אוצר:מיזמים/חדש על ה(מ)דף/יומא/יד

יום ראשון יג אייר - מסכת יומא דף יד

הטבת ה' נרות והדלקתן בז' ימי הפרישה וביום כיפור

עבודת כה"ג בשבעת ימי הפרישה להתרגל בעבודה

במשנה במסכת יומא (יד.) אנו למדים שהכהן הגדול בשבעת ימי פרישתו ללשכת פרהדרין קודם יום הכיפורים, היה מתרגל בעבודה, כלומר הוא היה עושה עבודות שונות במקדש כדי להתרגל בעשייתן וכך היה בא ליום כיפור כשהוא בקי ורגיל בהם ויכול היה לעשותן כתיקונן. הדברים אותם מונה התנא הם: זריקת הדם, הקטרת הקטורת, הטבת הנרות והקרבת הראש והרגל של קרבן התמיד.

הגמרא (טו.) מבארת שהטבת הנרות המוזכרת במשנה מתייחסת רק להטבת שתי הנרות אותם הטיב הכהן אחרי הקטרת הקטורת, בעוד הטבת ה' הנרות שנעשתה קודם לכן אינה מוזכרת במשנתנו. התוספות (יד: ד"ה אמר וטו. ד"ה אורויי) מבארים שהתנא לא הזכיר את הטבת חמשת הנרות הראשונים כיון שהיא אכן לא נעשתה על ידי הכהן הגדול בשבעת ימי הפרישה, אלא רק את הטבת שתי הנרות באחרונה שהן גמר העבודה.

תמיהת הגבורת ארי על שיטת התוספות

הגבורת ארי (יד: ד"ה לא קשיא) תמה על דברי התוספות דאיך יתכן שיהא עבודה אחת נעשית על ידי ב' בני אדם, דהא הטבת כל ז' נרות עבודה אחת הן וכל ימות השנה היא נעשית על ידי כהן אחד כמבואר לקמן (כה.) בפיס השני.

הגבורת ארי מוסיף ותמה איך יתכן שתהא רוב העבודה ותחילתה שהן הטבת ה' נרות נעשית על ידי כהן הדיוט, ואילו מיעוט העבודה וסופה על ידי כהן גדול, הרי זה כיציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא. את סברת התוספות שהוא "גמר העבודה" דוחה הגבורת ארי וכותב שאין לומר שמשום כך היא חשובה יותר כיון שכל הטבת הנרות היא עבודה אחת והא בלא הא לא סגי.

מכח קושיות אלו סובר הגבורת ארי שאדרבה הכהן הגדול בודאי היה מטיב את כל הנרות, ומה שכתבה המשנה רק את הטבת שתי הנרות האחרונים, עשתה כן לרבותא שאף ב' הנרות שהם מיעוט העבודה וסופה וכבר עשה הכהן הגדול את רוב העבודה בהטבת ה' הנרות הראשונים, אף אותה עשה הכהן הגדול כדי להרגיל בעבודה.

הטבת הנרות על ידי הכהן הגדול ביום כיפור

ובדברי התוספות והגבורת ארי לא התבאר דין הטבת ה' נרות אלא בנוגע לז' ימי הפרישה, אך לא לגבי יום כיפור עצמו. וכתב היעב"ץ בפירושו לחם שמים על המשניות (יומא פ"א מ"ב) שכיון שכל עבודת הכהן הגדול בז' ימי הפרישה היתה כדי להתרגל בעבודה, אם כן לדעת התוספות שלא התרגל בהטבת ה' הנרות הראשונים על כרחך שאף ביום כיפור עצמו לא הטיב את ה' הנרות הראשונים.

אמנם הרש"ש (טו.) כתב שלכאורה אף לדעת התוספות שלא הטיב הכהן הגדול את כל הנרות היינו דווקא בשבעת ימי הפרישה, אך ביום כיפור עצמו בודאי אף לדעת התוספות הכהן הגדול הוא שהיה מדליק את כל הנרות.

ובאמת בסדר עבודת כהן גדול (נוסח ספרד) אומרים: לפנים להיכל יכנס להיטיב חמש נרות, ולהקטיר קטורת הבוקר, ולהיטיב את שני הנרות הנותרות. הרי מפורש שביום כיפור היה הכהן הגדול מטיב את כל הנרות.

ואין לתמוה ממה שכתוב עוד בסדר עבודת כהן גדול: עוד יפיסו לדשון פנימי ומנורה. והפיס הרי נועד לקבוע מי מבין הכהנים יעשה עבודה זו, ומוכח שהיה דישון מנורה שניתן לכהן הדיוט ואם הטבת כל הנרות נעשתה על ידי הכהן הגדול, לשם מה הפיסו את דישון המנורה.

אבל כבר ביאר הרמב"ן (מלחמות ריש מסכתין) שיש לחלק בין דישון המנורה ובין הטבת נרותיה. דישון המנורה הוא הסרת הפתילות שכבו וכל השמר שבנר. ואינה עבודה אלא מכשירי עבודה, מפני כך לא הצריכן הכתוב לכהן גדול. וכהן גדול נותן בהן שמן אחר ופתילות אחרות וזו היא הטבת הנרות.

שתי הדעות בנדון זה אם נעשתה הטבת ה' הנרות על ידי הכהן הגדול ביום כיפור כבר הזכירם הראב"ד (תמיד לה. טור ב) שכתב: ונראה לומר לכאורה דכהן גדול ביום הכיפורים לא היה מתעסק לא בתרומת הדשן ולא בהטבת ה' נרות, מפני שכל עבודות שהיו נוהגים קודם שחיטת התמיד לא היה צריך לעבוד כו'. ואחר כך הוסיף: מיהו גם נראה לומר דהא דלא קתני אלא הטבת ב' נרות לאו משום דהטבת ה' נרות לא הוה עביד אלא דלישנא קלילא נקט להטיב הנרות משום שהם גמר הטבה כו' וממילא מוכח שגם ה' נרות היה מטיב, דמה לי הטבה זו ומה לי הטבה זו.

מדוע לא הזכיר התנא את הדלקת הנרות

הרש"ש סולל דרך אחרת ביישוב קושיית התוספות מדוע לא הזכיר התנא את הטבת ה' הנרות, והוא מקדים לעורר על פרט נוסף שלא מזוכר במשנתנו שנעשה על ידי הכהן הגדול בשבעת ימי הפרישה, והוא - הדלקת הנרות. קצת קשה, מדוע לא ירגיל את עצמו גם כן בהדלקתן לערב.

הרש"ש מיישב את קושייתו בשני דרכים. תחילה הוא מציע: ואולי דאין הכי נמי וזה נכלל נמי בלישנא דהטבה, עכ"ל. ואכן כך כתב השפת אמת: נראה דגם הדלקה בערב בכלל, שגם זה עושה הכהן גדול בז' הימים, דהא ביום הכיפורים הוא היה המדליק כמו שכתבו תוספות לקמן (עא. ד"ה ולהטיב) וברמב"ן (מלחמות פרק שני) והברטנורא (פ"ז מ"ד).

בדרך נוספת מיישב הרש"ש את קושייתו זו ובכך מיישב גם את קושיית התוספות הנזכרת לעיל מדוע לא הזכיר התנא את הטבת ה' הנרות. וזאת על פי המבואר במשנה בתמיד (פ"ג מ"ט) וברע"ב שכל זמן שלא מת שמעון הצדיק היה נר מערבי דולק דרך נס, אבל אחר שמת שמעון הצדיק פעמים שכשנכנס הכהן להטיב את הנרות בבוקר היה מוצא את הנר המערבי שנכבה, ואז כחלק מהטבת הנרות היה מדליק את הנר המערבי.

לפי זה מיישב הרש"ש שכיון שהכהן הגדול היה נכנס להטיב את הנרות, ממילא היה מתרגל על ידי זה גם בהדלקת המנורה, היינו על ידי הדלקת הנר המערבי. בכך, כותב הרש"ש, יש ליישב גם את קושיית התוספות מדוע לא הזכיר התנא את הטבת ה' הנרות הראשונים, אלא רק את ב' הנרות האחרונים. כי בהטבת ב' הנרות כלולה גם הדלקת הנרות ולכן הטבתם-הדלקתם חשובה יותר מאשר הטבת ה' הנרות.

שיטת הרמב"ם שהטבת הנרות היא הדלקתן

בסוף דבריו מציע השפת אמת הסבר נוסף לכך שלא הזכיר התנא את הדלקת הנרות בערב על ידי הכהן. וזאת לפי שיטת הרמב"ם הידועה שגם בבוקר היו מדליקים את המנורה. הדלקה זו נעשת במהלך הטבת הנרות וממילא היא כלולה במה שכתב התנא "ומטיב את הנרות" ובכך התרגל הכהן הגדול בהדלקת המנורה ולא היה לו עוד צורך לשוב ולהדליקה בערב למטרה זו.

וזה לשון הרמב"ם (פ"ג מתמידין ומוספין הי"ב): מהו דישון המנורה כל נר שכבה מסיר הפתילה וכל השמן שבנר ומקנחו ונותן בו פתילה אחרת ושמן אחר במידה והוא חצי לוג... ומדליק נר שכבה והדלקת הנרות היא הטבתם. מבואר לדעת הרמב"ם שגם בבוקר הודלקו הנרות, ומבואר גם שהדלקה זו מכונה בלשון חז"ל "הטבת הנרות" ממילא קל לבאר שגם כשהתנא במשנתנו מזכיר את "ומטיב את הנרות" כוונתו גם להדלקת הנרות.

וכדברי השפת אמת מבואר גם בתוספות יום טוב שכתב שלדעת הרמב"ם שהטבת הנרות כלל גם את הדלקתם מסתבר שביום כיפור עשה הכהן הגדול את הטבת-הדלקת כל הנרות. ומוסיף התוספות יום טוב שממילא מסתבר שגם בשבעת ימי הפרישה עשה כן כדי להתרגל בעבודה.

מבואר מדבריו שהרמב"ם חולק על התוספות וסובר שהכהן הטיב את כל הנרות, וכן דקדקו מלשון הרמב"ם (פ"א מעבודת יו"כ ה"ה) כל שבעת הימים מרגילין אותו בעבודות... ומטיב את הנרות. ולא הזכיר הרמב"ם חילוק בין הטבת ה' נרות להטבת ב' נרות.

ועוד מבואר מדבריו כסברת הלחם שמים שהכהן הטיב בז' ימי הפרישה את כל הנרות אותם הטיב ביום הכיפורים עצמו, ודלא כדברי הרש"ש שרצה לחלק בדעת התוספות ולומר שביום כיפור הטיב את כל הנרות ובשבעת ימי הפרישה רק את שני הנרות האחרונים.