אוצר:מיזמים/חדש על ה(מ)דף/שקלים/טז

יום שלישי כד ניסן - מסכת שקלים דף טז

שמן המשחה מעשה ניסים נעשה בו

איך משחו את המשכן בשמן של נס

איתא בגמרא (טז.): תני רבי יהודה בי רבי אילעי, שמן המשחה שעשה משה במדבר מעשה ניסים נעשה בו מתחלה ועד סוף. שמתחלה לא היה בו אלא שנים עשר לוג כו' אם לסוך בו את העיקרין לא היה סיפק, על אחת כמה וכמה שהאור בולע והעצים בולעים והיורה בולעת - וממנו נמשחו המשכן וכל כליו, השולחן וכל כליו, המנורה וכל כליה, וממנו נמשחו כהנים גדולים ומלכים.

הגאון רבי בן ציון פלמן (שלמי תודה - חנוכה, סימן א אות ב) מקשה הרי שמן המשחה דינו שייעשה משמן זית דווקא ואילו השמן שמתרבה על ידי נס לכאורה אינו שמן זית שהרי אינו מופק מהזית אלא מכח הנס וכיצד היה כשר למשיחת כלי המקדש.

הדלקת נרות המנורה משמן נס

בכדי ליישב קושיה זו מקדים הגרב"צ ומביא את קושיית מרן הגר"ח מבריסק על יישוב הבית יוסף לקושייתו הנודעת על תקנת ימי החנוכה. הבית יוסף (סימן תרע) הקשה מדוע תקנו להדליק נרות חנוכה שמונה ימים והלא מבואר בגמרא (שבת כא:) שכשמצאו את פך השמן היה בו כדי להדליק יום אחד, ונמצא אם כן שלא היה הנס אלא שבעה ימים. וקושיה זו כבר הקשו תוספות הרא"ש והמאירי בשבת שם, וכן בספר האשכול (ח"ב סימן ו).

הבית יוסף באחד מיישוביו ביאר, וכבר קדמו לו תוספות הרא"ש וספר האשכול, שכבר ביום הראשון היה ניכר הנס כיון שאחרי שנתנו מלא הפך שמן בנרות המנורה כשיעורם, נשאר עדיין הפח מלא כבתחילה, וכיון שכבר בלילה הראשון ניכר הנס לכן תקנו שמונה ימים אף כנגד הלילה הראשון.

והקשו בשם הגר"ח מבריסק על יישוב זה, שמאחר שביום הראשון כבר השתמשו בכל השמן זית שהיה בפך ומה שנתמלא הפך בשמן היה זה שמן זית של נס, אם כן אין זה שמן זית וכיצד ביום השני יכלו להדליק את המנורה משמן שאינו שמן זית.

השלמי תודה מביא את יישובו של הגרי"מ פינשטיין, שבודאי אף אחרי שהוריקו את כל תוכן הפך את נרות המנורה נשארה לחלוחית של שמן בדופני הפך ולחלוחית זו היא שנתרבה והפכה לשמן רב שמילא את כל הפך. כיון שכן שמן זה שבא מכח שמן זית - דינו כשמן זית והוא כשר להדלקה.

כראיה לדבריו מביא הגרי"מ פינשטיין את סוגיית הגמרא שלנו (הנמצאת גם בבבלי במסכת הוריות יא:) שמן המשחה הלא נעשו בו ניסים מתחלתו ועד סופו וכיצד השתמשו בו למשיחת המשכן וכליו, אהרן ובניו, והלא צריך למושחם בשמן זית דוקא, אלא על כרחך שכל עוד לא תם השמן והשמן הניסי מתרבה מכח השמן זית - אף לו יש דין שמן זית והוא כשר למשיחה וה"ה להדלקת הנרות.

השלמי תודה מבאר לפי זה את המשפט המושר בפי כל בפזמון 'מעוז צור' - "ומנותר קנקנים נעשה נס לשושנים", משארית הקנקן היינו מלחלוחית השמן שנשארה בדופי הקנקן ממנו נעשה נס לשושנים וממנו התרבה השמן ולכן יכלו להשתמש בשמן זה להדלקת הנרות.

מעשה עובדיה

על יסוד זה מקשה השלמי תודה קושיה ממעשה אשת עובדיה. הנביא (מלכים ב' ד) מספר: "ואשה אחת מנשי בני הנביאים (היתה זו אשת עובדיה) צעקה אל אלישע לאמר, עבדך אישי מת ואתה ידעת כי עבדך היה ירא את ה' והנושה בא לקחת את שני ילדי לו לעבדים. ויאמר אליה אלישע מה אעשה לך, הגידי לי מה יש לך בבית, ותאמר אין לשפחתך כל בבית כי אם אסוך שמן. ויאמר, לכי שאלי לך כלים מן החוץ מאת כל שכנייך, כלים ריקים על תמעיטי. ובאת וסגרת הדלת בעדך ובעד בניך ויצקת על כל הכלים האלה והמלא תסיעי. ותלך מאתו ותסגור הדלת בעדה ובעד בניה, הם מגישים אליה והיא מוצקת. ויהי כמלאת הכלים ותאמר אל בנה הגישה לי עוד כלי, ויאמר אליה אין עוד כלי, ויעמוד השמן. ותבוא ותגד לאיש האלוקים, ויאמר לכי מכרי את השמן ושלמי את נשייך, ואת ובנייך תחיי בנותר".

בביאור מה שנאמר בפסוק אחרי שנעשה הנס, "ותבוא ותגד לאיש האלוקים", הביא הרד"ק מהתוספתא, שאשת עובדיה שאלה את אלישע הנביא האם עליה לעשר את השמן. ועל כך השיב לה "לכי מכרי את השמן" כי כיון שנעשה השמן על ידי נס אינה צריכה לעשרו כי שמן נס אינו חייב במעשר.

לכאורה לפי היסוד שהתייסד שכאשר דבר נס נוצר מכח דבר טבעי הוא מקבל את כל דיניו, ולכן שמן נס שבא מכח שמן זית דינו כשמן זית להדלקת הנרות ולמשיחת המשכן וכליו, אם כן גם שמן זה שבא מכח ה'אסוך שמן' שהיה בבית אשת עובדיה - יש לו דין שמן טבעי ולא שמן נס ומדוע ייפטר ממעשרות.

השמן בא מכח שמן חולין ואינו גידולי קרקע

על קושיה זו מביא הגרב"צ פלמן שני יישובים. היישוב הראשון הוא של מייסד היסוד הגרי"מ פינשטיין, לדבריו שמן הנס מקבל לעולם את הדין של השמן ממנו הוא בא. לכן שמן שבא מכח שמן זית דינו יהיה כדין שמן זית. גם שמן הנס של אשת עובדיה קיבל את דין 'אסוך השמן' שהיה בידה קודם לכן, אבל אותו שמן כבר היה מעושר והוא היה שמן חולין ולא שמן טבל, ולכן גם שמן הנס שבא מכוחו היה שמן חולין ולא שמן טבל והיה פטור ממעשר.

הגרב"צ מעיר על יישוב זה מלשון התוספתא התולה את פטור השמן ממעשרות בכך שבא מן הנס, ואילו לדברי הגרי"מ פינשטיין עיקר הפטור היה כיון ששמן זה בא מכח שמן חולין שאינו טבל ולא מצד מה שבא מן הנס.

לכן מיישב השלמי תודה את הקושיה באופן אחר. שונה דין תרומות ומעשרות מדין הדלקת המנורה ומשיחת המשכן וכליו. להדלקת המנורה ולמשיחת הכלים אנו צריכים שמן זית, ושמן נס זה כיון שבא מכח שמן זית - דינו כשמן זית. שונה מכך תרומות ומעשרות, שם בכדי לחייב דבר בתרומות ומעשרות אנו צריך להיות גידולי קרקע, ושמן שבא מכח גידולי קרקע אינו יכול להעשות בכך 'גידולי קרקע'.

פך שמן המשחה שנגנז הוא שנמצא בימי בית חשמונאי

לסיום יש בנותן טעם להוסיף מה שכתב בשו"ת שואל ומשיב (כרך א ח"ג סימן מב סוד"ה והנה אמרתי) בשם פירוש הש"ך לתורה, שהפך שמן שמצאו בימי חשמונאי היה פך השמן של שמן המשחה שנגנז. וכ"כ בספר קב הישר (פצ"ו) שבאותו פך שמן שמצאו בית חשמונאי היו מושחין את מלכי ישראל והכהנים הגדולים, שהוא שמן המשחה כמבואר בסוגיין. פך שמן זה שמעשה ניסים נעשה בו מתחלה ועד סוף, נעשה בו נס גם אחר שנגנז כשנמצא בזמן החשמונאים והדליקו בו שמן שמונת ימים.

ניתן להוסיף שרמז רמזו משמים, כשם ששמן המשחה תחילתו על ידי נס ואף על פי כן משחו בו את המשכן וכליו, כיון ששמן נס הבא מכח שמן זית - דין שמן זית יש לו. הוא הדין שמן זה שהתרבה מכח לחלוחית השמן שנשארה בפך, מותר להדליק בה את נרות המנורה ביום הבא ובשאר הימים שאחריו - כיון שדין שמן זית יש לו.