אבן עוזר/ביצה/ד/א
גמ' אמר אביי כגון שלקחה סתם כו' לא נשחטה הוברר הדבר דלגדל בצים עומדת כו'. עכ"ל:
עפ"ז נ"ל לתרץ מה שהקשו התוס' לעיל ריש פרקין במתניתין אמאי לא תנן אוסרין ומתירין. דהא מבואר בלקחה סתם ולא נשחטה בי"ט אמרינן הוברר הדבר דאתמול בין השמשות היתה עומדת לגדל בצים והוי מוקצה וודאי. משא"כ אי לא אמרינן הוברר הדבר למפרע דאז הוי בה"ש ספק מוקצה. וזה תלוי בפלוגתא אי יש ברירה כמבואר בפ"ק דחולין דף י"ד. והנה ב"ש וב"ה פליגי בעירובין דף ס"ח (ע"א) דלב"ש אין ברירה. ולפ"ז ניחא דאי הוי תני מתירין ואוסרין הוי מוקמינן פלוגתייהו דב"ש וב"ה. דמיירי בלקח תרנגולת סתם ולא נשחטה בי"ט. ודכ"ע ס"ל כר' גמליאל דאמר ר"פ אין צדין ספק מוכן מותר. ע"כ ב"ה לשטתן דס"ל יש ברירה. וכיון דלא נשחטה בי"ט. הוברר הדבר למפרע דבה"ש היתה עומדת לגדל בצים והוי וודאי מוקצה לכן אוסרין. וב"ש לשטתן דאין ברירה. ע"כ בה"ש היה ספק מוקצה וספק מוכן מותר כדפי' לכן ב"ש מתירין. אבל השתא דנקט בש"א תאכל א"כ קשה אמאי תאכל לב"ש. דעד כאן לא אמר ר"ג דספק מוכן מותר אלא לטלטל. אבל באכילה ליכא למ"ד דשרי כדמסיק ר"פ אין צדין להדיא ע"ש. והביאו התוס' לעיל ריש פרקין לכן א"א לאוקמי פלוגתייהו בהכי. זה ברור. אבל לחלק במוקצה בין טלטול לאכילה כמ"ש התוס' שם. זה לאו סברא הוא כלל וכמ"ש התוס':
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |