חתם סופר/שבת/קמה/א

חתם סופר שבת קמה א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ר' יהודה אומר הוכשר. פירש"י האוכל הענבים הוכשרו. כוונתו דאמר הוכשר לשון יחיד ר"ל האוכל והדר מפרש היינו הענבים הוכשרו. אבל מככר לא מיירי שהרי מסתמא נילוש במים והוכשר. אך בחילופי גרסאות שבראש המסכתא הגיה האוכל והענבים הוכשרו והאוכל היינו הככר ומיירי שנילוש במי פירות ע"ש. ויש לעיין א"כ למה הוזכרו ענבים כלל בברייתא ה"ל למימר המחליק ככר ביין ומוכח מזה דביין שהוא משקה מכבר לכ"ע אפי' לצחצח או לאיבוד מכשיר ולא פליגי אלא בענבים שהוא אוכל ועתה נעשה משקה וכיון שגם הולך לאיבוד או לצחצח פליגי. וסברא זו לחלק בין שהי' כבר משקה או שנעשה עתה משקה רמיזה במהרש"ל שהביא הב"ח סי' ש"ך סעיף ה' ע"ש:

ובזה י"ל שיטת ר"ח שבתוס' ורי"ף דשמעתין דלכאורה דבריו תמוהים כמו שהקשו הרי"ף והתוס' עליו. גם יל"ד בלשונו דמייתו רי"ף ורא"ש שכ' מדיוקא דדייק ר' יוחנן נעשה כמי שסוחט זתים וענבים ולא חילק בין קדירה לקערה ע"ש. ולשון זה אין לו שחר מה לו לר"ח עם דיוקו דדייק מברייתא לא הל"ל אלא מדסתים ר' יוחנן ולא חילק ש"מ דלא ס"ל לחלק. אע"כ הוא הדבר שדברנו דרבינו ס"ל ע"כ לא קאמרי רב ושמואל לחלק בין קדרה לקערה אלא בזתים וענבים וה"ה עז לחלבה דמעיקרא אוכל והשתא הוא דנעשית משקה וכיון שבאה לאוכל לא תיעשה משקה. אבל כבשים שנבלעו ממים שכבר הי' משקה לא נעשו אוכל ע"י קדירה משו"ה רב ושמואל בכבשים לא הזכירו קדרה וקערה דאפי' לרב ושמואל אין לחלק ביניהם. ועתה אומר ר"ח מדאמר ר' יוחנן בדוקי' דברייתא אם סוחט כבשים נעשה כמי שסוחט זתים וענבים ש"מ דגם בזתים וענבים ס"ל לר' יוחנן דאין לחלק בין קדרה לקערה וזה נ"ל ברור בעה"י בכוונת ס' חננאל ז"ל. והנה לפ"ז מה שדחה הרי"ף משמעתא דכל האמוראים ס"ל לחלק בין קדרה לקערה ורבינא הוא מותיב לי' והוא מפרק לי' וכו' והרי"ף גרס נמי אמר ר"פ כ"ע המשקה הבא לאוכל כאוכל דמי וכמ"ש מהרש"א מ"מ מכל זה לא מוכח אלא בזתים וענבים ועז לחלבה אבל בכבשים לא שמעינן. והא"ש פסק הש"ע סי' ש"ך בזתים וענבים סתים לחלק בין קדרה לקערה וכן בסי' תק"ה בחולב. ואלא בכבשים מייתי נמי דעת ר"ח ועמד בזה ט"ז סי' ש"ך ומג"א סי' תק"ה ולהנ"ל ניחא וק"ל:

דג לצירו מותר. מג"א סי' ש"ך ס"ק י"ב תמה על ר' ירוחם שמתיר דג לצירו לכתחילה ואולי מיירי מציר של עצמו ואין דישה אלא בגידולי קרקע ודג לכ"ע לאו גדולי קרקע הוא כמ"ש תוס' לעיל ע"ג ע"ב. אבל ש"ס מיירי מציר הנבלע בו ממקום אחר ובזה אין חילוק בין גידולי קרקע לדבר אחר דלא גרע מאודרא אפומא דשישא כיון שאין המשקה מגופו הוה שפיר סחיטה וכמו ספוג דלא הוה גידולי קרקע ואפ"ה שייך סחיטה:

כבשים שסחטן. כ' תוס' דלרש"י לק"מ מאודרא אפומא דששא דגרסי' רבא ופליג ארב ועיין מ"ש רא"ש תי' אחר גבי סחיטת שער וה"ה ה"נ. ומ"מ צריך יישוב להתוס' מסוכרא דנזיתא דכ' ר"ת דהוה פסיק רישי' דלא ניחא לי' משום שהמשקה הולכת לאיבוד. ואפ"ה מסיק ר"י התם בתוס' כתובות ולעיל ס"פ שמנה שרצים דאסור משום סחיטה וקשה הא כיון דהמשקה הולכת לאיבוד ה"ל כ לגופן וגריעי מיני' ואפ"ה אוסר רב. וי"ל דודאי אין כל המשקה הולכת לאיבוד אלא יש ממנה נסחטת לתוך נקב החביות ויש ממנה הולכת לאיבוד לצדי החביות מבחוץ כאשר יעיד החוש. וא"כ לענין פ"ר הוה לא ניחא לי' כיון שיש ממנה הולכת לאיבוד. מ"מ לענין דיני סחיטה ה"ל האי מסוכרא ככבשים למימיהן כיון שנסחט ממנה לתוך החביות של יין. ולרב פטור אבל אסור והוה פ"ר בדרבנן. ועיין מג"א סי' קי"ד סק"ה דס"ל דפ"ר אפי' בדרבנן אסור לבד באמירה לנכרי:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף