אבקת רוכל/ג
|
< הקודם · הבא > |
אשר שאלתני על דבר המעשר באיזה אופן יפרוש כו' ומה יעשה בו אחוך דעתי הצרה בקצרה ואקדים ואומר כי אין ספק שלהיות ענין הפרשת מעשר מהממון דבר גדול מאד עד שאמרו חז"ל עשר תעשר עשר בשביל שתתעשר ומותר לנסות במצוה הזאת להשי"ת ולעבור על לאו דלא תנסו כו' כמפורסם בפ"ב ממסכת שבת ובכמה מקומות בתלמוד ובקום עשה למאן דאמר עקימת שפתים הוייא מעשה בסנהדרין פרק ארבע מיתות לכן צריך לדקדק בעשיית המצוה הזאת עד דבעידנא דקא מעקר לאו דלא תנסו לותקים עשה דבפך זו צדקה כמו שדרשו בפ"ד דראש השנה ולפי שיש אנשים שמפרישין מממונים ולא כראוי כי מתחילה אין מפרישין מן הקרן עד שירויחו ומה שהרויחו אין מפרישין מן הריוח רק מה שירויחו יותר על הוצאתם מאכילה ושתיה ולבוש ושאר הדברים הצריכין לפיזור ומהמותר יפרישו, לזה אני אומר כי אינן יוצאים בזה ידי חובתן כי צריך בתחלה כדי שיהיה מותר לנסות השי"ת בו ושיזכה בזה למעלת העושר שיעשה חשבון מכל אשר יש לו גם מהקרן ומכל עשרה יפריש אחד לא פחות ולא יותר, ואם ישאר איזה מותר שאינו מגיע לחשבון עשרה יניחנו בכיס לבדו ולא יערבנו עם השאר. ואחר שהפריש מהקרן יסתחר במעותיו ובכל חצי שנה יעשה חשבונו ויראה מה שהרויח יותר על כל אשר פיזר בדברים הצריכים לבית כמו שאמר ויקח מעשר כמו שאמרנו:
ואם ירצה עוד לעשות יותר ימתין לעשות חשבונו עד סוף השנה ויפריש מהריוח חמשית אחרי שבתחלה הפריש מהקרן, וכן כתוב בהדיא בירושלמי במעשרות שנה ראשונה לקרן מכאן ואילך בכל שנה ושנה חומש לריוח והם שני עשורין כענין שאמר יעקב וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך עכ"ל:
ונראה שהתלמוד שלנו סובר כן מדאמרינן בכתובות פרק מציאת האשה המבזבז על יבזבז יותר מחומש וסוף דבר הנעשה באחד מהשני אופנים הנזכרים הוא הטוב והוא יתברך יתן הטוב ויריק ברכה עד בלי די אל שדי ועל אחרים נאמר אולת אדם תסלף דרכו ועל ה' יזעף לבו ויזהר שלא יפחות מהעשירית וגם לא יוסיף כי כל המוסיף גורע כי למעשר סוד ויסוד:
ואולם לדעת מה יעשה בו זה דבר פשוט כי להיות שענין היות מעשר האדם מממונו נפקא לן בירושלמי ממה שנאמר כבד את ה' מהונך ומראשית כל תבואתך יש לנו ללמוד זה מזה בענין החלוק וגם כי נראה שיש מי שנוטל מעשר עני ולא צדקה כדאמרינן בתוספתא דנדה פרק בן תשא ומביאה מ"ג פ"ק דבבא בתרא וז"ל כל הנוטל צדקה נוטל מעשר עני ויש מי שנוטל מעשר עני ואינו נוטל צדקה ואם נראה דלא דמי הא אוקמה מ"ג שמדבר בחבר עיר שבושת הוא לו ולצבור שיתפרנס החכם המתעסק בצרכיהם מכיס הצדקה אבל מעשר עני שנלקח בגורן נראה כמנחה שלוחה אליו ואין בושת ופגם בזה ומ"ס בחדא מחתא מחתינהו ואחר שכן הוא נאמר כי כמו שבתרומה ומתנות טובת הנאתם לבעלים וראוי שישתדל לתיתם חציים או רובם לבעלי תורה וקרוביו העניים וכמו שאמר בחולין למחזיקי בתורת ה' יש להם מנת ושאר המחזיקים כו'. הג' לענין המעשר לבעלי תורה הוא הטוב ועץ חיים היא למחזיקים בבעלי תורה העניים וכן בירושלמי ריש פרק בני העיר וז"ל ר' חייא בר אבא אזל לתמן יהבי ליה פריטי למפלג ליתמי ולארמלתא נפק פלגינהו לרבנן עד אפ' להפריש אחרים תחתיהם ע"כ ומ"ג מייתי לה רפ' דבתרא א"כ אנו רואים אפילו שהנותן הצדקה נתנה לחלקה ליתומים ולאלמנה חלקה רבי חייא לחכמים שלא מדעת הנותן אם כן שכרו גדול, וזהו הראשון. השני, פדיון שבויים דכולהו איתנהו ביה. הג' ב"ח מגרעת הצדקה והגדולה שבכולם כשנותן לעני והוא אינו יודע. הד' להשיא יתומות או עניות. הה' לקנות ספרים לבני עניים. הו' ליתן קצתו לקרוביו העניים כי כולו לא יתכן כמ"ש בחולין הנותן כל מתנותיו לכהן אחד כו' ובירושלמי במסכת פיאה אמר רב יאודה תבא מארה למי שמאכיל אביו מעשר עני ואף על פי שיש ברייתא שם בירושלמי שאומר אב ובנו אשתו וקרוביו ב' אחים ב' שותפים פודין זה לזה מעשר עני ונותנים זה לזה מעשר עני, כבר תירצו המרדכי דהוי דוקא בשגם הבן גם האב שניהם עניים אבל אם אחד מהם עשיר תבא מארה כו' וכן כתב הריב"ש בתשובה:
ואולם בספר ריא"ז כתב שיכול לחלק החצי לכל קרוביו העניים וזה מקל וחומר ממעשר שני שהרי אם אפילו מעשר שני שאמרה תורה לחלקו לעניים מותר ליתן לעניים קרוביו החצי כמו שהוכיח ממתני' דפיאה פרק מאימתי דתנן מדה זו האמורה בכהנים לויים וישראלים היה מציל נותן מחצה ונוטל מחצה ע"כ אם כן כל שכן דמעשר זה שעשה מדעתו שיכול ליתן מחצה לקרוביו העניים, ולענין לקנות מצוה בב"ה אם ממעות המצוה שוקנין נותנים לעניים גם זה מותר. ולענין לפרוע מסים מהמעשר, דבר פשוט הוא זה שאין לו לפטור עצמו מחיוב ממונו בממון מעשר.