רש"ש/יומא/יב/א

רש"ש יומא יב א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

גמרא פשיטא כו' באבנט כו' ורפ"א עבודתו מחנכתו כו'. ק"ל דהא לעיל (ה) מוכח דרבוי יום אחד מעכב בדיעבד ע"ש היטב ובפרש"י. ואולי משום דכתיב אשר ימשח אותו ואשר ימלא א"י לשון עתיד משמע דסגי אם ימשח או ימלא א"י אח"כ. והכא לא בעי הש"ס אלא משום היכרא וכדמשמע מפרש"י. שוב האיר ה' את עיני ומצאתי בתו"כ פ' אחרי בפסוק וכפר הכהן אשר ימשח אותו אין לי אלא משוח בשה"מ מרובה בגדים מנין ת"ל ואשר ימלא א"י (והוא כעין דדרשינן בהוריות (יב ב) ומלא את ידו כו' זהו מרובה בגדים ע"ש) מנין לרבות כהן אחר המתמנה ת"ל וכפר הכהן. אמנם לשטת הרמב"ם שרמזתי לעיל (שם) דריבוי היינו שילבש ח' בגדים ופושטן מיד בלתי שום עבודה קשה מאי פריך הכא. וגם לשיטת רש"י (שם) דריבוי היינו שישמש בהם איזו עבודה מ"מ יקשה דלהיכרא תסגי בלבישתם אף בלתי עבודה דהדיוט ודאי אסור ללובשם אי משום מעילה ואי משום כלאים. אבל כה"ג מותר וליכא משום מעילה כדמסקינן לקמן בר"פ בא לו. וגם משום כלאים ליכא ביה לדעת הראב"ד בסוף הל' כלאים ובפ"ח מהל' כהמ"ק הי"ב. ואולי דבלבישה לחודא אכתי אין היכרא לכה"ג דגם הנשאל באו"ת לובשן כדאיתא לקמן (עג) ע"ש:

רש"י ד"ה פשיטא. ויהיה מחונך לכ"ג קודם שיגיע עבודת יוה"כ. ל"י מדוע לא פירש שגם לאותה עבודה עצמה שעובד בח' בגדים הוא מחונך לכ"ג. דע"כ כצ"ל למאי דקאמר באבנט או עבודתו מחנכתו (ועמש"כ בסמוך). ועוד קשה שהרי כל עבודות דאותו יום אפילו התמיד הוא דוקא בכ"ג כדמוכח בכולה מכלתין. ועי' במלחמות. ובאמת ל"י מנ"ל דקרבנות שאינן מחובות היום הוא דוקא בכ"ג דקרא דוכפר הכהן אשר ימשח אותו כו' אינו כתוב אלא בקרבנות דחובת היום. וכמו ורחץ דכתיב במקום קדוש ואפ"ה טבילה ראשונה שאינה בשביל יוה"כ היתה בחול. שוב ראיתי בכ"מ פ"א מהל' עבודת יוה"כ ה"ב בשם הריטב"א דמדאורייתא אין חובה בכ"ג אלא עבודת היום אבל התמידין ושאר העבודות הנהוגות בכ"י כשירות בכהן הדיוט ע"ש ומשמע דאפי' לכתחלה. וכ"מ לי מדברי התוס' בחולין (כט ב) ד"ה א"כ ע"ש. ונ"ל ראיה לדבריהם מלקמן (ע ב) "דלמא חולשא חליש כה"ג ופרש"י ולא מצי למיעבד עבודת היום והוא עיקר הכפרה" הרי דאף במוספי היום לא חיישינן כ"כ לכ"ג ובזה מיושב קושייתי לעיל (ז) ואתא לי שפיר הא דאמרי' בזבחים (יט ב) א"ה דצפרא נמי ע"ש. דלכאורה תמוה דהא בהאי קרא לא כתיבא אלא רחיצה דקודם בגדי לבן אבל רחיצה דצפרא שהיא קודם בגדי זהב לעבודת התמיד לא נזכרה שם אבל לשיטה זו דעבודת התמיד לא הוטלה על הכ"ג מה"ת א"כ הוי רחיצה זו דבקרא ראשונה לו. ולפ"ז נ"ל דהא דתנן לקמן (לא ב) ומירק אחר שחיטה ע"י דדוקא גבי תמיד תני כן משום דמה"ת אפי' כל השחיטה כשרה בכהן הדיוט אבל שחיטת פרו דדוקא בכ"ג למ"ד דבזר פסולה לקמן (מב) גזרו חכמים במירוקו אטו עיקר שחיטתו ואפילו למ"ד שם דכשרה בזר גזרו אטו קבלה ושארי עבודותיו ודלא כהתוי"ט בפ"ד מ"ג. וגם נראה דלא לחנם נקיט התנא שם קריצה חלף שחיטה שבכ"מ אלא דלשון קריצה הונח על חיתוך הרוב לא כולו (אח"ז מצאתי כן להת"י שם ד"ה לישנא דקטלא) דומיא דקרץ מצפון בא שמביא הש"ס שם דפשוט דלא נהרגו כולם. ובפרו נקיט התנא שחטו דר"ל כסתם שחיטה דהיא בכולה. וניחא נמי הא דתנן שם קרצו כו' ונכנס להקטיר קטורת ש"ש ולהטיב אה"נ והיינו הטבת שתי נרות וכרבנן דא"ש עי' לקמן (טו) ומדוע שייר הטבת חמש נרות ודישון מזבח הפנימי אלא כיון דמה"ת כשר בכהן הדיוט לא הטילו עליו את כ"ז משום חולשיה ובכדי שלא יבוטלו הד' פייסות שהיו בכל יום עי' במלחמות. ועמש"כ שם על הא דהשמיט שם התנא מנחת נסכים דתמיד. אולם קצת עומד לנגדי הסוגיא דלקמן (לב) שכל הפרשה נאמרה עה"ס חוץ כו' גמירי ופי' רש"י הלל"מ חמש טבילות כו' אמר רבי כו' הא למדת כו' מעבודה לעבודה כו' ושם (ע"ב) אשכחן מבגדי זהב כו'. אבל בלא"ה הך דגמירי חמש טבילות כו' ל"ד דהא רש"י פירש שם בד"ה מה קידוש דטבילה ראשונה לאו דאורייתא היא. איברא דפרש"י אינו מוכרח די"ל דלעולם מה"ת היא לכ"ע כמש"כ הת"י (לא) ד"ה חמש טבילות ע"ש ואפ"ה לא בעי מקום קדוש מטעם שכ' הת"י שם או כמש"כ התוס' (ל) בסד"ה ומה ואכמ"ל יותר:

רש"י ד"ה אמר אביי. במזלג של ברזל. הן בפרשת תרומה כתיב ומזלגותיו כו' תעשה נחושת. ואולי דבבית עולמים לא נהגה מצוה זו ותדע דהרי מחתות כתיבי ג"כ התם ונשתנו בב"ע לשל כסף וזהב כדתנן בתמיד פ"ה מ"ה ולקמן (מג ב) וכן הכיור היה נחושת וביוה"כ היה מקדש כ"ג מן הקיתון של זהב ולר"י לעולם היה מקדש כ"ג מן הקיתון של זהב. אולם הא תנן בפ"ג דמדות מ"ד לא היו סדין אותו בכפיס של ברזל שמא יגע ויפסול. והרמב"ן ס"פ יתרו כ' וכן בב"ע לא נעשה בו כלי ברזל מלבד הסכינים ע"ש. ודברי רש"י צריכין תלמוד. וכן בפיה"ת בפרשת תרומה בפסוק ועשית קערותיו כו' והיה עשוי לו דפוס ברזל כו' ותימה מנ"ל הא. דהרי אפייתן בפנים לכ"ע (בפ' שתי הלחם). והרמב"ם בפ"ה מהל' תומ"ס ה"ח כתב וג' דפוסין של זהב היו להם וכן בקרא דועשית קערותיו גופיה מסיים זהב טהור. וכן בתחילת הסדר לא חשב ברזל בנדבתן. ובמדרש בסוף הסדר אמר טעם מה שלא נאמר ברזל במשכן ובמקדש:

תד"ה ירושלים (בסופו). כדכתיב הכל בכתב. הוא בד"ה (א כח):

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף