רש"י/ראש השנה/כו/א

רש"י ראש השנה כו א

מקצתן נעשין עדים. ויעידו בפני חבריהם דגבי דיני נפשות עדות בעינן דכתיב (דברים יז) על פי שנים עדים יומת המת לא יומת וגו':

ומקצתן נעשין דיינים. אבל המעידים לא ישבו וידונו עמהם דהראוי להעיד אית ליה לרבי טרפון נעשה דיין אבל עד עצמו לית ליה דנעשה דיין וגבי עדות החדש גופה נמי לא אכשרנא במתני' להיות העדים נעשים דיינים דאם כן למה לי יושיבו מחבריהם יעידו בפני יחיד ואחר כך ישבו הם עמו ויקדשו והכי אמרינן ליה בפרק שני דכתובות (דף כא:):

כולן עדים הם. ראוים להעיד:

והצילו העדה. יהפכו בזכותו:

מתני' כל השופרות. בין של איל בין של יעל:

שהוא קרן. אינו קרוי שופר וגבי יוה"כ שופר כתיב (ויקרא כה) והעברת שופר תרועה ובפרק בתרא (דף לד.) גמרינן ר"ה מיובל:

בקרן היובל. ויובל דיכרא הוא כדמפרש בגמ':

גמ' אקרו קרן ואקרו שופר. אקרו קרן כדאמרן ואקרו שופר דכתיב במתן תורה (שמות יט) במשוך היובל וגו' וכתיב ויהי קול השופר:

וקרני ראם קרניו. של בכור שורו קרן אשכחן דאקרי:

ותיטב לה'. תפלתי משופר ובשור קא משתעי קרא:

שור שהוא פר. ביום שנקרא שור היה גדול כפר זהו שור של מעשה בראשית שביום שנברא נברא בקומתו ושור בן יומו קרוי שור שנאמר (ויקרא כב) שור או כשב או עז ופר אינו נקרא עד בן שלש:

אין קטיגור. זהב העגל ושופר של פרה נמי קטיגור דעגל הוא:

הואיל ואישתני. להיות דם ואין מראית הפר ניכר:

חוטא בל יקריב. האדם לא יקריבנו הלום שהוא חטא בו:

חוטא בל יתנאה. להתקשט בו בקרבו הלום:

כיון דלזכרון קא אתי כלפנים דמי. שופר נמי אע"ג דלית ביה משום חוטא בל יקריב ולית ביה משום חוטא בל יתנאה כיון דלזכרון קא אתי כבגדי כהן גדול שלפנים דמי:

גילדי גילדי. בכל שנה ושנה ניכרת תוספתו והוא כמין גלד מוסיף על גלד ראשון בתכליתו של ראשון תחילת השני:

גמולה. מובדלת:

טוחות. לשון חלוקות:

שכוי. לשון ראיה כמו וישקף (בראשית יט) ומתרגמינן ואיסתכי:

קבען

---

---

שולי הגליון

---

---

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף