אבני נזר/חושן משפט/קכ
< הקודם · הבא > |
ב"ה יום ב' ויחי תרי"ד לפ"ק.
- שפעת שלום וברכה לכבוד אדוני אבי מורי ה"ה הרב המאה"ג סיני ועוקר הרים החסיד המפורסם כקש"ת מו"ה זאב נחום נ"י.
מכתבך היקר הגיעני שבוע העברה ובתוכו שאלה בהלכ' נדה ומי אנכי כי הבאתני עד הלום ולא הגעתי להוראה לא בחכמה ולא בשנים (אז הי' בר שיתסר), אמנם למצותיך אדוני הקשבתי ואכתוב הנראה לפענ"ד בזה:
והנה בעיקר הדין שחדש בעל חוות דעת דמשמשתו נדה אסורה לבעלה רק שלא בשעת ווסתה באופן שאינו צריך לנאמנותה מותרת דברים אלה לא הבנתי כי מניין יודע עת ווסתה אם לא מפי', ובשטמ"ק כתובות אהא דמשמשתו נדה הביא בשם יש מפרשים שאין האשה נאמנת באיסורין של תורה אלא בנדותה בלבד דכתיב וספרה לה ומהתם לא ילפי' דשאני התם דלא סגיא בלא"ה כי א"א לו לדעת מתי וסתה ישלמו ימי ספורין שלה אלא על פיה ואם לא תאמינה בטלת מצוות פרי' ורבי' הרי מבואר כדברי ואם כדבריו הלא יש תקנה:
אך נראה דעבור זה היא מותרת לו לעולם, והנה בתו' ריש גיטין הקשו מנדה דנאמנת אף דאתחזיק איסורא ובחדושי הרמב"ן הקשה ג"כ קושיא הנ"ל אלא שהוסיף דמשכחת אתחזק איסורא כגון ילדה או ראתה עמו במטה ונראה מדבריו דבאינו ידוע שהיא נדה רק על פי' לא מקרי אתחזק איסורא וזה תמוה דהפה שאסר לא שייך כאן אף לדעת הפוסקים דאף לאחר כדי דיבור חשיב הפה שאסר מ"מ ז"א רק באומרת גרושה הייתי קודם שאמרתי א"א הייתי אבל אם אמרה נתגרשתי עתה וודאי דאינה נאמנת וזה אינו צריך לפנים, וה"נ האיך נאמנת אח"כ לומר שספרה ושטבלה, גם צ"ל דאם שייך כאן הפה שאסר האיך נליף מינה דע"א נאמן באסורין גם צ"ל מדוע לא כתבו התו' זה דמשכחת א"א בילדה והקשו סתם:
ונראה דהנה מה שאשה נאמנת לומר שהיא נדה לדעת הפוסקים דאתחזיק התירא לא נאמן ע"א לאסור, היינו משום דשויתה לנפשה חתיכה דאיסורא וכן כתב מהרי"ק שורש ל"ג, וצ"ל מ"ש מטמאה אני לך דלא שייך שוי' נפשה חתיכה דאיסורא משום דמשועבדת לו כמ"ש הר"ן שם ואף שבשעת נדתה אינה משועבדת לו הא אם נטמאת נמי אינה משועבדת לו ואפ"ה לא נאמין לה להפקיע שעבוד כיון שעומדת בחזקת מותרת ומשועבדת וה"נ דכותי' וצ"ל דשאני התם שמפקעת עצמה ממנו לגמרי משא"כ בנדה שאינה מפקעת עצמה ממנו רק עד שתטהר וא"כ אם נאמר דאחר שנטמאת אינה נאמנת על הספירה והטבילה א"כ היא מפקעת עצמה ממנו לגמרי במה שאומרת שנטמאת ואינה נאמנת מטעם שוי' נפשה חתיכה דאיסורא רק משום דע"א נאמן לאסור היכי דאתחזק התירא לדעת הרמב"ן בקדושין וזה בוודאי אינו רק ספק אסור דהא באתחזק איסורא אינו נאמן להתיר וע"כ לומר דאוקי העד נגד חזקה ונשאר ספק וכבר דברנו מזה וא"כ לא הוי אתחזק איסורא אבל ע"א נאמן באיסורין ילפינן מינה דאל"כ היכי נאמנת לאסור דשויא נפשה חתיכה דאיסורא לא שייך כאן דהא מפקעת עצמה ממנו לגמרי כיון דאינה נאמנת להתיר:
ובזה ניחא שהתוס' לא הוצרכו לההיא דילדה דלשיטתם דע"א אינו נאמן לאסור היכא דאתחזק התירא אי אפשר לומר דמה דנאמנת להתיר משום דלא שייך שויא אנפשה דא"כ לא היתה נאמנת לאסור:
היוצא לנו מזה דבמקום שאוסרת עצמה לגמרי אינה נאמנת לומר נטמאתי אם לא מטעם עד לדעת הרמב"ן ולפי"ז הכא שאוסרת עצמה לגמרי אם תאמר נטמאתי כנ"ל כדברי השטמ"ק לא תהי' נאמנת מטעם שוי' חתיכה דאיסורא גם מטעם עד אינה נאמנת דהא הויא חשודה וחשוד אינו נאמן לאסור כמ"ש בש"ע בסי' קכ"ז הגם שיש לחלק דהתם הטעם משום דשתיקתו לא הויא הודאה והכא י"ל דנאמנת דלא מקרי אתחזק התירא כל כך משום דעלולה לראות וכן כתב בס' תורת גטין ריש גיטין מ"מ הכא דחשובה נוגעת די"ל שעיני' נתנה באחר דיש לה היתר ע"י תשובה כמו שכתבת בעצמך ואינה נאמנת וכמו שאינו נאמן חשוד להתיר כשהיא נוגע, וזה א"ל שבודאי פעם אחת ראתה דא"כ לא הי' צריך הרמב"ן להביא ראי' מילדה וא"כ אם תאמר לו נטמאתי לא תהי' נאמנת רק אם לבו נוקפו יפרוש הימנה ועכ"פ לאחר שתאמר שספרה ושטבלה תהא מותרת:
אך שיש לשדות נרגא בהוראה זו דלעולם יש חזקה שבודאי ראתה פעם אחת ואפ"ה לא מקרי אתחזק איסורא דהוה חזקה שלא נתבררה בשעתה דלעולם הי' ספק שמא כבר ראתה וספרה וטבלה:
אולם הנוב"י כתב דחזקה שלא נתבררה בשעתה לא מקרי רק כשמעולם לא נתבררה לשום אדם דאל"כ בתולה שעמדה ביער לא תהי' לה חזקת הגוף אלא ודאי כיון שהיא היתה יודעת שאינה טמאה חשיב חזקת הגוף וה"נ היא היתה יודעת פעם אחת שהיא טמאה, אך היתר זה אינו אם יארע שתראה עמו במטה או שתלד:
גם שיש לפקפק בדברים הנ"ל לפי"מ שכתב הרשב"א בנדרים פ"ב גבי קונם שאיני משמשך דמה שהיא משועבדת לו והוא לה, הוא משום שע"מ כן נשאו ע"ש והיינו שידור עמה כדרך כל האדם לא בעת נדתה ולא דמי לנטמאת שהוא דבר הבא במקרה ולא מסיק אדעתיהו שתטמא ונניח מזה:
ומה שכת' דלדעת הט"ז דלא נעשה חשודה רק בשלשה פעמים מותרת לפענ"ד ז"א דהא כל כח ביאה הוי איסור בפני עצמו ואם התרו כמה פעמים חייב על כל כח כמבואר ביבמות פ' ד' אחין ואף באמצע ביאה הי' בידה לומר שהיא טמאה והי' חייב לפרוש ממנה דהא שויא אנפשה חתיכה דאיסורא ובאמת שיש לספק באוכל כמה זיתי חלב בפעם אחד אי חשיב שלשה פעמים וכעת היא נחוץ ואי אפשר לי לעיין א"ה עי' אבני נזר חאה"ע סי' קל"ז אות י"ב אך אין כל כך נ"מ בזה דהא הש"ך פסק דאף בפעם אחת מקרי חשוד:
אך נראה לי להתיר מטעם אחר דאפשר שהיתה טמאה ע"י כתם ואינה נחשדת על איסור דאורייתא ועל כתם אין לו לחוש דהא ספק כתמים להקל גם יש לה חזקת טהרה ואף אם תאמר לו פעם אחת שראתה כתם לא תהא נאמנת:
אך גם בזה יש לשדות נרגא דהא מבואר בריש נדה דרוב רואות בהרגשה וא"ל דהא רוב נשים הם כשרות דזו יצתה מרוב שנחשדה באיסור דרבנן עכ"פ רק שיש לה חזקת כשרות עכ"פ וחזקה ורובא רובא עדיף וצ"ע בזה:
ומה שכתבת להתיר מפני שהשכנות לא ידעו שהוחזקה נדה רק עפ"י עצמה ובתחלה כתבת שהיא היתה הוחזקה נדה בשכנותי' והאיך יכולים השכנות לחזור ולהגיד:
אולם אי לאו דמסתפינא אמינא דמה דהוחזקה נדה בשכנותי' חשובה כוודאי נדה היינו שעדים מעידים שהוחזקה נדה בשכנותי' דומיא דלוקה עלי' משום נדה דוודאי הפירוש שעדים יודעים מזה דאל"כ האיך יכולים להתרות בו אבל כשהשכנות עצמם אומרים מה יועיל עדות שלהם ומה בפנינו פרשה נדה לא מהמני ובחזקה מהמני וצ"ע בפוסקים בזה:
עוד נראה דהנה אם ירצה הוא לדור עמה אין הב"ד יכולין למנוע ממנו משום שויא אנפשה אף אם לא יחזור דהא הב"ד אין מאמינים לו רק הוא בעצמו חייב לחוש לעצמו אם יודע בעצמו שמשמשתו נדה וא"כ אין שייכות לב"ד בזה, וכן כתב להדיא ברמב"ם שאין הב"ד מוחין בידו אף כ"ז שלא חזר וא"כ היו השכנות כמעידים שלא בפני ב"ד אחרי שאין שייכות לב"ד בעדות זה ויש לדמות זה לדברי הש"מ גבי הטוען אחרי מעשה ב"ד וע' נתיבות שם. יתר אין אתי חדשות בענין זה והנני מבקשך שתכתוב לי תשובה על זה ואם תשיג תשובה מהרב הגאון מהרי"מ שליט"א מווארשא תשלחנה לי והנני שולח לו תשובתך הרמה כאשר צוית לי:
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |