אבן עוזר/עירובין/לא/ב

אבן עוזר עירובין לא ב

בד"ה וניחוש כו' וי"ל דהתם סומך כו'. עכ"ל. פי' וכאן לא סמיך עליו לגמרי אלא נתנו לקטן דלאו בר דעת הוא, ובוודאי לא יעשה מעשה לסמוך על עירוב זה, ויחיש לעצמו דלמא לא ממטי ליה הקטן ע"כ ממנע ולא עביד.

והשתא אתי שפיר הא דלא תירצו התוס' בד"ה והיכא כו' ג"כ אמילתא דר' יחיאל דאמאי לא אתמר מילתי' אמתניתין, משום דמתניתין לק"מ למאי דס"ל דקטן מהימן והוי ממש כמו גדול, ע"כ יסמוך עליו לכן חזקה דעושה שליחות.

וא"ש נמי הא דהקשו התוס' על רש"י לעיל בד"ה כאן מהא דפריך וליחוש דילמא לא שקיל מיניה הא איכא שקיל יחזיר, והרי למאי דס"ד אפילו בגדול ליכא חזקה ק"ו בקטן דיחזור לו למחר ולא מיד, ותו מה קושייתם שם הא יש חילוק בין סמיך לגמרי עליו דמיירי בו רש"י שם, אע"כ דהתם נמי מקרי סמיך לגמרי כיון דקטן מהימן ודוק:

שם בד"ה כאן בע"ת כו' ועוד לפירושו משמע כו'. עכ"ל. לכאורה י"ל דרש"י ס"ל דמתניתין מיירי אפי' בעומד ורואהו דומיא דסיפא אם אמר לאחר כו' דאוקמי בהכי לקמן, ומש"ה צריך ליתן טעם דלא אלים למיקני, ומש"ה א"ש מה שהקשו התוס' ד"ה וליחוש כו' ולפי' רש"י לק"מ כיון דרישא בעומד ורואהו איירי ואפ"ה אינו עירוב, ודומיא דהכי דייקינן דביד פיקח הרי זה עירוב והיינו אם עומד ורואהו ודו"ק.

שם. בא"ד. אם לא בעומד ורואהו. עכ"ל. ולי קשה עוד לרש"י דהא לקמן דף ל"ד (ע"א) אמר שם דביו"ט ובשבת לפי' רש"י שם מן הדין אי קרא שם עירוב על הפת, אף שאינו מוליכו למקום שביתתו הואיל ומצי לאמטויי כמאן דאמטויי דמיא, אך שגזרו בזה עיי"ש, וא"כ קשה כיון דאמטויי קטן לשם אמאי לא יהא עירוב, הא יכול לילך שם ולקנות שביתה כיון דבין השמשות מונח שם העירוב.

ע"כ נ"ל דלא קשה לרש"י דשאני, התם דע"כ מיירי דעומד בביתו ואומר בזה העירוב יקנה לי שביתה שם כדאיתא סי' תי"ו (ס"ב) דאם לא אמר כן לא הוי עירוב, מש"ה מהני הואיל ומצי לאמטויי שם כו', וא"כ בההוא דנתנו לקוף כו', ע"כ מיירי שהוא אומר בזה העירוב יקנה לי שביתה, ע"כ קונה אף דפיל הוליכו דלא גרע מאלו לא הוליכו כלל, דאי לאו דחכמים גזרי שם הוי אמרינן כיון דהואיל ומצי לאמטויי כו', אבל כאן איירי דלא אמר הוא כלום רק סמיך על הקטן שיאמר כן ולא אלים כו'.

למידין מזה דלפי' רש"י אם אמר הוא בזה העירוב יקנה לי שביתה שם, אף אם שלח קטן או פיל ומצא שם העירוב במקומו מהני, וזה פשוט.

שם. בא"ד. ואע"ג דבפ"ק דפסחים כו'. עכ"ל. לכאורה אין זה קושיא, דהא שם מבואר דאמרי אנן בדקנוהו, ע"כ לא משקרי כדאמר שם דהימנוהו רבנן בדרבנן, אבל כאן דבעל הבית צוה להם, דאפילו בגדול גופא י"ל דאין חזקה דשליח עושה שליחותו, ואף דלהמסקנא בגדול אמרינן חזקה שליח כו', מ"מ בקטן לא אמרינן חזקה זו, אבל שם דמי לגדול למ"ד אין חזקה שליח עושה שליחותו, דמ"מ אם בא ואמר אני עשיתי שליחותי לכ"ע נאמן, כמ"ש הרא"ש דודאי לא אמרינן דמשקרי.

וע"כ צ"ל דהתוס' הקשו זאת לשיטתן, דע"כ אפילו בזה אין קטן נאמן, דאל"כ למה אוקי לקמן בעומד ורואהו, הל"ל דאיירי דבא הקטן ואמר אני עשיתי שליחותי והוא נטל ממני, אבל לשיטת רש"י דלדידיה א"צ לחלק בין סמיך לגמרי עליו, ואפי' אי סמיך לגמרי עליו ס"ד דהמקשה דליכא חזקה כו'. ומדיוקא דרישא לא קשה לרש"י כמ"ש לעיל, ע"כ וודאי י"ל מהא דפסחים כדפרי', וע"כ קשיא ליה לרש"י אהא דפריך וליחוש דלמא לא שקיל מיניה, ולא משני דאמר הקטן אני עשיתי שליחותי ונטל ממנו דבכה"ג הקטן נאמן, לכן פי' רש"י לא שקיל מיניה ולא מערב ליה, פי' דיש לחוש ג"כ שנטל ממנו ולא עירב.

ובמ"ש א"ש דעת הטור או"ח סי' ת"ל (תל"ז ס"ד ועין במ"א ובאליהו רבה שם) דאפילו בבית אחרים הקטן נאמן, וע"כ ס"ל כשטת רש"י שכתבתי, וכ"מ בסי' ת"ט (ס"ח) דהטור כרש"י ס"ל, וכן מוכח בש"ס דפסחים שם דאפילו בבית אחרים נאמן הקטן ודוק.

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף