אבקת רוכל/ב
|
< הקודם · הבא > |
שאלה בעלי תורה המקבלים פרס תדירי וזמני להיותם עוסקים בתורה אם הוא מותר אפילו לסברת החולקים על הרמב"ם ומתירים משום עת לעשות לה' וגם אינם מקבלים מיחיד בהיות ידוע שיש להם חמשים (ויניציאנוש) מעות מלבד מטלטלי בית ומלבושים ותכשיטי זהב לפי כבודת הנהוג לבעלי תורה כיוצא בהם יראי ה' באותו מקום שדרים בו ואפילו שהנותן יהיה עשיר וגם יודע בזה אחר שאינו נותן להם בתורת צדקה כשאר עניים בין יעסקו בתורה בין אם לא יעסקו אלא בתנאי שיעסקו בתורה כל שכן וקל וחומר בהיות ידוע שהנותן הוא יותר עני מקצת המקבלים אלא שמצויים בידו מעות של המלכות מצורף לזה שיש כמה בעלי תורה כמעט מתים ברעב לפי שאין נותנים להם די ספוקם כי ההספקה אין בה די מחסור לכל המקבלים ונמצא שהבעלי תורה שאינם צריכים גוזלים חלק הנצרכים ועוד שיכולים לתת המעות שבידם לתושבי מצרים ע"י שלוחים נאמנים באופן שירויחו בהם די ספוקן או קצת והם משיבים על זה שאינם מאמינים לשום אדם וגם אינם רוצים להתעסק בהם בתוך המדינה כל שכן לצאת למקום אחר מארץ ישראל, ע"כ דברי השאלה.
ואם השואל האריך בסתירת טענת המורים התר לעצמם בדבר הזה, לא הבאתי דבריו בשאלה מפני שאין ענין לשאלה אבל בתשובה אביא קצת דבריו:
תשובה עם היות כי קצת דברי השאלה אינם מדוקדקים שכתב בהיות ידוע שיש להם חמשים (ויניציאנוש) ומה קצבה היא חמשים (ויניציאנוש) שאם דעתו לרמוז למה ששנינו מי שיש לו מאתים זוז אינם אלא עשרים ויניציאנוש ואם דעתו לרמוז למה שכתב בטורים שיכול ליטול עד שיהיה לו קרן שיוכל להתפרנס מהריוח שלו ועלה בדעתו שהחמשים (ויניציאנוש) יוכל להתפרנס מהריוח גם זה אין קצבה דלא כל המקומות ולא כל האנשים שוים דיש מקום משא ומתן שבדבר מועט מקרן יכול להרויח פרנסתו ויש מקום דאפילו בכפלי כפלים לא יוכל להרויח פרנסתו וכן באנשים יש בקי בסחורה שמצליח בה ויש שאינו בקי וגם יש שאין לו טיפול ויספיק לו דבר מועט ויש שיש לו טיפול ואם כן מה קצבה היא חמשים ויניציאנוש גם מה שכתב לבעלי תורה יראי ה' שבאותו מקום הנזכר לא ידעתי מה ענין ליראי ה' במקום הזה, מכל מקום אין דבריו אלו מעכבין מלהבין כונת השאלה:
והנני משיב ואומר כי זה שלשים שנה שכתבתי ביאור להרמב"ן ז"ל כשהגעתי להלכות תלמוד תורה פ"ג כתבתי על דברי הרמב"ם שם ובפירוש המשנה שהאריך למעניתו נגד האומרים שראו[י] שיעזרו לחכמים ולתלמידים שתורתם אומנותם ועם היות כי רוב חכמי התורה היו נוהגים כן כמו שמבואר בדבריו סתר ראיותיהם והביא ראיות לדבריו ואני טענתי בעד מנהג חכמי התורה ותירצתי כל מה שהקשה עליהם והבאתי כמה ראיות לדבריהם כיד ה' הטובה עלי והעולה מכלל דברי שם כי מי שילמד לשם שמים ואח"כ אי אפשר לו אם לא יטול שכר מותר וזה נחלק לג' חלקים אם שיטול שכר מאבי הבן ללמוד בנו או ללמדו ואם שיושב ולומד וכל הבא לקורבה אל המלאכה יקרבהו לתורה ולמצות ואם שיושב ודן דין אמת לאמתו וכל אלו החלקים למדנו התרם מפרק שני דייני גזרות כו' ע"כ לשוני שם:
ומעתה לענין נדון שלפנינו אם אלו הבעלי תורה מלמדים לאחרים או הם דיינים מותרים ליטול תשלום הספקתם מהצבור כי מה שטוענים שאינם רוצים לתת מעותיהם חוץ לעירם הדין עמהם ואפילו אם בתוך עירם אינם מאמינים לשום אדם גם זו טענה היא כי מעשים בכל יום כמה אנשים מחזיקים לעשירים ונאמנים ואחר כך מגלייא פחתייהו ומכל מקום הם בעצמם יעשו איזו סחורה קלה בענין שלא יתבטלו מלמודם אלא זמן מועט ואם לא יספיק להם יטלו תשלום הספקתם מהצבור אבל יותר מכדי תשלום פרנסתם אסור להם ליטול וכמו שאמרו בגמרא אני גוזר גזירות שבירושלים לא רצו אטו ברשיעי עסקינן אלא לא ספקו:
ואם אינם מלמדים לאחרים וגם אינם דיינים אלא עוסקים בתורה והנותן אינו נותן להם אלא על מנת שיעסקו בתורה יש לדון בהם והשואל כתב שהשיבו שסומכים על לשון הטורים בענין צדקה שיכול ליטול עד שיהיה לו קרן שיוכל להתפרנס מהריוח שלו והוא השיב עליהם דאינם מחלקים בין לוקח בתורת צדקה מלוקח בתנאי שיעסקו בתורה עכ"ל. נראה מדבריו דקילא ליה לוקח בתורת צדקה מלוקח בתנאי שיעסוק בתורה, ולי אי איכא לפלוגיי בינייהו איפכא איכא לפלוגי, הלוקח בתנאי שיעסוק בתורה אפשר אף על פי שיש לו יותר מכדי פרנסתו מותר לו ליטול, והכי משמע לכאורה מדבר רש"י בפרק היה נוטל אהא דאמרינן מאי בוז יבוזו לו לא כשמעון אחי עזריה ולא כרבי יוחנן דבי נשיאה אלא כהלל ושבנא כו' שמעון אחי עזריה למד תורה ע"י אחיו שהיה עוסק פרקמטיא כדי לחלוק בזכות תלמודו של שמעון וכן ר' יוחנן למד תורה ע"י הנשיא שהיה מפרנסו עכ"ל:
ומדנקט גבי רבי יוחנן שהיה הנשיא מפרנסו וגבי שמעון לא כתב שהיה עזריה מפרנסו משמע שעזריה היה חולק כל מה שהיה מרויח עם שמעון ואפילו שהיה יותר מכדי פרנסתו ואף על פי דבריש זבחים כתב רש"י ז"ל שמעון אחי עזריה על שם שעזריה עסק בפרקמטיא וסופק צרכי שמעון אחיו שהיה עוסק בתורה עכ"ל, ומדלא כתב שהיה חולק עמו מה שהיה מרויח אלא כתב סופק צרכי שמעון אחיו משמע שהיה מפרנסו, יש לומר דסיפק צורכי שמעון היינו על ידי שהיה נותן לו חצי מה שהיה מרויח והכי משמע בגמרא פרק היה נוטל דבכי האי גוונא שרי מדאמר מאי בוז יבוזו לו לא כשמעון אחי עזריה ולא כרבי יוחנן דבי נשיאה אלא כהלל ושבנאד כי אתא רב דימי אמר הלל ושבנא אחי הוו הלל עסק בתורה שבנא עבד פרקמטיא לסוף אמר ליה ליערובי וליפלוג יצאת בת קול ואמרה אם יתן איש את כל הון ביתו כו' משמע בהדיא דאי קודם שעסק בתורה היו מתנים דליערובי וליפלוג שפיר דמי ואף על פי שהיה בחצי הריוח יותר מכדי פרנסתו ואף על גב דהכא אין הנותן מתנה עם המקבלים שיתנו לו חלק מזכותם מכל מקום כיון שהוא אינו נותן להם אלא כדי לזכות בשכר עסק תורתם אם הנותן יודע שנותנים ממעותיו גם לאלו שיש להם ואינו מוחה לפי שרוצה לזכות עסק תורתם מותר להם לקבל לתשלום פרנסתם מיהא שאם מרויחים כדי פרנסתם במעותיהם נראה שאסור להם לקבל מהנותן כדי לזכות בשכר עסק תורתם דדמייא למאי דאמרינן פרק שני דייני גזרות לא רצו מוסיפין להם לא רצו אטו ברשיעי עסקינן אלא לא ספקו ואף על פי שכתבתי דמההיא דהלל ושבנא משמע דאי קודם שעסק זה בתורה התנו לחלק זה במה שירויח זה וזה בעסק התורה של זה שרי ואף על פי שהיה בריוח יותר מכדי פרנסתו איכא למימר דהיינו דוקא כשהתנו לחלוק זה בריוח זה וזה בעסק תורתו של זה אבל היכא שלא התנו כן אלא שזה נותן לו הכי לזכות בשכר עסק תורתו נראה שם הוא מרויח כדי פרנסתו אסור לו לקבל דגריעא מקורדום לחפור בהן ובעיני גדול עונו מנשוא שנראה שהוא בוזה שכר עסק התורה שהוא מוכרו בלא צורך פרנסתו ומטעם זה נראה לי שאפילו במתנים מעיקרא לא הותר אלא למי שאינו מרויח כדי פרנסתו ואם לא יתנה עם זה יצטרך לחזור אחר פרנסתו ויתבטל מדברי תורה לגמרי ולכן הותר לו לתת חצי חלק שכר עסק תורתו לחבירו כדי שיתן לו חצי מה שהוא מרויח והרי זה דומה לעוסק בתורה חצי היום ועוסק במלאכה חצי היום אבל אם הוא מרויח כדי פרנסתו אסור להתנות ואם התנה הרי הוא בכלל בוזה דבר ה' כדאמרן:
וכן יש ללמוד ממה שפירש רש"י גבי הלל ושבנא, הלל עסק בתורה מתוך עוני רב כדמפרש במסכת יומא. ומה לו להודיענו אם עסק בתורה מתוך עוני או אם לא היה מתוך עוני אלא מטעמא דאמרן הוצרך להודיענו כן שאם היה מרויח כדי פרנסתו היה אוסר להתנות כן ועון גדול היה בדבר והיאך היה עולה בדעת לומר תא ניפליג לכך הוצרך להודיענו שהיה עני ולכך היה מותר להתנות כן מעיקרא ונראה שדקדק לכתוב מתוך עוני רב מפני שהוקשה לו סוף סוף איך היה עולה בדעת לומר תא ניפליג על עסק התורה בזמן עבר מסתייא שיתן לו חלף בעסק תורתו מכאן ולהבא חלף פרנסתו לכך הוצרך לומר שעסק בתורה מתוך עוני רב ואם כן היה אביון וביתו ריקם מכל טוב ולכך אף אם יפרנסתו מכאן ולהבא עדיין היה ביתו ריקם מכל טוב ולפיכך עלה בדעת לומר דליערוב ולפילוג דדי להספיק כלי בית ושאר דברים כיוצא בהם אלא שיצאת בת קול ואמרה אם יתן איש את כל הון ביתו כו':
ומכל מקום לענין מה שכתב השואל שיש כמה בעלי תורה כמעט מתים ברעב לפי שאין נותנים להם די ספוקם כי ההספקה אין בה די מחסור לכל המקבלים ונמצא שהבעלי בתים שאינם צריכים גוזלין חלק הנצרים עכ"ל. זה דבר שראוי לשית לב אליו וכבר נתבאר שאם אינם צריכים כלל קאמר לפי שהם מרויחים כדי פרנסתם בלאו הכי אסור להם ליטול ועון גדול יש בדבר ואם מרויחים קצת פרנסתם ונוטלים כדי תשלום פרנסתם היותר נכון הוא לשאול את פי הנותן ועל פי דבריו יתנהגו, ואם אי אפשר לשאול את פיו אבל יודעים שיודע שנותנים ממעותיו גם לעוסקים בתורה שאינם נצרכים כל כך נראה לי שהמחלק צריך לרבות בחלק הנצרכים מחלק שאינם נצרכים כל כך עד שישאל את פי הנותן וכפי מה שיאמר לו יעשה זהו מה שנראה לי הצעיר