אמר ליה, זיל נסי. אמר ליה, ומי שרי לנסוייה להקב"ה, והכתיב (שם ו טז) "לא תנסו את ה'". אמר ליה, הכי אמר רבי הושעיא, חוץ מזו, שנאמר (מלאכי ג י) "הביאו את כל המעשר אל בית האוצר ויהי טרף בביתי, ובחנוני נא בזאת אמר ה' צבקות אם לא אפתח לכם את ארובות השמים והריקותי לכם ברכה עד בלי די".

מבואר בסוגייתנו כי ישנו איסור לנסות את ה', ודין מיוחד הוא במצות מעשר [ואולי אף בשאר צדקה, כפי שהארכנו במק"א] שמותר לנסות בה את ה' שנאמר "ובחנוני נא בזאת".

והנה בפירוש עיון יעקב על עין יעקב, כתב לעיין בספר סמיכות חכמים שתמהו גדולי ישראל למה אסור לנסות ה' רק במעשר וצדקה. וראיתי אחד מאחרוני זמנינו שתמה על קושיית הסמיכת זקנים, באשר הבין שקושייתו היתה מדוע אסור לנסות את ה', ותמה על דבריו דאדרבה צריך עיון מדוע במעשר שרי, ומה שבשאר מצוות אסור לנסות הוא פשיטא. אמנם אף אם בנוסח השאלה כפי שהביאה העיון יעקב יש מקום לדון שמא הוקשה לו למה אסור לנסות בכל המצוות, הרי שהמעיין בתוך דברי הסמיכת זקנים יראה להדיא שעיקר קושייתו אכן מפני מה יצאת מצות מעשר מכלל שאר המצוות, ומותר לנסות בה את השם.

וכה דבריו בהקדמת הספר: נהירנא כד הוינא טליא, היינו מסובין בבית המשתה הגדול, גדולי עולם היו שם בק"ק לויצק. משתת המפורסם המנוח הרב הגדול מהר"ר ישראל ז"ל נכדו הנשואה לבן הגאון המפורסם מהר"ר משה ז"ל שהיה אב"ד בק"ק הוראדני. והיו מסובין כמו עשרה רבנים, כבוד שני הרבנים הנ"ל, וכבוד הרב המופלא המנוח מהר"ר מרדכי ר' אברהמש מלבוב, וכבוד הרב המופלג מהר"ר שמחה הכהן שהוא כעת אב"ד ור"מ בק"ק הוראדני כו', וכמה רבנים מקהילות קטנות, וגם אני בתוכם במסיבה ההיא. ונשאלה שאלה זו לפנינו, דהיינו שיצאה מפי קדוש של הגאון המנוח מהר"ר משה ז"ל הנ"ל. על הא דאמרינן בכל אסור לנסות את הקב"ה כדכתיב לא תנסו את ה', חוץ ממעשר דכתיב ובחנוני נא בזאת וגו'. והקשה הוא ז"ל, למה הוא כן, איזה ייפוי כח יש למצוה ההיא של מעשר מכל המצות שבתורה. למה אסרה התורה לנסות בשום מצוה מתרי"ג מצות שבתורה חוץ ממעשרות, מה עדיפה ומה יתרון יש בה.

וכתב העיון יעקב לבאר על פי מה דאיתא בקידושין (לט:) הרי שאמר לו אביו עלה לבירה והבא לי גוזלות, ועלה ונפל ומת היכן אריכות ימיו של זה. ומקשה הגמרא שמא הרהר בעבודה זרה. ועל פי זה ביאר העיון יעקב, שמטעם זה אף אין לנסות את ה', כי אולי ע"י הרהור עבירה שאין אדם ניצול ממנו בכל יום לא יגיע לו שכר מצוה שעשה ויתרעם על הקב"ה, לכן אסור לנסות את ה', כיון שלעולם אינו יודע שהרהור לבו הוא שגרם לו שלא יקבל שכרו.

משא"כ מעשר, איתא בספרי המוסר שהפוגם במחשבה נקרא 'לב רע חושב מחשבות און', וכמו שאמר רבי אליעזר בן ערך (אבות פ"ב מ"ט) איזה דרך רעה שיתרחק ממנו האדם, לב רע. ותקנתו כפי שאמר שם ראב"ע, איזה דרך טובה שידבק בה האדם, לב טוב, והיינו שיעסוק בצדקה וגמילות חסדים - ויבוא דבר שבלב ויכפר על מעשה הלב. ומעתה, מבאר העיון יעקב, מבואר היטב מדוע בצדקה אפשר לנסות את ה', כי מאחר וכל החשש הוא שמא הרהור לבו הרע ימנע משכרו מלבוא, אם כן מצות הצדקה שהיא תקנה להרהור הלב, על כרחך לא יאחר שכרה מלבוא, ואין לחשוש שיבוא מכך להתרעם על דרכי הקב"ה ח"ו.

הנסיון הוא במעשר דוקא שמדדו ואין הברכה שרויה בדבר המדוד ואעפ"כ מתברך

ובעל הסמיכת זקנים עצמו מביא מה שיישב הוא בפני אותם חכמים, על פי מה שאמרו בגמרא (לעיל ח:): הנכנס למוד את גרונו אומר... התחיל למוד אומר, ברוך השולח ברכה בכרי הזה. מדד ואחר כך בירך, הרי זו תפילת שוא, לפי שאין הברכה מצויה לא בדבר השקול ולא בדבר המדוד ולא בדבר המנוי אלא בדבר הסמוי מן העין, ע"כ. נמצא שדוקא במצות מעשר תולה האדם את בטחונו בקב"ה באמת. כי בכל המצוות אין ניגוד בין מעשה המצוה ובין האפשרות להצלחה טבעית של האדם. משא"כ במצות המעשר פעולת האדם אמורה להרחיק אותו מהברכה, כיון שמדידת הגורן לצורך הפרשת תרומות ומעשרות עומדת בסתירה לכך ש"אין הברכה מצויה אלא בדבר הסמוי מן העין". וכשהאדם מפריש תרומות ומעשרות למרות זאת - הוא תולה את בטחונו בקב"ה.

לכן, מבאר רבי נפתלי כ"ץ, דוקא על מצות מעשר אומר הקב"ה 'ובחנוני נא בזאת' כי אין לך נפלא גדול מזה, שלמרות שכתב לנו בפירוש שהברכה היא בדבר הסמוי אעפ"כ קדושת מצות המעשרות מהפכת את הקללה לברכה - והוא שבחו של הקב"ה ולכן מותר לנסותו בכך. משא"כ שאר המצוות שאין שייך כל זה, אין לך איסור גדול מהנסיון. וסיים: וכמדומני שהודו לדברי.

יסוד רס"ג שאם אינו מנסה את יכולת ה' מותר כדרך שניסה גדעון בגיזת הצמר

והנה בנביא שופטים אנו מוצאים שניסה גדעון את ה', וכך נאמר (ו לג-מ): "וכל מדין ועמלק ובני קדם נאספו יחדיו, ויעברו ויחנו בעמק יזרעאל. ורוח ה' לבשה את גדעון ויתקע בשופר... ויאמר גדעון אל האלוקים, אם ישך מושיע בידי את ישראל כאשר דברת. הנה אנכי מציג את גיזת הצמר בגורן, אם טל יהיה על הגיזה לבדה ועל כל הארץ חורב, וידעתי כי תושיע בידי את ישראל כאשר דברת. ויהי כן, וישכם ממחרת ויזר את גיזה, וימץ טל מן הגיזה מלוא הספל מים. ויאמר גדעון אל האלוקים, אל יחר אפך בי ואדברה אך הפעם, אנסה נא רק הפעם בגיזה, יהי נא חורב אל הגיזה לבדה ועל כל הארץ יהיה טל. ויעש אלוקים כן בלילה ההוא, ויהי חורב אל הגיזה לבדה ועל כל הארץ היה טל".

וברד"ק (שופטים ו לט) תמה כיצד ניסה גדעון את ה' והלא כתוב "לא תנסו את ה'". ומביא הרד"ק מה שכתב רב סעדיה גאון: כי הנסיון ביכולת הבורא אסור, כמו שאמר (תהילים עח יח) "וינסו קל בלבבם ויאמרו הגם לחם יוכל תת", אבל גדעון לא היה לו ספק ביכולת הבורא, אלא רצה לנסות אם הוא ראוי לנס גדול כזה.

וזה לשון רס"ג בספרו האמונות והדעות (האמונות והדעות מאמר ז): ובמצאנו לאמרו 'ובחנוני נא בזאת' אחר אמרו 'לא תנסו את השם', הפרש [- יש חילוק בין המאמרים וממילא אין סתירה ביניהם]. והוא שהבחינה על שני פנים, אחד מהם - יכולת הבורא, היוכל על דבר אם לא, וזהו האסור, כאשר אמר 'ינסו קל בלבבם... היוכל קל לערך שולחן במדבר'. והשני, בחינת האדם עניינו אצל הבורא, היש לו אצלו מעלה יתירה אם לא, אחר שהוא מודה שהוא יכול על המעשה ההוא - וזהו מותר, כאשר אמר בגדעון, 'ויאמר גדעון אל האלקים אם ישך מושיע את ישראל, אנסה נא הפעם בגיזה...'

ביאור רבי יוסף שאול נתנזון בחילוק בין מעשר לשאר מצוות עפ"ד רס"ג

למדנו מדברי רס"ג שהאיסור לנסות את ה' הוא לבדוק את יכולת ה', כאילו ח"ו אין ביכולת ה' לעשות דבר מה והאדם מנסה ובודק אם יוכל לעשות כן. אבל אם מאמין האדם שבודאי הקב"ה יכול לעשות כדבר הזה, אלא שהוא תולה את הפגם בו, וסבור שמא אין הוא ראוי שיעשה לו נס כזה - אזי מותר לו לנסות בדבר זה לבדוק אם ראוי הוא לנס.

על פי זה ביאר רבי יוסף שאול נתנזון בספרו דברי שאול, את החילוק בין שאר המצוות למעשר. בשאר המצוות אסור לנסות כח ה', אבל בצדקה אין הוא מנסה את כוחו של ה' כי הכל יודעים שהקב"ה בידו להעני ולהעשיר להשפיל ולרומם, וכל הנסיון הוא אם הוא ראוי שיתעשר כמו שהבטיחה התורה 'עשר בשביל שתתעשר'.

תמיהות רי"פ פערלא על יסוד הרס"ג מסוגייתנו וביאור הסוגיא לדעת רס"ג

אלא שרי"פ פערלא בביאורו לספר המצוות לרס"ג (ל"ת קכז) תמה על דעתו של רס"ג מהמבואר בסוגייתנו, מה ראיה מביא רבי הושעיא שמותר לנסות את הקב"ה לענין מעשר, מהפסוק 'ובחנוני נא בזאת אמר ה' צבקות אם לא אפתח לכם את ארובות השמים', הלא שם מדובר בנסיון אחר לגמרי, דהיינו נסיון האדם את עצמו ומעלתו אצל השם ברוך הוא, ואין זה ענין לאזהרת 'לא תנסו את השם אלקיכם'. ונסיון כזה לא אסר הכתוב כלל בכל גווני, ואין שום חילוק בין מעשר לשאר עניינים.

ועוד תמוה, מה הקשה אותו ינוקא לרבי יוחנן, "ומי שרי לנסויי, והכתיב לא תנסו את השם", והלא ודאי שכשאמר לו רבי יוחנן "זיל נסי", לא אמר לו לנסות את יכולת השם, וגם הינוקא לא שאל לו כזאת, אלא שאל רק מנא לן דמשום מצות מעשר נותן השם עושר. ועל זה השיב לו שינסה ויראה שכן הוא, אבל פשיטא ודאי שלא היה מסתפק ביכולת השם חלילה. ואם כן אין זה ענין לאזהרת לאו דלא תנסו. וגם רבי יוחנן למה לו להשיב לו מדרבי הושעיא, היה לו להשיבו שאין זו קושיה כלל וכל האיסור הוא רק לנסות את יכולת השם.

ומבאר רי"פ פערלא כעין דברי הגרי"ש נתנזון, שאכן כל זה אכניס בדברי רבי הושעיא. שכשאמר רבי הושעיא 'חוץ מזו', כוונתו היתה שנסיון כזה לא אסרה תורה כיון שאינו מנסה את יכולת השם, אלא רק אם יקבל עושר על מצות המעשר. ומביא ראיה על זה מהכתוב 'ובחנוני נא בזאת אמר ה' צבקות אם לא אפתח לכם את ארובות השמים והריקותי לכם ברכה' וגו', כלומר, בחנוני אם אתן לכם ברכה מרובה בשכר קיום מצות מעשר, וכיון שנסיון זה לא בא לנסות את יכולת השם לפיכך התירו הכתוב. ואין הכי נמי, אין היתר זה רק במעשר אלא הוא הדין בכל כיוצא בזה מותר לנסות, ולא אסרה תורה אלא נסיון יכולת השם.

וזה גופא היה המו"מ בין הינוקא ורבי יוחנן, שהינוקא היה סבור שהאיסור לא לנסות את ה' כולל בתוכו כל נסיון שהוא, ועל כך השיב לו רבי יוחנן שאינו כן ולא אסרה תורה אלא הנסיון ביכולת השם בלבד, וכמו שאמר רבי הושעיא 'חוץ מזו' - שכל שלא בא לנסות יכולת השם, אלא לנסות את מעלתו אצל השם כמו בגדעון, או לנסות שכר איזו מצוה כמו במעשר - שרי.