אבן עוזר/שבת/קמה/א

אבן עוזר שבת קמה א

בד"ה ור' יוחנן אמר כו'. ומפרש ר"ח כו'. עכ"ל. הנה הרי"ף הביא ג"כ לשון ר"ח ז"ל והשיב עליו

בדברים נכוחים. וכל הבאים נמשכו אחר הרי"ף. והנה ידוע שכל דברי ר"ח הן דברי קבלה. וכל שכן בכאן שכתב שכן קיבל מרבותיו. ואיני כדאי להכניס עצמי בדברים כאלה. אך תורה היא כו'. ואני הקטן אברר בס"ד שדברי ר"ח ז"ל הן מוכרחים בהש"ס. והן דברים ברורים ומאירים כשמש בצהרים. אך תחלה אציע שלשה דברים ברורים ומוכרחים:

הא' הא דיש פלפול בהסוגיא במשקה הבא לאוכל, היינו דוקא כמו בסוחט ענבים שלא היה עליו שם משקה מעולם, ובשעה שראוי להיות עליו שם משקה נותנו לאוכל, לכן נשאר שם אוכל עליו כמו שהיה, אבל יין גמור או מים הבא לאוכל וודאי דהוי משקה אף שהוא מעורב עם האוכל ומקרי טיבולו במשקה., ותדע מדאמר בהסוגיא דין זה בחולב או מחליק בענבים ולא מצינו דפליגי ביין או מים הבא לאוכל, וכן פסק הט"ז בסי' קנ"ח (ס"ד) במרקחת המטוגן בדבש דהוי משקה כיון שכבר היה משקה עיי"ש, ונ"ל דכ"מ עוד ממשנה רפ"ג דטהרות, ושוב מצאתי כן בתשובת מבי"ט סי' ע':

הב' לשיטת הרי"ף דלעיל דס"ל בשאר פירות אפי' לכתחלה יכול לסוחטן, הואיל דלאו בני סחיטה נינהו וכמסקנת הש"ס דלעיל, צריך לומר דלא תקשה מ"ש מכבשים ושלקות דאסורין, היינו משום דיש בתוכן משקין דאתי מעלמא והן משקין גמורים, משא"כ בפירות דלעיל דמשקין שלהם הוי אוכל וכמפריד אוכל מאוכל דמי, וכן פירש"י להדיא בהסוגיא דכבשים ושלקות יש בתוכם משקין הבאים מעלמא עיי"ש (בד"ה פטור כו') ושוב ראיתי כן במ"א סי' ש"ך (סי' ז' ס"ק ט') עיי"ש:

הג' הוא דבר בלתי נצרך אל יסוד תירוצי, ואעפ"כ הצגתיו לפניך כאן מפני שאביא ממנו ראיה לקמן לחזק דברי הר"מ ז"ל בזה, והוא דלכאורה קשיא על ר' יוחנן דסבר פ' כל שעה דף ל"ג (ע"ב) משקין מופקד פקוד, ר"ל שהיין בעודו בתוך הזגין הוי כאלו נתון בכלי והוי משקה, וקשה דהא ממתניתין דמכשירין המובא בתוס' לעיל דף קמ"ד ע"א בד"ה סלי זתים כו' בהא דחכמים הביאו ראיה מסלי זתים לחלב בהמה, ואמר ר"ע להם מה לסלי זתים שכן תחלתו אוכל וסופו משקה, תאמרו בחלב שתחלתו וסופו משקה, הרי מבואר דתחלתו אוכל בעודו בזגים.

תו קשה על התוס' פ' כלל גדול דף ע"ג (ע"ב) שכתבו בד"ה מפרק כו' על דברי רב חסדא דאמר חולב אדם לתוך הקדירה כו', משום דהחלב בעודו בדדי בהמה הוי אוכל, ועתה כשהוא בתוך הקערה נשתנה והוי כמו דש עיי"ש, ואלו במתניתין הנ"ל מבואר דחלב גם מתחלה הוי משקה.

ועכצ"ל דהאמוראים הנ"ל ס"ל, דע"כ רבנן דפליגי על ר"ע סברי למילף חלב מסלי זתים, ע"כ דפליגי על ר"ע (נמי) בהא, וס"ל לחכמים דחלב וזיתים שוין הם, ולכן מזה הוכיח רבי יוחנן בפ' כל שעה הנ"ל, דמשקין מופקד פקודי וע"כ גם זתים מתחלתו נמי הוי משקה כמו חלב, אבל רב חסדא דפליג על רבי יוחנן שם וס"ל משקין מיבלע בליעו וע"כ תחלתו אוכל. אליבא צ"ל להיפך דגם חלב מתחלה בעודו בדדי בהמה הוי אוכל, לכן שפיר כתבו התוס' בפ' כלל גדול הנ"ל אליבא דרב חסדא דחלב בעודו בדדין הוי אוכל.

והשתא מבואר הא דסבר רב חסדא בפ' כל שעה דמשקין מיבלע בליעו ופליג על ר"י שם, היינו מה שלמד כאן מדברי רבו שמואל, דע"כ ס"ל שתחלתו הי' אוכל ונשתנה ע"כ הוי תולדה דדש, לכן חילק בין קדירה לקערה, וכמ"ש התוס' פ' כלל גדול שם, ולקמן לפנינו אברר דברים אלו באר היטיב:

ועתה נבאר תחלה ראייתו של ר"ח ז"ל שכתב וז"ל, ולא הפריש בסחיטתן למימיהן בין קדירה לקערה אלא הכל אסור, דהא סחיטת זתים וענבים בין לקדירה בין לקערה למימיהן הוא צריך, ואמר רבי יוחנן שהסוחט כבשים ושלקות כסוחט זתים וענבים וחייב חטאת, מתוך דברים אלו כו' עכ"ל.

והנה צריך לבאר דלמה האריך בסוף לשונו ואמר ר"י שהסוחט כו' דשפת יתר הוא, והכי הל"ל ואמר רבי יוחנן דחייב חטאת, אלא נ"ל דראייתו תחלה מדחילק בכבשים ושלקות בין לגופן ובין למימיהן, ולא חילק בלמימיהן עצמן בין לקדירה ובין לקערה, אלא וודאי דאין חילוק בכבשים ושלקות בין לקדירה ובין לקערה, ולא תקשה דרב ושמואל אדשמואל דלעיל, דיש לחלק בין זתים וענבים שמעולם לא היה עליהם שם משקה כלל, שבעודן בזגין הוי אוכל ועתה נמי בא לאוכל, לכן הוי כמפריד אוכל מאוכל ושרי, אבל כבשים ושלקות דמשקין הבאין מעלמא בתוכם והוי שם משקה עליהם מתחלה, ועל כן אף כשהם בתוך האוכל הווין משקין, ולכן כיון שתחלה היו באוכל ועתה נשתנו להיות לבדן, הוי דומיא דדש קצת לאסור מדרבנן, וכיון דע"כ בכבשים ושלקות אין לחלק בין לקדירה ובין לקערה, חדא מדלא הפריש בלמימיהן, ועוד כיון דיש בתוכם משקין גמורים לא שייך לומר משקה הבא לאוכל כאוכל דמי, כמו שהוכחתי לעיל בהקדמה א', וע"כ אין חילוק בכבשים ושלקות בין לקדירה ובין לקערה, וע"כ בזתים וענבים לר"י נמי הדין כן, מדאמר ר"י שהסוחט כבשים ושלקות כסוחט זתים וענבים ואי ס"ד בזתים וענבים יש חילוק, א"כ עדיפי כבשים ושלקות מזתים וענבים אלא ע"כ דגם בזתים וענבים נמי אסירי אפילו לקדירה:

ונלע"ד דכשנעמוד על מחלוקתן במאי דפליגי בכבשים ושלקות, אז יתברר לפנינו דהא דאמר שמואל לעיל דלקדירה שרי, תלוי בפלוגתייהו דכבשים ושלקות.

ונ"ל לבאר טעם מחלוקתן בכבשים ושלקות, ואומר דר' יוחנן ודאי דלא פליג על ברייתא ותני דבי מנשה דאין חייב אלא על דריסת זתים וענבים בלבד,, אבל שאר פירות הוי כמפריד אוכל מאוכל וכן מבואר לעיל (דף קמ"ד ע"ב) דשאר פירות מותר לסוחטן לכתחלה, אלא דר"י ורב ושמואל פליגי בדין חדש, והיינו כבשים ושלקות דיש בהם משקין הבאין מעלמא והן משקין גמורין מתחלתן אף עתה כשהם בתוך הכבשים, ובזה קמיפלגי דרב ושמואל לשיטתייהו דלעיל דס"ל משקין מיבלע בליעו, דהכי ס"ל לרב חסדא תלמידייהו פ' כל שעה, ויליף לה מדשמואל דלעיל, כדפי' בהקדמה ג', וע"כ י"ל דדוקא בזתים וענבים קבלנו דסחיטה אסורה מדאורייתא, שמתחלה, בעודן בזגין הוי אוכל ועתה נשתנו הוי כמו דש כמ"ש התוס' פ כלל גדול הנ"ל, אבל כבשים ושלקות דהן משקין גמורים הבאין מעלמא ואף כשהם בתוך האוכל הוי משקה גמור כדפי', לכן לא דמי לדש, אבל ר' יוחנן לשיטת דס"ל פ' כל שעה משקין מופקד פקודי, והוי כמי שנתון המשקה בתוך הכלי, וא"כ גם בזתים וענבים לא היה. תחלתו אוכל ואפ"ה הוי כמו דש, ועכצ"ל דהואיל דבתחלה הי' מכוסה ועתה נבדל ונתגלה הוי כמו דש ה"נ בכבשים ושלקות, לכן ס"ל לר"י דחייב בכבשים ושלקות כמו בזתים.

ולפ"ז גם דין סוחט זתים וענבים לקדירה, תלוי בפלוגתייהו דרב ושמואל עם ר' יוחנן, דשמואל ורב חסדא דנעיל דס"ל דלקדירה שרי אזלי לטעמייהו דסברי משקין מיבלע בליעו ותחלתו אוכל בעודו. בתוך הזגים, וע"כ ס"ל כיון שבא לאוכל נשאר עליה שם אוכל דמעיקרא, והוי כמפריד אוכל מאוכל, אבל לשיטת רבי יוחנן דס"ל משקין מופקד פקודי והוי מעולם משקין גמורים, לכן מיד כשיצאו מהזגין הוי כמו דש אף שבאו לאוכל, מידי דהוה אכבשים ושלקות דאין חילוק בין לקדירה ובין לקערה, מהטעם דהמשקין גמורים שבתוכם אף כשהם בתוך האוכל הוי משקין כמ"ש לעיל, וה"נ בזתים וענבים לר' יוחנן כן הוא, דהא בעודן בזגים כמו משקין גמורים הן, הרי נתברר דפלוגתא דפליגי ר' יוחנן עם רב ושמואל בכבשים ושלקות, תלוי בדין סוחט ענבים לקדירה, דשניהם תלוים בחד טעמא:

וראיה ברורה לפי' הגאון שכתבתי, מדאמר רב חסדא מדברי רבינו נלמד חולב אדם עז לתוך הקדירה כו', וקשה מה צורך ללמוד, כיון דעיקר חידושו הוא דמשקה הבא לאוכל כאוכל דמי, א"כ זה גופה הוא דינו של שמואל, דמה לי יין הבא לאוכל או חלב הבא לאוכל, וכמו דלא צריך רב חסדא ללמוד מדברי רבו לסוחט זתים לתוך הקדירה, משום דמה לי יין או שמן, ה"נ מה לי יין או חלב דשניהם משקים הם, ואם לחייב בחולב, זה כבר ביד רב חסדא ברייתא ערוכה דחולב חייב בפסחים דף ס"ה (ע"א), אלא ודאי דסד"א דחלב אפי' כשהוא בתוך דדי בהמה הוי משקה כדאמר ר"ע סוף מכשירין הנ"ל, וא"כ כיון דתחלה הוה משקה אפילו בא לאוכל נמי משקה הוא, ואפילו לקדירה נמי חייב, קמל"ן רב חסדא דע"כ לרבנן גם חלב בדדי בהמה הוי אוכל כמ"ש לעיל בהקדמה ג':

ומיהו אי לאו הא דשמואל סד"א להיפך, דחלב שוה לזתים וענבים ושניהם מתחלתן הוי משקין דמופקד פקודי, אבל מדשמואל דס"ל ע"כ מיבלע בליעו, דאל"כ אמאי לקדירה שרי, הא משקין גמורים הבאים לאוכל לאו כאוכל דמי, אלא ע"כ דס"ל מיבלע בליעו, לכן מדברי רבינו נלמד דחולב לקדירה שרי, ומדברי רבו הוא שמואל שקיבל ממנו רב חסדא הא דאמר בפרק כל שעה דמשקין מיבלע בליעו, וזהו ג"כ כוונת רש"י במ"ש כאן בד"ה פטור כו' שאין המשקה הזה יוצא מן הכבשים שלא גדל בתוכן, ור"ל והוי משקין גמורים וכדפירשתי, ומה שהקשו התוס' בד"ה כבשים כו' מאודרא אפומא דשישא לק"מ, דשם האודרא הוא פסולת, והוי ממש כמו דש שתחלה היה האוכל בתוך הפסולת, אבל כאן דלא הי' תוך הפסולת, לכן בעינן שישתנה הדבר בעצמו מכמות שהיה הוא דהוי שינוי, ותו דהא גירסת רש"י ותוס' בשמעתין דכ"ע משקה הבא לאוכל לאו כאוכל דמי והא דאסר רב כבשים ושרי שלקות, י"ל כמ"ש רש"י הואיל ומיוחד למאכל וגם אין דרך לסוחטן לא גזרינן, סוף דבר עתה נתברר תהלה לאל הפלוגתא דרב ושמואל ורבי יוחנן, דלכאורה לפי הבנת הפוסקים לא היה טעם לפלוגתייהו ועתה נתברר טעמן ונימוקן שורש הדברים, עפ"ז נתברר דברי הגאונים שדבריהם ברורין ומאירין כשמש בצהרים, וקבלת הגאונים היא תורה, ע"כ הדבר ברור להורות להחמיר בשל תורה כפי קבלתן, וסוחט זתים או ענבים או חלב לתוך הקדירה חייב כמו על כל אב מלאכה, וה יאיר עינינו בתורתו, ועיין תוס' שבת דף צ"ה (ע"א בד"ה החולב כו') דחולב אינו חייב אלא לרבי יהודה עיי"ש:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף