אבני נזר/יורה דעה/קלז

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

אבני נזר יורה דעה קלז

סימן קלז

שוכ"ט לכבוד אהובי מחותני הרב הגדול המפורסם חריף ובקי איש חמודות מו"ה משה פינחס נ"י אבד"ק קוטנא.

א

א) דבר מי ששלח פרעמיע למשכנה והתנה עמו שלא ימשכנה אצל ישראל ולא אצל מומר רק אצל גוי כדי להנצל מאיסור רבית. גם התנה עמו שימשכנה על שם המשלח והשליח שינה בשתיהם שמשכן אצל מומר על שם עצמו והמלוה לקח תיכף הרבית בחזרה והביא השליח למשלח המעות בנכיון הרבית. ועתה בא זמן הפדיון. השאלה איך יפדנו ויש בו איסור רבית:

ב

ב) נראה לי כיון שהשליח עיוח בטל השליחות והפרעמיע גזל ביד המלוה והמשלח לא נתחייב כלל למלוה הרבית. וא"ת כיון שלקח המעות מהשליח והוציאן כבר נחרצה דאל"כ הי' אסור להוציאן. ליתא דגזל מומר מותר מקו"ח דגופו מותר דמומר מן המורידין ולא מעלין כ"ש גזל שלו. ונפיק זרעא מעליא לא שייך במומר. ואין לומר שחשיב נותן רבית לשליח. ליתא דמעות אלו לא קנאם השליח מעולם שלקחם עבור המשלח. דקי"ל דעת הנותן להקנות לבעל המעות ולא אמרינן מי הודיעו לבעל החטין כו' וה"נ כיון שכל סמיכתו על הפרעמיע דעתו להקנות לבעל הפרעמיע. נמצא שלא לוה משלח מן השליח כלל:

ג

ג) ואף שהריב"ש (סי' ח"א) הובא במל"מ (פ"ד מהלכות חמץ ומצה) בקונה חמץ במעות גוי לצורך גוי כיון דאין שליחות לגוי הישראל קונה אותו. רק סחר זה משום דשליח לא ניחא לי' דלקני איסורא. לא דמי דהתם ידע דאין שליחות לגוי. אבל שליח זה ודאי לא סליק אדעתי' שהוא עובר על דעת משלח דמה לו לשליח ריוח בזה להיות גזלן בחנם. ובודאי חשב שהוא שלוחו. ועוד דלא ניחא לי' לקנות ולעשות איסור במה שילוה אח"כ למשלח. ע"כ נ"ל דלא קנה שליח את המעות ולא נעשה משלח לוה של שליח שיהי' אסור ליתן לו רבית:

ד

ד) והנה בש"ע (בסי' קס"ט סעיף י"ז) בישראל שאמר לשליח לוה לי מגוי על משכוני אכ אחריות גם על השליח אסור. יראה לכאורה שאם אחריות גם על שליח חשיב השליח מלוה. אך במקור הדין בחי' הר"ן הטעם משום דגוי לא תבע אלא השליח. והכא נהפוך הוא דגוי לא יגבה רק מפרעמיע. ובחו"ד (סי' ק"ע סק"ח) שהטעם משום דאפשר הגוי לא ירצה לגבות ממשכון רק יתבע השליח. והיינו שירצה במעות מזומנים. משא"כ במשכון פרעמיע שהוא כמו מעות מעות ממש ודחי יגבה מפרעמיע ולא משליח ומותר. כן נ"ל מעיקר הדין:

ה

ה) ולרווחא דמילתא שיאסור עליו המעות בקונם לבד הנאת פדיון הפרעמיע ומה שאומר שלא ירצה להיות רגיל בנדרים. הם דברי הבל דפעם אחת אין זה רגילות. ומאחר שאינו לדבר הרשות רק להנצל מאיסור רבית כמותו ירבו נודרי נדרים בישראל. ולמעשה אין רצוני להתיר רק ע"י קונם:

ידידו אוהבו מחותנו דו"ש וש"ת הק' אברהם.

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף