אבני נזר/חושן משפט/קיט

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

אבני נזר חושן משפט קיט

סימן קיט

ב"ה יום ב' וישלח כי בא עת לחננה לפ"ק פה סאכטשאב.

שלו' לכבוד ידידי גיסי הרב הגדול המפורסם חריף ושנון חסיד ועניו כש"ת מו"ה יצחק הכהן נ"י.

יקרת מכתבו עם דבריו החריפים ושנונים הגיעני, ולהשיב על דבריו בארוכה אין הפנאי מסכים כעת ויען כי המוכ"ז בא אלי ואומר כי נוסע לביאלא אכתוב לך מעט אשר עלה בידי בזה:

דבר השאלה באחד שבא לידו במשכון צלמים ולא פדאן הנכרי:

תשובה [זהו שנרמז בא"נ יור"ד סי' קכ"ב שהיתה אבודה וכעת מצאנוה]:

הנה פשטות דברי ראבי"ה ורמ"א (יו"ד ס' קמ"א) ודאי מורים כי מותר לעולם אף אם אין לנו ידיעה שלא השתחוה, אך הש"ך שיכל את ידיו וכתב דווקא בידוע שלא השתחוה לו, ובאמת שאין דברי הש"ך מובנים לי שאם באנו לדמותו לצורות הלא כתבו הטוש"ע (שם) שידוע שנעשה לשם ע"ז, וממילא אפי' ידוע שלא השתחוה ליתסר, דקי"ל (סי' קל"ט) ע"ז של גוי אסורה מיד אפי' לא עבדה עדיין:

ע"כ לפענ"ד דהנהו שתי וערב הואיל וידוע שהגוים לובשים אותה תמיד אף כשהם ערומים בבית המרחץ וכיוצא ודאי אינם נוהגים בו אלה כדתנן פרק כל הצלמים (מ"ד:) גבי מרחץ של אפרודיטי דכשהגוי נוהג בו כן תמיד מותר, ועיי"ש בגמ' שהקשה מהשתין לפני' לא בטלה ומשני התם לפום שעתא רתח עלי' והדר מפייס לה:

ובנ"ד שתמיד הוא הולך עם השתי וערב ערום חשוב אינו נוהג משום אלה כלשון המשנה שם אם נותנים לך ממון הרבה אי אתה נכנס לבית ע"ז שלך ערום כו' גם יש לדמותו לכלים מבוזים דצורות הנמצאים עליהם ודאי לאו לע"ז אלא לנוי ה"נ הואיל והולך עמהם ערום ודאי לאו לע"ז אלא לזכר, ושאלתי לאנשים ואמרו לי שראו גוים ערום בבית המרחץ עם השתי וערב על לבו:

אף לפי דברי הש"ך י"ל דהא דקי"ל אף בצורף ישראל לא ביטל כתב רש"י (ע"ז נ"ג.) משום דגוי חושב שישראל ימכרנו לגוי ופלח לה, והכא אף ימכרנו לגוי אינו אלא ספק אם ישתחוה לה הגוי השני, ובגמ' משמע דווקא היכי דברי אצלו שיעבדנה הגוי השני לא הוי ביטול עיי"ש (נ"ג:) גבי גנבוה ליסטים משום דסבר אי גוי שקיל לה מפלח פלח לה אי ישראל מיזבין זבין לגוי ופלח לה, וכן (בדף מ"ג.) גבי צורת דרקון דקאמר מאיסורא מי מייאש מימר אמר אי גוי משכח לה מיפלח פלח לה אי ישראל מזבין זבין לנכרי ופלח לה, מכל זה משמע דווקא בידוע שהשני יעבדנה, והכא השתי וערב שסתמו לזכר בעלמא אף אם ניחוש שהשתחוה לו הגוי מ"מ אינו ברור שהגוי אשר יקחנה מישראל ישתחוה לה ג"כ והוי ביטול:

אך צ"ע דא"כ איך אמר הש"ס בצורת דרקון אי ישראל כו' הלא מבואר בפירש"י ותוס' דצורת דרקון רק ספק נעבד, אך בטור מפורש דוודאי לע"ז נעשה, ויש לפרש הגמ' דאם נשתברה הגם דנשתברה מאלי' אסורה דעובדין לשברים זה כשנעבדה אבל אם נשתברה קודם שנעבדה כלל לא חביבה להו ואין עובדין לשברים וע"כ שפיר הוי ס"ס שמא לא נעבדה וכשנשתברה בטלה ממילא, ואת"ל שנעבדה שמא נכרי שברה:

והנה אם יתננה לצורף גוי להתיכם לגרוטאות או לעשות מהם כלי אחר ודאי הוה ביטול, ומשום אחריות אין לחוש, ותדע דמשונה לרבי ביטל דכתבו התוס' דווקא בנשתקעה, לימא דתחילה קודם שנשתקעה נעשה באחריות של ישראל:

ואין לומר בנ"ד דלאחר שנשתקעה נעשה של ישראל, ליתא דאיסורא לא ניחא לישראל למיקני ולא ניחא לי' שיעשה שלו לגמרי ולא יוכל גוי שוב לפדותו ובתשובה אחת [והוא בא"נ יור"ד סי' קכ"א] ביארתי הדברים בארוכה, ואם אפשר לעשות כן מה טוב ואם לאו נ"ל לסמוך על פשט פסק רמ"א דמותר בלי ביטול, וטוב שיתיכנה ישראל ואח"כ ימכרנה:

דברי גיסו הדו"ש מצפה הרמת קרנו למעלה ולשמוע מכולכם כ"ט הק' אברהם.

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף