אבני נזר/יורה דעה/קלח

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

אבני נזר יורה דעה קלח

סימן קלח
דין רבית קצוצה

א

א) כתב הריטב"א פ"ק דקידושין אהא דאמר היכי דמי אי דאמר לה ארבעה בחמשה רבית מעליא היא. פירוש לישנא בעלמא מקשי לי' היכי קרי הערמת רבית. אבל ודאי אפי' ברבית גמורה אם כבר פרעתו לו וחזר וקידשה בו מקודשת דממון של רבית ממון גמור הוא לו. אלא שיש עליו חובה להחזירו וב"ד מוציאין ממנו. ואם מת אין בניו חייבין להחזירו ולכאורה משמע מדבריו דמשום הכי מקודשת משום דגוף הרבית קנה. אלא שמחויב להחזיר דמיו וע"כ יכול לקדש בגוף הרבית ששלו הוא ועדיין הרבית שלקח חוב הוא אצלו:

ב

ב) איברא דלפי זה לא הי' צריך לומר דהש"ס לישנא בעלמא מקשה. די"ל דהש"ס באמת פריך דרבית מעליא הוא ולמה מקודשת שהרי כל זמן שלא גבאו אין כאן חיוב. שהרי אפי' לאחר שגבאו מחויב להחזיר דמיו. וכ"ש שאין חיוב על לוה קודם שגבאו. ושפיר פריך רבית מעלייתא הוא.

ג

ג) ע"כ נראה דעת הריטב"א דבאמת נחקר שגבה הרבית אין שום חיוב עליו רק מצוה דרמי עלי' להחזיר הרבית וכן קודם שגבאו באמת יש חיוב על הלוה ושיעבוד על הרבית. אלא שאסור ללוה ליתנו ולמלוה ליטלו. וע"כ אי לאו דהמקדש במלוה אינה מקודשת הי' יכול לקדש בחוב של רבית. רק משום דהמקדש במלוה אינה מקודשת ע"כ כתב הריטב"א דינו בשכבר גבה הרבית. (ולפי זה יש ללמוד מדברי הריטב"א דאם קידש בחוב רבית שיש לו על אחרים מקודשת] וכן מתבאר מדברי הנמק"י בפרק איזהו נשך דאין ב"ד יורדין לנכסיו אלא שכופין אותו להחזיר הרבית כמו שכופין אותו ליטול לולב:

ד

ד) ונלפענ"ד ראי' לזה מדאמר בש"ס (ס"ב.) דלמ"ד כל העומד לגבות כגבוי דמי הא עבדו לאיסורייהו ולמ"ד אין יוצאה בדיינין גובה הרבית לכתחילה. ואי אמרינן דכל זמן שלא גבה הרבית אין כאן חיוב. א"כ אינו עומד לגבות כלל. אלא ודאי איסורא לחוד איכא על המלוה שלא ליטול הרבית. ועל כן חשיב מ"מ עומד לגבות. וא"כ ה"ה למ"ד יוצאה בדיינין דמכל מקום אין כאן חיוב על המלוה אלא מצוה לבד:

ה

ה) והנה לפמ"ש בדעת הריטב"א י"ל שגם הריטב"א מודה שמחויב להחזיר גוף הרבית שלקח. אך כיון שאינו מצד הדין רק מצד המצוה עדיין חשיב שלו. אך מדאמר באיזהו נשך גלימא מפקינן מיני' דלא לימרו גלימא דמכסי גלימא דרביתא הוא. מוכח דמדינא אינו מחויב להחזיר לו גוף החפץ ואף שבעל מחנה אפרים דחה ראי' זו דשאני התם שלא הבטיח לו גלימא אלא שמכר לו גלימא בדמי הרבית ע"כ אינו מחויב להחזיר לו רק דמי הרבית. לפענ"ד אין דיחוי זה כלום. דהא אמרינן שם דכי זבין לי' שוה חמשה בארבעה כי מפקינן מיני' חמשה מפקינן מיני' דכולו בתורת רביתא אתא לידי'. הרי דלא אזלינן בתר הרבית שלקח בעדם. הוא הדין מדות דא"כ לא יתן לו רק ארבעה. רק בתר ה' מדות עצמם. וא"כ ה"נ ניזיל בתר גלימא עצמה דבתורת רביתא אתא לידי' אלא ודאי דלעולם אינו מחויב להחזיר גוף החפץ ואף דלרמי בר חמא דס"ל דהא דהבן אינו מחויב להחזיר הוא משום דקני' ביאוש ושינוי רשות. ומוכח דהוא עצמו מחויב להחזיר גוף החפץ. מ"מ לרבא דיליף לה מקרא דהבן אינו מחויב להחזיר ואף דליכא שינוי רשות מוכח דהאב קנה החפץ. דאל"כ במה קנאו הבן שלבן לא הקנהו. אבל לרמב"ח ס"ל דלא קנאו כלל דהוי כנתינה בטעות וכמ"ש התוס' שם:

ז

ז) ונראה דאפי' לדעת התוס' שאנץ שהביא המחנה אפרים דחיובא דממונא אית ללוה על המלוה שלקח ממנו הרבית. אלא דכשמת פקע שיעבודי' מנכסים. מ"מ מודה דאינו מחויב להחזיר גוף החפץ דגוף החפץ קנה. דאל"כ הבן במה קנאו שהרי לא הקנהו לו וכנ"ל. אלא ודאי דקנין יש לו למלוה בגוף החפץ. אלא שמחויב להחזיר כל זמן שהוא בחיים. וגבי יורש פקע שיעבודי'. וכיון שיש לו קנין בגוף החפץ ממילא אין מחויב להחזיר גוף החפץ. כמו בגזל לאחר יאוש למ"ד יאוש קונה בגזילה. אף שעדיין מחויב בוהשיב את הגזילה יוצא בדמים וא"צ להשיב גוף הגזילה ה"ה ברבית כיון דקונה הרבית ועל כן קאמר הש"ס דהא דגלימא מפקינן מיני' הוא רק משום דלא לימרו גלימא דמכסי כו'. דמוכח כן מקרא מדאינו מחויב הבן להחזיר כנ"ל:

ח

ח) ולולי דמסתפינא הוה אמינא דאפי' לרמי בר חמא דס"ל דהא דהבן אינו מחויב להחזיר הוא מטעם שינוי רשות. מודה דמלוה קנה גוף החפץ ואינו מחויב להחזיר אלא דמים. והוצרך לטעמא דשינוי רשות דאל"כ הי' בו דין מלוה על פה שגובה מן היורשים. וכ"ש רבית דהוי מלוה כתובה בתורה. ע"כ קאמר הטעם משום שינוי רשות שקונה השיעבוד ביאוש ושינוי רשות. דהא יאוש בחוב קונה כדמוכח בגיטין בהא דהמלוה מעות את הכהן כו' עיי"ש. ואף דגזלן גופי' אפי' למ"ד יאוש קונה בגזילה דמים מיהו משלם. היינו משום דבאיסורא אתא לידי'. משא"כ בבנו:

ט

ט) והנה לפמ"ש מדברי הריטב"א פ"ק דקדושין דרבית חוב גמור הוא על הלוה אלא שאסור לגבותו. ועשינו סמוכין לזה מדברי הש"ס דכל העומד לגבות. יש לעיין בהא דכתב הש"ך בהא דמבואר בש"ע דאף דרבית קצוצה יוצאה בדיינים מ"מ אין ב"ד יורדין לנכסיו. וכתב הש"ך דאם תפס המלוה הרבית בע"כ של לוה מפקינן מיני' ויורדין לנכסיו. ולפמ"ש כיון דאף קודם שגבאו יש לו חיוב עליו למה לא יוכל לתפוס. והוא כשאר רבית שיוצאה בדיינים אלא שאין יורדין לנכסיו. אך בשטמ"ק פרק הגוזל בתרא בשם הרמ"ה משמע כדברי הש"ך:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף