אבני נזר/יורה דעה/שנז

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

אבני נזר יורה דעה שנז

סימן שנז

א

א) בענין פרשיות פתוחות וסתומות. דעת הרמב"ם דלעולם בין פרשה לפרשה ריוח כשיעור ט' אותיות. והחילוק שבין פתוחה לסתומה שפתוחה מתחלת הפרשה שלאחרי' לעולם בתחילת שיטה והסתומה באמצע שיטה דוק ותשכח. ואם הניח חלק שיטה שלימה הוא פתוחה ואם סיים בסתומה פרשה שלמעלה באמצע שיטה ולא נשאר ריוח כשיעור ט' אותיות וכדי לכתוב בסוף שיטה תיבה אחרת מניח ריוח מעט בתחילת שיטה שני' ומתחיל פרשה הסתומה. ואם סיים בסוף שיטה. מניח ריוח בתחילת שיטה כשיעור ט' אותיות. ומתחיל כו'. ומשמע מדבריו דאם סיים באמצע שיטה ולא נשאר ריוח כשיעור ט' אותיות לבד דכשר ג"כ אם מניח ריוח מעט ומצטרפין שני הרווחים לכשיעור ט' אותיות. מדכתב דוקא אם סיים בסוף השיטה דצריך להניח בתחילת השיטה כשיעור ט' אותיות [ולא תימא דוקא אם יש ריוח בסוף השיטה כשיעור ט' אותיות אלא שאין כדי להתחיל אחר הריוח תיבה אחת הוא דא"צ להניח בתחילת השיטה כשיעור ט' אותיות. אבל לעולם אין שני הרווחים מצטרפים דא"כ מאי ואם סיים בסוף השיטה דוקא וזה ברור]:

ב

ב) דעת ר"ת [הובא ברא"ש הלכות קטנות ובתוס' פרק הקומץ] דהחילוק בין פתוחה לסתומה דפתוחה הריוח בסוף שיטה והסתומה בתחילת שיטה או באמצע. ולענין הדין לכאורה אין נפקא מינה בינו לבין שיטת הרמב"ם רק בדבר אחד. דלהרמב"ם אם יש ריוח בסוף שיטה וגם בתחלה סתומה מקרי כיון שהפרשה שאחרי' מתחלת באמצע שיטה. וצר"ת פתוחה היא כדמוכח ממה שכתב י"ש יצא ידי שניהם היינו שיניח ריוח מכאן ומכאן ויהי' פתוחה לכ"ע עיי"ש. אמנם לאחר העיון עוד יש ביניהם דבר אחד דלהרמב"ם אם סיים הפרשה בסוף שיטה ומניח שיטה חלק ומתחיל בתחילת שיטה שני' מקרי פתוחה. ולר"ת נראה דסתומה מקרי כיון שאין ריוח בסוף שיטה ושיטה חלק דינו כמו ריוח שבאמצע שיטה כמו להרא"ש ז"ל כמו שיתבאר בעז"ה. ודוקא אם מניח ריוח מעט בסוף שיטה בזה מצטרף השיטה חלק להשלים שיעור ט' אותיות כיון שתחלת הריוח בסוף שיטה. ולעולם פרשה פתוחה תחילת הריוח בסוף שיטה ומגיע עד אמצע השיטה. וה"נ אם תחילת הריוח בסוף שיטה. נהי דשיטה חלק באמצע שיטה דיינינן לה מ"מ חשובה פתוחה. משום דהשיטה שלימה משלים לשיעור החסר בשיטה שלמעלה הימנה. אבל שיטה שלמה לבדה כאמצע שיטה דיינינן לה וסתומה היא. אבל להרמב"ם אף בכהאי גונא חשובה פתוחה אף שאין ריוח כלל בסוף שיטה כיון שהפרשה מתחלת בתחילת שיטה:

ג

ג) וראיתי להטור סי' רע"ה שפסק כדעת הרא"ש דפתוחה בין הריוח בתחילת שיטה בין בסוף שיטה. וסתומה הריוח באמצע שיטה. ואם סיים בסוף שיטה ומניח שיטה חלק ומתחיל בתחילת שיטה. שיטה חלק דינו כמו אמצע שיטה וסתומה מקרי:

ד

ד) אמנם במה שכתב דאם סיים פתוחה באמצע שיטה ולא הניח ריוח כשיעור ט' אותיות דמניח בשני' כשיעור ט' אותיות ומתחיל. תמוה לי דכי היכי דלהרמב"ם שני הרווחים מצטרפים לכשיעור פרשה סתומה. למה לא יצטרף להרא"ש לכשיעור פרשה פתוחה. ולמה צריך להניח בתחילה כשיעור ט' אותיות. ומנ"ל דהרא"ש פליג על הרמב"ם בהא:

ה

ה) גם מ"ש להרא"ש דאם סיים באמצע שיטה ולא הניח כשיעור והניח שיטה חלק חשובה סתומה. תמוה לי דמנ"ל דפליג על הר"ת דחשיב לה פתוחה. ואין לומר דהטור ס"ל דר"ח בשיטת הרמב"ם אזיל דאפי' סיים בסוף שיטה ומניח שיטה חלק ומתחיל בתחילה כפתוחה דיינינן לה. דליתא. דהרמב"ם לטעמי' דס"ל דעיקר פתוחה תלוי במה שמתחיל בתחילת שיטה. וע"כ ס"ל דאם סיים באמצע והתחיל בשני' באמצע חשובה סתומה אף שיש ריוח בסוף ובתחילה. וע"כ הכא שהתחיל בתחילה חשובה פתוחה. אבל שהעיקר תלוי בריוח שבינתיים דמי להרא"ש מהיכא תיתי לומר שישתנה הדין ביניהם בשיטה חלק ודו"ק:

ו

ו) אמנם הטור אזיל בזה לטעמי' דאין הריוח שבתחילת השיטה ושבסוף מצטרפין, ה"ה הכא אין הריוח שבסוף השיטה והשיטה חלק מצטרפין וזיל הכא בריוח שבסוף שיטה ליכא שיעורא וזיל הכא בשיטה חלק חשובה כאמצע שיטה. אלא דזה היפוך משמעות דברי הרמב"ם זדל כנ"ל:

ז

ז) ונלפע"ד דהנה בברייתא מנחות (ל"א:) לא ימעט מפני ריוח שלמטה ולא מפני ריוח שבין פרשה לפרשה כו'. והנה מפני ריוח שנמעלה ושלמטה ניחא דאינו מעכב וכן שאר דברים דחשיב התם. אבל ריוח שבין פרשה לפרשה דמעכב כמבואר ברמב"ם ופשוט. והאיך לא ימעט ויפסול ח"ו. והנמק"י הרגיש בזה וכתב יזרז עצמו שלא יבא לידי כך. והנה לשיטת הרמב"ם א"צ לדוחק זה. אלא דלעולם יש לו עצה ולא יצטרך לפסול. דממ"נ אם בפרשה סתומה אין ריוח כדי להניח כשיעור ט' אותיות ולכתוב עוד תיבה באותה שיטה יניח ריוח מעט בשיטה שני'. ואם לא נשאר לו בפתוחה ריוח ט' אותיות יניח שיטה חלק ויתחיל בשני' שהיא שלישית. ומאוד נפלאתי על הכ"מ שכתב כדברי הנמק"י על הרמב"ם כיון שלהרמב"ם א"צ לזה כנ"ל. וע"כ צ"ל דהנמק"י סובר כדעת הר"ח וס"ל דריוח פרשה סתומה ג"כ כשיעור ט' אותיות [דלא כר"ת ודלא כמ"ש הטור לדעת הרא"ש] וא"כ בסתומה אם יהי' ריוח כשיעור ט' אותיות אך לא יהי' ריוח לכתוב עוד תיבה. וממנ"פ אם יתחיל לכתוב בשני' יהי' פתוחה כיון שיש בריוח כשיעור ט' אוחיות. ואם יתחיל באותו שיטה שסיים לא יהי' ריוח בינתיים כשיעור ט' אותיות:

ח

ח) אבל הטור התחכם ליישב הא דלא ימעט את הכתב כפשוטו וכתב דלדעת הרא"ש שיעור פתוחה ט' אותיות וסתומה רק ג' אותיות. וע"כ אם לא נשאר כשיעור ג' אותיות ותיבה יניח שיטה חלק. ולא יהי' בריוח שלמעלה שיעור ט' אותיות. ואפי' אם התיבה גדולה אם נשאר ריוח כט' אותיות יוכל לכתוב שני אותיות חוץ לשיטה. וע"כ אם אין כדי לכתוב תיבה חוץ לג' אותיות. ע"כ אין בכל הריוח כשיעור ט' אותיות דוק ותשכח. ומזה הוכיח דינו דאם אין בסוף כשיעור ט' אותיות ומניח שיטה חלק דסתומה מקרי ודלא כר"ת, ולר"ת לא קשה קושיית הנמק"י. דלדידי' אם לא נשאר בסתומה ריוח כשיעור יניח ריוח בשני' בתחילתו. כיון דלדידי' ריוח שבתחילת שיטה סתומה היא. אבל להרא"ש דס"ל ריוח שבתחילת שיטה נמי פתוחה היא. ע"כ לומר דאם סיים באמצעו והניח שיטה חלק סתומה מקרי. והיינו טעמא דזיל הכא בריוח שבסוף שיטה ליכא שיעורא. וזיל הכא בשיטה חלק חשיב ריוח באמצע ומשום דאין הריוח שבשני שיטין חשובים כאחת. ומזה הוכיח נמי דינו הקודם דאין הריוח שבסוף שיטה ושבתחילת שיטה מצטרפין לשיעור ט' אותיות ודו"ק:

ט

ט) העולה מזה דלדעת הרמב"ם אם הניח בסוף שיטה כשיעור ט' אותיות והניח בשיטה שאחרי' ג"כ כט' אותיות והתחיל הפרשה דסתומה מקרי וכן את בכל אחד בפני עצמו אין בהם כט' אותיות רק בצירוף הם ט' אותיות. או שבראשונה חלית בסוף כט' אותיות. ובשני' פחות מזה. בכל זה סתומה מקרי. וזה מוכח מהא דכתב דאם אין בחלק כדי לכתוב ט' אותיות ותיבה אחרי' מניח מעט חלק בשיטה שאחרי' וכותב. ומוכח דאפי' יש בחלק כט' אותיות לבד וריוח שבסוף שיטה חשיב פתוחה להרמב"ם, אעפ"כ חשובה סתומה. וכן אפי' אין כט' אותיות כלל מצטרף הריוח מעט לט' אותיות:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף