אבקת רוכל/א

· הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

אבקת רוכל א

סימן א

שמעו הרים את ריב ה' והאתנים מוסדי ארץ קינת דודי לכרמו כרם היה לידידי בקרן בן שמן כי כאשר ראה ה' עוני עמו ישראל אשר היה זה קרוב לאלף וחמש מאות שנה נדחו מעל אדמתם מגוי אל גוי ומממלכה אל עם אחר בכמה גרושין וכמה שמדות זכר להם ברית אבותם ושב את שבותם וקבצם מאפסי ארץ אחד מעיר ושנים ממשפחה אל ארץ הצבי ונתיישבו בעיר צפת תוב"ב צבי היא לכל הארצות והיו פרנסיה ומנהיגיה מתנהגים כהוגן לשאת במשא העם העניים והאביונים ולומדי התורה כי העניים היו פוטרים אותם מהכראגי' ולמי שהיה לו קצת יכולת היו נוטלים מהם קצתם למחצה קצתם לרביע ומבעלי התורה לא היו נוטלים כי אם ממי שהיה בידו קצת ממון למחצה זה היה בכראג'י לבד אבל בשאר מסים וארנוניות לא עלה על לב שום אדם ליטול ממי שתורתו קבע ומלאכתו עראי ותמיד כבוד התורה ואימתה מוטלת על פרנסי ומנהיגי העיר הנז' ולא היו עושים דבר עד שהיו נמלכים בחכמים הרבנים הזקנים על פיהם יצאו ועל פיהם יבאו ובכן היה כרם ה' בית ישראל יפה אף נעים פרחה הגפן הנצו הרמונים ראשי ישיבות ותלמידהם לומדים על תלם באין שטן ואין פגע רע לא שמעו קול נוגש ויעזקהו ויסלקהו נדיבי עם אלהי אברהם שבחוצה לארץ לכלכלם בלחם ויטהו שורק ובכן היה מגדל עוז בנוי לתלפיות הלא הוא למוד התורה בשקידה רבה וגם יקב התורה חצב בו יין המשומר בענביו יורדים ועולים במלחמת התורה לנים בעומקה של הלכה וכרמנו סמדר הדודאים נתנו ריח ועל פתחינו כל מגדים ה"ה התלמידים תמיד היו מתמרים ועולים אשכלות ת"ח אפן גפן אדרת כרם חמד ענו לה משם תצא תורה ואורה לכל תפוצות הגולה גולה על ראשה ושבעה נרותיה מאירות אל עבר פניה:

ויהי כי נתרבו עונות הדור (נתקנה) [נתקנא] השטן ונתן בלבו של יהודה הבירלין לעלות אף הוא אל ארץ הצבי וחשב מחשבות בלבו לבלע ולהשחית חומת התורה לפרוק עולה מעליו ולא יהיה מורא תלמידי חכמים מוטלת על העשירים, אדרבא תהיה מוראת העשירים על התלמידי חכמים. זאת ועוד, כי רצה להקל עול המסים והארנוניות מעליו ולהטיל על העניים והאביונים ולהפשיט עורם מעליהם. שתים הנה אלה קורותיו ובכן בבואו קבץ ממוני הקהלות ואמר להם שראוי שכל אישר אשר בשם ישראל יכונה יכתב בפנקס הכראג"י' כדל נדלך איש לא נעדר והשיבו לו ממוני הקהלות נשאל את פי מורי התורה ונמלך בהם כמנהגינו אמר להם אם תעשו כן דבר פשוט הוא שימחו בידכם לכן מהרו ועשו אל תחתו ואל תערצו מפניהם כי מה יוכלו עשות לכם ובכן פתה אותם עד שעשו הסכמת כמו שסדר הוא והעז פניו להראות ההסכמה ההיא לאחד מהרבנים הזקנים וכשקרא אותם אמר לו יהודה הנזכר מה נראה לך הסכמה זו השיבו הרב ההוא ואמר לו זעקת סדום ועמורה כי רבה כו' כי נראה העניים ניתנים ביד נוגשים קשים וזעקתם וצעקתם ובכיתם עולה לשמים ואין מושיע ולא שת לבו לדבריו אדרבא החזיק בדרכו הרע והחטאה והלך בשרירות לבו הרע ונכתבו בפנקס כל העניים והאביונים אפילו העניים האומללים מבן ט"ו שנה ומעלה אפילו אותם שלא היה להם מחיית שעה אחת כי אם מהספקה הבאה להם מחוצה לארץ לחם צר ומים לחץ היו נוטלים פרנסתו מפיו בעד הכראג"י ובכן גדלה הצעקה במחנה העברים:

חרם חתום מהרבנים על הענין הנזכר לעיל

בהיות כי עלה על דעת ראשי הקהלות אשר פה צפת תוב"ב להטיל מס על בעלי תורה שיש להם ממון והתחילו לגבות מהם והודענום אומר הענין דעברי אדאורייתא נביאי וכתובי ועברי על דעת כל החכמים שעמדו מימות משה רבינו עליו השלום עד היום ובכן שמעו בקולינו ומשכו ידיהם מלגבות מהם ומאותם שגבו מהם החזירו להם. וכדי שלא יחזור הדבר לקלקולו בהמשך הזמן. ברשות בית דין של מעלה וברשות בית דין של מטה בגזרת עירין פתגמא ובמימר קדישין שאלתא אנו מנדין ומחרמין ומשמתין מקללין ומאררין בשמתא דשמתיה ברק למרוז בארבע מאה שיפורי ובקללה שקלל אלישע את הנערים ובשמתא דשמתינהו עזרא לכותאי בתלת מאה ספרי ובתלת מאה שיפורי ובתלת מאה ינוקי ובשמתא דשמתיה רב יאודה בר יחזקאל לההוא עבדא דקרייה בר שויסקאל כל הני ליטותי וחרמי ושמתי יחולו על כל בר ישראל שיגבה שום מס משום בעל תורה שתורתו קבע ומלאכתו עראי לא על ידו ולא על ידי שלוחו בין ישראל בין ארמאי. וכל העובר על זה ארור הוא ביום ארור הוא בלילה ארור הוא בשכבו ארור הוא בקומו ארור הוא בעיר ארור הוא בשדה ארור הוא בבואו ארור הוא בצאתו סערת ה' וחמתו על ראש העברי ההוא יחול, יעשן אף ה' וקנאתו באיש ההוא ורבצה בו כל האלה הכתובה בספר התורה עד השמידו אותו מעל פני האדמה, הוא לבדו ילכד בעונו וכל ישראל נקיים. ומשך גזרה זו מהיום עד עמוד כהן לאורים ותומים ואנו מקבלים עלינו ששום אחד ממנו לא יתיר גזרה זאת לא כולה ולא מקצתה בשום זמן. וכל המקיים גזרתנו זאת יבורך מפי עליון ויחולו עליו כל הברכות הכתובות בתורה:

יוסף קארו

ישראל בר מאיר דקוריאל

משה בר יוסף מטראני זלה"ה

· הבא >מעבר לתחילת הדף