ביאור רי"פ פערלא על ספר המצוות לרס"ג/לא תעשה/קכז

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

ביאור רי"פ פערלא על ספר המצוות לרס"ג לא תעשה קכז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

צור לא תנסו. (בפרשת ואתחנן) לא תנסו את השם אלקיכם כאשר נסיתם במסה. וביאור ענין לאו זה כתב רבינו הגאון ז"ל בספרו האמונות והדעות (מאמר שביעי) וז"ל שם. ובמצאנו לאמרו ובחנוני נא בזאת אחר אמרו לא תנסו את השם. הפרש והוא שהבחינה על שני פנים. אחד מהם יכולת הבורא היוכל על דבר אם לא. וזהו האסור. כאשר אמר וינסו אל בלבבם וגו' היוכל אל לערך שולחן במדבר. והשני בחינת האדם ענינו אצל הבורא היש לו אצלו מעלה יתירה אם לא. אחר שהוא מודה שהוא יכול על המעשה ההוא. וזה מותר. כאשר אמר בגדעון ויאמר גדעון אל האלקים אם ישך מושיע בידי את ישראל אנסה נא הפעם בגזה וגו'. והוא כמו שאמר בחנוני נא בזאת עכ"ל עיי"ש. והביאו הרד"ק ז"ל בשופטים (ו' ל"ט) עיי"ש. וא"כ ענין אזהרה זו לדעת רבינו הגאון ז"ל הוא שלא לנסות יכולת השם בדבר. אבל יש לתמוה על זה מסוגיא דפ"ק דתענית (ט' ע"א) דאמרינן התם אשכחי' ר"י לינוקא דר"ל וכו' א"ל מאי עשר תעשר. א"ל עשר בשביל שתתעשר. א"ל ומנא לך הא. א"ל זיל נסי. א"ל ומי שרי לנסויי והכתיב לא תנסו את השם. א"ל הכי א"ר הושעיא חוץ מזו שנאמר הביאו את כל המעשר וגו' ובחנוני נא בזאת אמר השם צבאות אם לא אפתח לכם את ארובות השמים וגו' עיי"ש. והשתא לדברי רבינו הגאון ז"ל מאי ראי' מייתי רבי הושעיא מההוא קרא דבחנוני נא בזאת לומר דבמעשרות ליכא אזהרה דלא תנסו וגו'. כיון דהתם מיירי בענין נסיון אחר לגמרי. דהיינו נסיון האדם את עצמו ומעלתו אצל השם ב"ה. ואין זה ענין לאזהרת לא תנסו את השם אלקיכם. ובכל גווני נסיון כזה לא אסר הכתוב כלל. ואין שום חילוק בין מעשר לשאר ענינים. וגם תמוה מאי דפריך ומי שרי לנסויי והכתיב לא תנסו את השם. ולפי דברי רבינו הגאון ז"ל אין בזה מקום קושיא כלל. דאזהרה דלא תנסו אינה אלא שלא לנסות יכולת השם בדבר. אבל כאן הרי ודאי כשאמר לו ר"י זיל נסי לא אמר לו לנסות יכולת השם. וגם הינוקא לא שאל לו כזאת. אלא שאל רק מנ"ל דמשום מצות מעשר נותן השם עושר. ועל זה השיב לו שינסה ויראה שכן הוא. אבל פשיטא ודאי שלא הי' מסתפק ביכולת השם חלילה. וא"כ אין זה ענין לאזהרת לאו דלא תנסו. וגם רבי יוחנן למה לו להשיב לו מדרבי הושעיא. תיפוק לי' דבלא"ה אין זה קושיא כלל. אבל נראה ברור דכל זה לק"מ דרבינו הגאון ז"ל מפרש דהא גופא קאמר רבי הושעיא חוץ מזו. כלומר נסיון כזה לא אסרה תורה. ומביא ראי' מדכתיב ובחנוני נא בזאת אמר השם צבאות אם לא אפתח לכם את ארובות השמים והריקותי לכם ברכה וגו'. כלומר בחנוני אם אתן לכם ברכה מרובה בשכר קיום מצות מעשר. הרי דנסיון כזה שלא בא לנסות יכולת השם שרי. ואין הכי נמי דלאו דוקא במעשר אלא ה"ה בכל כיו"ב שרי לנסות. ולא אסרה תורה אלא נסיון יכולת השם. וההוא ינוקא הוה ס"ד דכל ענין נסיון בכלל אזהרה זו. אבל ר"י השיב לו דלא אסרה תורה אלא הנסיון ביכולת השם בלבד. וכדקאמר רבי הושעיא חוץ מזאת. דכל שלא בא לנסות יכולת השם. אלא לנסות את מעלתו אצל השם כמו בגדעון. או לנסות שכר איזו מצוה שרי:

ונראה דזו היא ג"כ שיטת הרמב"ם ז"ל. אלא שכתב דאפי' נסיון הנביא שהוחזק בנביא אמת בכלל אזהרה זו. וז"ל הרמב"ם (בסה"מ לאוין ס"ד). שהזהירנו שלא לנסות יעודין ויחולין שיעדו אותנו בהם נביאנו על צד הספק שנסתפק בהם אחר שנדע אמתת נבואת הנביא שיספר בהם. והוא אמרו יתעלה לא תנסו את השם אלקיכם עכ"ל עיי"ש. וביותר ביאור כתב כן (סוף הלכות יסוה"ת) וז"ל נביא שנודעה נבואתו והאמינו בדבריו פעם אחר פעם. או שהעיד לו נביא והי' הולך בדרכי הנבואה אסור לחשב אחריו ולהרהר בנבואתו שמא אינה אמת. ואסור לנסותו יותר מדאי ולא נהיה הולכים ומנסים לעולם. שנאמר לא תנסו את השם אלקיכם כאשר נסיתם במסה שאמרו היש השם בקרבנו אם אין. אלא מאחר שנודע שזה נביא יאמינו וידעו כי השם בקרבם וכו' עכ"ל עיי"ש. וע"כ היינו משום דס"ל דהמנסה את הנביא כמנסה יכולת השם. דהרי בקרא כתיב לא תנסו את השם אלקיכם. וא"כ אין לנו אזהרה בקרא אלא לנסיון של השם. אלא ודאי ע"כ כיון שמנסה נביא אמת כמנסה את השם וקרינן בי' לא תנסו את השם אלקיכם. וכ"כ הר"ב דינא דחיי (לאוין ד') לדעת הרמב"ם ז"ל. דהמנסה את הנביא מנסה את השם. כמו שאמרו במכילתא ויאמר להם משה מה תריבון עמדי מה תנסון את השם. כל זמן שאתם מדיינים עמדי אתם מנסים למקום שנאמר מה תנסון את השם עיי"ש בדבריו. אלא שתמה שם על דברי הרמב"ם ז"ל מסוגיא דפ"ק דתענית שם. וכן הקשה הר"ב פרשת דרכים (בדרך מצותיך) עיי"ש. וכן שאר אחרונים ז"ל נתלבטו בזה הרבה וכל דבריהם יגעים. ואינם מספיקים כלל. וכבר הרגיש בזה גם בחינוך (מצוה תכ"ד.) וכתב דמלבד נסיון הנביאים גם נסיון בשכר המצות בכלל. ובזה הוא דמחלקינן בפ"ק דתענית שם בין מעשרות לשאר מצות עיי"ש בדבריו. אבל ע"כ אין זו דעת הרמב"ם ז"ל. שהרי לא הביא הרמב"ם ז"ל איסור הנסיון בשכר המצות. ולא החילוק שבין מעשרות לשאר המצות כלל בהלכותיו. והוא דבר מתמיה. וכבר עמדו האחרונים ז"ל בזה. אבל לא ראיתי בזה דבר נכון ומספיק כלל. אבל נראה דדעת הרמב"ם ז"ל כשיטת רבינו הגאון ז"ל. וכמו שביארנו אלא שמוסיף דעיקר האזהרה הוא בנסיון הנביא. דהמנסה את הנביא שהוא שליח השם כמנסה את השם. וקרינן בי' לא תנסו את השם אלקיכם. ונפק"ל מדמסיים קרא כאשר נסיתם במסה. והתם כתיב ועל נסותם את השם לאמר היש השם בקרבנו אם אין. ומפרש מאי דקאמר רבי הושעיא חוץ מזו. כמו שביארנו לדעת רבינו הגאון ז"ל. וא"כ אין שום חילוק בין מעשר לשאר דברים. ולכן לא הביא הרמב"ם אזהרת לא תנסו אלא לענין נסיון הנביא בלבד. וגם לא הביא שום חילוק בין מעשר לשאר דברים כלל. ולא כדברי הסמ"ג (לאוין ד') וסמ"ק (סי' י"ח) והר?"ם (ביראים סי' ז') והטור (ביו"ד סי' רמ"ז) והרשב"ץ (בזה"ר לאוין סי' ע') והחינוך שם ורבינו יונה ז"ל בשערי תשובה (שער שלישי סי' ל') וכ"כ באזהרות הר"א הזקן ושאר ראשונים ז"ל:

והנה בירושלמי (פ"ק דיומא ה"ד) מבואר דבכלל קרא דלא תנסו גם אזהרה שלא לסמוך על הנס אפי' במקום שידוע שעושין נס עיי"ש. והביאה הרשב"ץ ז"ל בזה"ר שם עיי"ש. אבל נראה דאסמכתא בעלמא הוא ולא מדאורייתא. ועכ"פ תלמודא דידן לא ס"ל הכי. מדאמרינן (בפ"ב דשבת ל"ב ע"א ובפ"ג דתענית כ' ע"ב) לעולם אל יעמוד אדם במקום סכנה לומר שעושין לו נס שמא אין עושין לו נס ואם עושין לו נס מנכין לו מזכיותיו וכו' עיי"ש. והשתא אם איתא תיפוק לי' משום דהזהיר הכתוב לא תנסו. אלא ודאי לתלמודא דידן אין זה בכלל אזהרת לא תנסו. וכן מוכח בפ"ק דר"ה (ט"ז ע"ב) עיי"ש ובפירש"י שם ד"ה קיר נטוי. וגם בירושלמי גופי' שם איכא מאן דפליג עלה עיי"ש. ולכן לא הביאה הרמב"ם ז"ל בשום דוכתא. ודברי הרשב"ץ ז"ל צ"ע אצלי ואין להאריך בזה:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.