אבן עוזר/פסחים/יד/ב
רש"י בד"ה נוקמה בנר של חרס כו' דאלו שמן קודש כו'. עכ"ל. מדברי רש"י מבואר דס"ל מגע טבול יום מטמא קודש דכן ס"ל לחד מ"ד כמ"ש לקמן אי"ה, ותמיה גדולה על רש"י איך אשתמיט מיני' משנה ערוכה בפ' שני דטהרות דשלישי דתרומה מטמא קודש והביאו התוס', ותו הא דפי' רש"י בד"ה מתני' קשיתי' כו' דהל"ל שנטמא סתם, קשה דא"כ הוי סד"א שנטמא הכלי במשקין, וכ"כ מהרש"א, תו למה דחה רש"י גירסת הש"ס דהל"ל שנטמא בשרץ ודוחק למחוק כל הנסחאות, תו יש לדקדק בדברי רבא דמשני מתני' קשיתי' לרב יהודה כו', והא אנן חזינן דרב יהודה לאו משום קושיא זו מוקי לה בנר של מתכת אלא על קושית היינו הך הוא דמשני הכי.
ע"כ צ"ל דהכי יהי' ההצעה רבא משני דמתני' קשיתי' לרב יהודה, אך אי משום קושיא זו לחוד יכילנא לתרץ דלא קשיא מידי, אך דלפ"ז קושית היינו הך הדרה לדוכתיה, והן כפי תירוצו של רבא והן כפי קושית המקשה דפריך התם טמא וטמא כו' יש לנו שלי דרכים, דרך אחד מפרש רב אדא אליבא דרבא, ודרך האחד מפרש רבינא אליבא דרבא כל אחד יפרש פירוש לפי שיטתו, וזה ע"פ מה שפירשתי לעיל לרב אדא אליבא דרבא דע"כ מתני' מיירי דבחר קודש נטמא מתחלה במשקין שנגעו באוכל טמא ראשון, ולדידי' הכי פריך אימא התם טמא וטמא, פי' תחילה היה בשר קודש שרי דרבנן לפסול תרומה מדרבנן. דהמשקין נעשים תחלה מדרבנן ובשר זה שנגע במשקין נעשים שני דרבנן לכן עושין אותו שני דאורייתא, אבל הכא פסול ואין פוסל תרומה אפילו מדרבנן, ומשני רבא מתני' קשיתי' דא"כ הל"ל שנטמא בשרץ, ואי משום הך קושיא לחוד י"ל דר"ח ור"ע דאמרי מימיהם של כהנים פי' שמעולם כך היה, ור"ל אפי' כהנים שהיו בימי חגי דהיו טועים וסברי שלישי אין עושה רביעי בשרץ, וכ"ש שלישי דטבול יום דקיל טפי כמ"ש התוס', דפשיטא דאין עושה רביעי לדעת הכהנים ההם, ואפ"ה לא נמנעו מלהדליק שמן ההוא הפסול לבד, בנר שנטמא בטמא מת, פי' אפילו בטמא מת דידעי הכהנים דשלישי עושה רביעי כדפי' ואפ"ה עושין לשמן ההוא טומאה חמורה, דהשמן יטמא אחרים שיחזירו האחרים ויפסלו קודש, משא"כ אי הוי נטמא השמן בנר שנטמא בשרץ אז לא הי' מטמא השמן לאחרים אלא היה פוסל ולא טמא, כך י"ל בישוב קושיא זו, אך דלפ"ז דנקט טמא מת לרבותא ומימיהם של כהנים היינו אפילו שבימי חגי, הדרה קושיא לדוכתא היינו הך ומאי הוסיף ר"ע דהשתא תו אין לומר התם טמא היה שני דרבנן משום דמשקה הוי תחילה מדרבנן, שה אינו דהא זה היה מגזירת י"ח דבר דמשקין נעשה תחלה, ובימי חגי עדיין לא נגזרו י"ח דבר ואז הוי פסול וטמא, וא"כ מאי הוסיף ר' עקיבא, הוא הפי' אליבא דרב אדא אליבא דרבא, אבל לרבינא אליבא דרבא אין מקום לפי' הנ"ל הן בפירוש תירוצו של רבא, דלשיטת רבינא לא ס"ל לחלק בין מת לשרץ דגם במת טעו הכהנים ברביעי כמ"ש לעיל, וכן בפי' המקשה נמי הא לרבינא ע"כ לא מיירי שנטמא בשר קודש במשקה כדפי' לעיל, וע"כ חין לפרש התם טמא וטמא כפי' שפירשתי, ע"כ צריך רבינא לפי' אחר:
וזה ע"פ מ"ש לעיל דלרבינא ע"כ לא טעו הכהנים בימי חגי אלא בשלישי דתרומה דסברי דאין עושה רביעי בקודש, אבל בשלישי דקודש ידעי דעושה רביעי, וע"כ קרא דחגי איירי בתרומה דהוא ע"כ מדרבנן, די"ל דקדשים נמי הוא מדרבנן דמסתבר לומר מקרא מלא דבר הכתוב, ולפ"ז הכי פריך הכא פסול וטמא, פי' דר"ע אשמעינן אפי' כהנים שהיו בימי חגי דהוי סברי דשלישי דתרומה אינו עושה רביעי בקודש נמצא דשלישי פסול הוא ואפילו הכי מטמאין היו אותו לעשותו שני, ואף דר"ח נמי אמר מימיהם של כהנים ומשמע נמי אפילו כהנים שבימי חגי, י"ל התם טמא וטמא, פירוש בשר של קודש בזה לא טעו הכהנים וידעי דעושה רביעי בקודש וכדפי', וא"כ הוי טמא וטמא, אבל הכא בדר"ע היה שמן תרומה ובזה סברי דאין עושה רביעי והוי פסול, ואשמעינן ר"ע דאפ"ה לא נמנעו וטמאוהו ומהם אנו לומדים דאפילו פסול עושין טמא וה הוא כוונת רש"י לחלק בין שלישי דתרומה לשלישי דקודש, ר"ל לפי סברת הכהנים שבימי חגי כך הי' וכדפי', ומשני רבא מתני קשיתי' דא"כ דמימיהם של כהנים היינו אפילו כהנים שבימי חגי, א"כ קשה הל"ל שנטמא סתם, דהשתא תו ליכא למימר דאי הוי תנן שנטמא סתם סד"א דמיירי שנטמא בכלי שנטמא במשקין, דהא בימי חגי עדיין לא נגזרו י"ח דבר וזה הוא א' מי"ח דבר, ומדלא נקט שנטמא סתם כי היכי דלא תימא דאיירי שנטמא בכלי שנטמא במשקין, ע"כ דמתני' לא מיירי אלא אחר גזירת י"ח דבר, א"כ הדרה קושית היינו הך לדוכתא, נמצא דפירש"י כדפי' התם טמא וטמא, לכן בתירוצו של רבא דהל"ל שנטמא סתם זהו הפי' של רבינא אליבא דרבא, אבל הפירוש השני שפירשתי לעיל ועפ"י הפי' ההוא גירסת הש"ס הל"ל שנטמא בשרץ, זה הוא לרב אדא אליבא דרבא, אך רש"י פי' אליבא דרבינא דרבינא הוא בתראה וקיי"ל כוותיה: והדברים ברורים בפרט לזכות רש"י דלא אשתמיט מיני' משנה דטהרות וזה ברור, ועמ"ש לקמן בפי' הפלוגתא דאביי ורבא ורב אדא ורבינא ותמצא נפלאות בעזה"י ואע"פ כן מ"ש כאן הוא נכון ואמת:
תוספות בד"ה ואלו הכא פסול וטמא כו' מיהו תימא כו'. עכ"ל.
הנה בסוטה פרק כשם דף כ"ט הקשה שם ר' יוחנן תמיהת התוס' אלו, ושם מבואר דר"מ פליג עם ר' יוסי דר"מ סבר אוכל שנגע בטבול יום מטמא קודש ור"י סבר אינו מטמא קודש, ולפ"ז לא אתי שפיר הא דפריך כאן ומאי דוחקי' דר"י כו' הא בעי לשנויי גם לר"מ, אך במעילה דף ח' כתבו התוס' דרבא במעילה חולק על ר' יוחנן דסוטה, אלא ס"ל דגם לר"מ אין מטמא קודש מדאורייתא אלא מעלה בעלמא מדרבנן, ואליבי' י"ל דגם ר"י יוסי לא נחלק על ר"מ בזה וסבר ג"כ לטמא קודש מדרבנן, ולפ"ז י"ל כאן הא סוגיא זו אזיל לרבא, ולרבא לכ"ע אין מטמא קודש מן התורה, וכבר פירשנו הסוגיא לעיל ד"ה פסול וטמא כו' ולקמן אתרץ קושיא זו בשני דרכים בס"ד:
שם. בא"ד אף שמחליף שם כו'. וז"ל ירושלמי שם בר קפרא אומר אב הטומאה ד"ת ולד טומאה דרבנן, ר' יוחנן אמר בין זה בין זה ד"ת, ר' יוחנן אמר מדבריהם מדברי ר"ע מדברי ר"ח סגן הכהנים, ר"ל אמר מדבריהם מדברי ר"א ור"י עמ"ש לקמן בפי' ירושלמי הזה בס"ד:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |