אבקת רוכל/ד
|
< הקודם · הבא > |
שאלה אור ישראל וקדושו מורי הרב כמהר"ר יוסף קארו נר"ו אחר הקידה והשתחויה כדת מה לעשות לאיש אשר המלך חפץ ביקרו אמרתי אקדמה פניו בשאלה ואומר ילמדנו רבינו אם אנו חייבין לברך בזמן הזה על פדיון מעשר ב' או לאו אם נאמר שמה שאמר הרמב"ם ז"ל בפ"ב מהלכות מעשר שני וז"ל מדת חסידות לפדות מעשר ב' בזמן הזה בשיוויו כדרך שפודין אותו בפני הבית אם מדת חסידות שאמר הרב הוא על גוף הפדיון ונראה שאין אנו חייבים לפדות בזמן הזה רק דרך חסידות וא"כ אין מברכין על מדת חסידות או דילמא מה שאמר הרב מדת חסידות הוא לפדותו בשיוויו אבל לפדותו אנו חייבים מדברי סופרים וא"כ אנו חייבין לברך כמו שהיו מברכין בזמן הבית כמ"ש הרב בפ"ד ואע"ג שבזמן הזה החיוב הוא מדברי סופרים יברכו כמו שאנו מברכין על הפרשת תרומות ומעשרות שהוא מדברי סופרים:
וגם נראה לי שאין לפרש שמדת חסידות הוא על גוף הפדיון אבל אין אנו חייבים אפי' מדברי סופרים לפדותו כי כבר כתב בפי"א ובין בפני הבית ובין שלא בפני הבית חייב לבער ולהתודות ואם אין חיוב הפרשת מעשר שני בזמן הזה א"כ מה ביעור וידוי איכא וא"ל שהביעור וידוי הוא על התרומה ומעשרות והלא עיקר וידוי הוא על מעשר שני דהא ביערתי הקודש מהבית זה מעשר שני ונטע רבעי שנקראו קדש ואם נאמר שאנו חייבין להפרישו אבל לפדותו הוא מדת חסידות אלא שיאכל בלי פדיה זה אינו דהא כתב הר' בפ"ב ואם נכנס בירושלים אף בזמן הזה אין מוציאין אותו משם ומניחין אותו שם עד שירקב לפי שהואיל ונכנס בירושלים אין לו פדיון אי אפשר לאוכלו בלי פדיה וא"כ ודאי מה שכתב הרב מדת חסידות הוא לפדותו בשיוויו אבל לפדותו פחות משיוויו חייבין אנו:
ותימא על המנהג למה אין מברכין ועוד תימא על המנהג שנהגו לחלל פירות על פירות שאפי' הרב שהוא מקל כתב בפ"ב ואם חילל מעשר שוה מנה על שוה פרוטה מפירות אחרות הרי זה מחולל שנראה דוקא בדיעבד שזהו משמעות אם וגם הראב"ד כת' תמיה אני כו' ותמהתי על מה שהשיג הראב"ד שגם הרב לא כתב אלא בדיעבד כמ"ש:
וגם ילמדנו רבינו בלשון הרב בפ"ד שנרא' דקשייא מדידי' אדידי' שכ' הרוצ' לפדות מעשר שני פודין אותן בדמיהן ואומר הרי המעות האלו או הפירות האלה מחוללות על מעות האלה שנר' שמחללין מעות על מעות והוא עצמו כתב אין מחללין מעות מעשר שני על מעות אחרות וא"ל דהרב סדר לשון הפדיה בא ללמדנו לא שיעשה כך לכתחיל' שהרי כתב הרוצה לפדות פירות מעשר שני פודה אותן בדמיהן ודאי דינא קאמר ובתר סדר לשון הפדייה:
גם ילמדנו רבינו בחגיגה פ"ק דאמר בעי רב חסדא האי קרא היכי כת' וישלח את נערי בני ישראל ויעלו עולות כבשים ויזבחו לה' פרים או דילמ' אידי ואידי פרים למאי נ"מ מר זוטר' אמר לפיסוק טעמים ומאי בעייא איכא והלא הטעמים נכתבו בימי עזרא כדאמרינן במגילה פ"ק ויבינו במקרא אלו פסוקי טעמי ויראה במקרא כיצד פסק עזרא הטעמים אם כתב אתנח נר' שהעולות היו כבשים וגם נסתפקתי ענין זה במה שארז"ל חמש מקראות שאין להם הכרע למה לא יכריעו אותם מפיסוק הטעמים טוב טעם ודעת ילמדני כי לדברו יחלתי:
תשובה דבר פשוט הוא שמה שכתב הרב מדת חסידות אינו אלא לפדותו בשיוויו דאילו לפדותו חיובא הוא ומה שתמהת למה אין מברכין על פדיונו אין זה מנהג קבוע על פי ותיקין שלא לברך עליו עד שיקשה לנו ממנו ומ"מ אפשר דלפי שנהגו לפדותו בכל שנה בספק מעשר שני ספק מעשר עני אעפ"י שאין דעתי נוחה מהמנהג ההוא מפני שכבר עלתה הסכמת כל החכמים ז"ל היום ארבעים או חמשים שנה וקבעו שנת שביעית בשנה ידועה א"כ כבר ידוע לנו בבירור איזו היא שנת מעשר שני ואיזה היא שנת מעשר עני:
ומה שתמהת על מה שנהגו לחלל פירות על פירות והרב לא התיר אלא בדיעבד וגם תמהת על מה שהשיגו הראב"ד יש לומר דאפשר לכתחילה נמי התיר הרב לחלל פירו' על פירות בזמן הזה אע"ג דפשטא דלישניה משמע דבדיעבד קאמר אפשר שסמך על מה שכתב כמו שביארנו בה' איסור מאכלות ששם מוכיח בהדייא דלכתחילה נמי פודה פירות על פירות שהרי כתב או מחללין על שוה פרוטה מפירות אחרות:
ומה שתמהת על מה שכתב הרב בפ"ד הספרי' מוטעים וכך מצאתיו מוגה בספרי האומר הרי המעות האלו תחת הפירות האלו או הפירות האלו מחוללות על המעות האלו:
ומה שתמה' על ההיא דפ"ק דחגיגה ועל ההיא דחמש פסוקים שאין להם הכרע למה לא הכריעו הדברים מפיסוק הטעמים שכתב עזרא אין זו קושיא דבפיסוק טעמי דעזרא איכא כמה מילי דאית בהו פלוגתא בין מערבאי למדנחאי ובין בן אשר לבן נפתלי ובהכי ניחא הא דתנן בפ"ב דע"ז א"ל ישמעאל אחי היאך אתה קורא כי טובים דודיך מיין כו' ובהדייא אמרו בפ"ק דקידושין אנן לא בקיאינן בחסירות ויתירות ובפסוקי נמי קאמר התם דלא בקיאינן נאם הצעיר יוסף קארו
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |