אבן עוזר/פסחים/ו/ב
אמר ר"י הבודק כו'. הרא"ש הביא תשובת רש"י, וז"ל יש נוהגים לבטל חמץ בתחלת שעה ששית בשעת. שריפה כו', מדאמר לאו זמן ביעורי' כו' זמן קבוע ולא פשע שפיר דמי עכ"ל, וכתב הרא"ש מ"ש רש"י בתחלת שעה ו' ר"ל סוף שעה ה' קודם שיתחיל זמן איסורי' עכ"ל הרא"ש, פי' דהא מבואר בש"ס תחלת ו' אין בידו לבטלו.
ותמיהני על הרא"ש שהרי רש"י כתב בלשונו בשעת שריפה גם בזמן שיעורי' שהוא זמן קבוע. וע"כ הוא תחלת שש כמבואר בש"ס, ע"כ נלע"ד דרש"י לשיטתו דפסק כר"י דאין ביעור חמץ אלא שריפה כמ"ש התוס' והרא"ש בשם רש"י פ' כל שעה, ותו פי' רש"י לקמן דף י"ב (ע"ב) בד"ה אימתי כו' הני מילי תחלת שש הוא דס"ל לר"י חמץ בשריפה אבל בשבע מידה ר"י דהשבתתו בכל דבר עי"ש, וכתבו התוס' והרא"ש פרק כל שעה דלמ"ד חמץ בשריפה אפרו מותר דכל הנשרפין אפרן מותר (וכתבו התוס' דף ה' (ע"א) בד"ה ואומר כו' דכל שאפרו מותר גם ליהנות בגחלתו מותר) אבל למ"ד חמץ השבתתו בכל דבר הוי מהנקברין, דקי"ל כל הנקברים אפרן אסור בהנאה ע"ש:
נמצא מבורר דלרש"י חמץ אם שרפו קודם שבע דאז דינו בשריפה מותר ליהנות בגחלתו, אבל אחר שש אז גם אפרו אסור בהנאה, לכן שפיר כתב רש"י לבטל תחלת שש דאז זמנו קבוע לשרוף ולא ישכח מלבטל, משום דאי לא יבטלנו אז חיישינן שמא ימצא גלוסקא יפה אחר שבע (שש), ואז אי אפשר לבטל החמץ ההוא דלאו ברשותי' קאי כמ"ש הש"ס, והיינו משום דאחר איסורו השבתתו בכל דבר והוי מהנקברין דאפרן אסיר בהנאה, לכן לאו ברשותי' קאי לבטלנו אז, אבל קודם שבע דאז מצותו בשריפה וע"כ גחלתו מותרים להנות, הוי החמץ שפיר ברשותו לבטל אותו כיון דגחלתו מותר בהנאה עיין תוס' לקמן דף כ"ט ע"ב: ומש"ה קי"ל בא"ע סי' כ"ח (סכ"א) (המקדש בחמץ בפסח) (א"ה צ"ל המקדש בחמץ דאורייתא ושעות דרבנן] חיישינן לקידושין, דלמ"ד בשריפה אפרו מותר ע"ש בח"מ (ס"ק ל"ח), וצ"ל דרב יהודה ס"ל כרבנן דר"י אבל אנן קי"ל כר"י לרש"י, וטעמו משום דאמר סוף תמורה סתים לן תנא כר"י כו' לשון זה משמע דהלכה כר"י וזה ברור:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |