אבני נזר/יורה דעה/שנו

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

אבני נזר יורה דעה שנו

סימן שנו

ב"ה אור ליום ועש"ק משפטים תרנ"ז לפ"ק.

שלום וכל טוב לכבוד חתן אחותי הרב הגדול המפורסם חריף ובקי כש"ת מו"ה יעקב נ"י האבד"ק נאשעלסק.

דבר הסופר שכתב ויו במקום שהי' צריך לכתוב יוד וגרר הרגל שלמטה ונשאר יוד ועשה בה קוץ השמאלי. ואח"כ נזכר כי לא טוב עשה דזה חק תוכות ואינו יכול למוצאה. ונפשו בשאלתו אם יש להכשיר הס"ת:

א

א) והנה צדדי היתר כתב כת"ר. א' דברי ב"מ דזה חק תוכות רק מדרבנן. והעמיס זה בדברי רשב"א ס"פ הבונה (דף קד:). אשר לא מסתבר כלל. וכבר השיגו בתשו' רעק"א החדשות סי' ל"ו. וכתב דרשב"א בתשו' חזר בו. גם דעת סמ"ק שהכשיר בנפל טיפת דיו לתוך האות. אינו ראוי לצרף לספק שהרי לא הובא בש"ע ויש ראי' כנגדו מהא דב"ק (כ"ט:) מצא בור וטממה וחזר ונטל העפר. האחרון חייב דאסתלק מעשה ראשון. ה"נ בנדון הסמ"ק בנפל טיפת דיו בתוך האות נסתלק האות לגמרי וכשנטל הדיו הוי חק תוכות. וכבר הזכיר ראי' זו הט"ז באהע"ז סי' קכ"ה סוף סעיף קטן ט'. ואני פרשתי דברי סמ"ק כמ"ש בתשובה סי' שנ"ד להרב מאקאנאוו ואין ענין לכאן. ובלא"ה אינו דומה כלל לנידון הסמ"ק. דהסמ"ק לא קאמר רק היכא דנפל אח"כ טיפת דיו על האות. משא"כ בנ"ד שכתב הכל בחדא כתיבה חשיב הכל נכתב בפסול. כמבואר בש"ע הרב סי' ל"ב ס"ק כ"ה:

ב

ב) הצד היתר הב' מה שהוסיף קוץ השמאלי ולדעת ר"ת תחלה בלא הקוץ הי' פסול. חשיב שנעשה האות בכתיבה. וגם ז"א מאחר שמבואר בב"י סי' ל"ו שקוץ השמאלי יכול לעשות אחר שכתב אתרי' ולית בי' משום שלא כסדרן. הרי שאין שם כתיבה אלא תיקון. וכמבואר בתה"ד סי' מ"ח שדין תיקון בתפילין תלוי אם תיקון זה שם כתיבה עליו. ואם שם כתיבה עליו לא מהני בתפילין. וכן ב"י אהע"ז סי' קכ"ה כתב מדשרי לגרור הדבק בתפילין ש"מ דלאו שם כתיבה עליו. דאל"כ הוה שלא כסדרן יע"ש. וה"נ כיון שכשר לעשות הקוץ השמאלי אח"כ. ש"מ לאו שם כתיבה עליו. ולא מהני להכשיר פסול חק תוכות:

ג

ג) ובגוף הדין רמ"א אהע"ז סי' קכ"ה דפסק דכשהגמר ע"י כתיבה מהני בגט. ופ"ח חולק שכל האות צריך להיות בכתיבה. הנה לכאורה ראי' לפר"ח מתוס' סוכה (י"א.) סוף העמוד ד"ה פסיקתן זו עשייתן. דגרע עשאה מן הקוצים דאעפ"י שעושין אח"כ הציצית לגמרי לא חשבי' לי' עשייתן. משום דבעי תליי' לשמה. ביאור דבריהם. דוקא משום תולמ"ה לא מפסיל רק בגמר עשיי' אף לדידן דלא קימ"ל פסיקתן זה עשייתן. מ"מ לא חשיב מן העשוי בפסול רק אם גמר כל הציצית גדיל וענף משום דכ"ז שלא גמר לעולם חשיב בפסול. וכמ"ש ראב"ד בה' ממרים באגד שני מינים ואח"כ אגד בו השלישי חשיב מן העשוי בפסול לר"י כיון שחסר מין אחד. וה"נ כ"ז שלא גמר הוי בפסול. ולעולם לא הוי בכשרות רק בגמר עשי' וע"כ בהא דראב"ד לא מהני מה דגמר עשי' בכשרות. משום דהתם באגד כתיקונו איכא כולי עשי' בכשרות. ע"כ אף בתחילת עשי' בפסול פסול. וה"ה בלשמה כיון שיכול להיות כולו לשמה פסול מקצת שלא לשמה. וכן בפסול חק תוכות כיון שיכול לכתוב כולו. וע"כ גם תחילת עשי' חק תוכות פסול. ולדעת הרמ"א צריכין לומר דשאני ציצית דיש גדיל וענף וכשאחד נעשה שלא לשמה פסול. אבל אות הוא ההברה שהאות נקרא וכ"ז שלא נגמר ואינו נקרא אינו כלום:

ד

ד) ועפי"ז חלקתי בין גט לסת"ם דגט שכשר בכל כתב רק שיהי' נקרא ע"כ חצי אות אינו כלום משא"כ סת"ם דבעי כתב אשורית דוקא ואות שיש ב' איזו אברים כל אבר רומז לענין בפ"ע וצריך לכתוב כל האברים לשמו. משא"כ גט שכשר בכל כתב. ואין גוף הכתב רק הקריאה וכשאינו נקרא אינו כלום. ובזה מיושב כמה קושיות. מ"מ בקוץ השמאלי כיון שזולת הקוץ הי' נקרא יוד. בודאי צריך שיהי' גוף היוד נעשה בכתיבה ולא בחק תוכות ולא מהני כתיבת קוץ השמאלי וזה פשוט:

ה

ה) צד היתר הג' לתלות שהי' התיקון ביוד שבלעדה נמי הי' התיבה נקרא. רק שהי' התיבה חסירה וע"י נעשית מליאה. וכתב הרמ"א שבשביל זה אין להוציא אחרת דמי יימר שס"ת אחרת יהי' מדוקדק יותר ואין אנו בקיאין בחסירות ויתירות. הנה על דברי הרמ"א רבו החולקים. והב"י פסק דאף בשביל חסירות ויתירות מוציאין אחרת. בפרט שכתבו האחרונים דבזה"ז אנן בקיאין בחסירות ויתירות אף שבזמן הש"ס לא הי' בקיאים שכבר ישב על מדוכה זו הרמ"ה ז"ל ובירר הכל כשמלה. ואף שהדבר יצא מפי הרמ"א ז"ל. מ"מ הבו דלא לוסיף עלה שלא לקרות לכתחילה מטעם זה. מכ"ש שלא לתלות בזה על צד המיעוט:

ו

ו) היתר הד' משום ביטול. בזה יש לדבר. ואמנם שרש"י נדה (ע"א.) ברביעית דם מיעוטו יצא מחיים רובו לאחר מיתה אין טומאתו מה"ת. וה"נ רוב הספר בקדושה ומיעוטו שלא בקדושה אין קדוש [ובדם חכמים גזרו עלי' ובס"ת אף מדרבנן אין בו קדושה]:

ז

ז) ועוד דאף את"ל דמיעוט הפסול מצטרף להכשיר זה י"ל דוקא בלח בלח. אבל לא ביבש דמפורש פ"ג דבכורות (כ"ג.) באפר פרה שנתערב באפר מקלה דנהי דלא מטמא במגע במשא מיהו מטמא. דמ"מ הרי נושא את הטומאה. ה"נ מ"מ יש אות אחת פסול וכל הס"ת פסול. רק בלח דכתב הכ"מ בשם הר"י קורקוס ספ"א מה' אבות הטומאה דאפי' במשא לא מטמא הוא דיש מקום לומר כן. ובנ"ד הא הוי יבש שהאות ניכר:

ח

ח) ועוד דאף את"ל דאף יבש אינו מטמא במשא. היינו משום דכל פורתא ופורתא אינו מטמאתו. אבל בנ"ד שההכשר רק בספר שלם. וכיון שממנ"פ אינו ספר שלם איך יעלה על הדעת שבשביל שלא נודע נכשירהו:

ט

ט) אך אם לא נודע לו באיזה חומש הטעות. וכבר פסק הרמ"א כדעת רשב"א דכל חומש ספר בפ"ע. ואם אין בו פסול מותר לקרות בו אף שיש טעיות בחומשים אחרים. נמצא שארבעה כשרים ואחד פסול מותר לקרות מטעם ביטול. ואף שהספר הוי דבר חשוב ואינו בטל. מ"מ האות הפסול בטל בהאותיות כשרים שבספרים האחרים:

י

י) והנה בזה נחלקו הס' יד אלי' והחת"ס. דבס' י"א דימה לחתיכה הראוי להתכבד שבלעה דם כיון שהדם א"ר להתכבד בטל. ובחת"ס השיג עליו משום דכאן כל הספר נפסל. ודומה לחתיכה בלועה מחלב דמשום דכולו נעשה נבילה לא בטיל. וה"נ כל הספר נפסל:

יא

יא) ואף דהצדק עם החת"ס. מ"מ נ"ל שא"צ לתקן אלא יוד אחד ושוב נתלה בזה. כמו טבעת של ע"ז שנתערבה במאה טבעות ונפל אחת מהם לים הותרו כולן. וכן בדברים חשובים כיוצא בזה כמבואר בש"ע סי' ק"י סעי' ז'. וה"נ בזה כיון דכל הטעם דאינו בטל הוא משום דהיא דבר חשוב. ואף דהתם לעשות כן בידים אסור. דחשיב מבטל לכתחילה. מ"מ בנ"ד הרי לא נתכוון לבטל רק לתקן. שהרי גם בלא הביטול צריך לתקן כולם. ולתקן אחד אחד. וכיון שתיקן אחד הותרו. וא"צ לתקן עוד:

ידידו דו"ז הדו"ש באהבה הק' אברהם.

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף