אומר מיהודא/ביצה/ד/א

אומר מיהודא ביצה ד א

תניא אחרים אומרים ביצה תאכל היא ואמה וכו'. מקשה הגמ' במאי עסקינן אי בתרנגולת העומדת לגדל ביצים וכו' ופירש רש"י ז"ל דשמעינן דאית ליה מוקצה דתני בפי המביא (לקמן לד.) ר"א אומר עומד אדם על המוקצה וכו' אלמא בעי הכנה. והקשה מהר"ם לובלין הא רש"י פירש התם דסתם מוקצה גרוגרות וצימוקים ודלתא דקא בגרוגרות וצמוקים אית ליה מוקצה ובמוקצה כזה אפילו ר"ש מודה ומאי פריך הגמרא פשיטא דהיא ואמה אסורה ע"ש.

ונ"ל דרש"י כתב בסוף פרקין בד"ה אין מוקצה אלא בגרוגרות וצימוקים וז"ל שהם מתחילה ראויין לאכול והוא דחה אותן בידים להעלותן ליבשן ושוב אינן ראויין עד שיבשו ע"ש. ולפ"ז הסברא נותנת מידי דלאו דידיה לא מצי למדחי בידים כדי לאוסרו על בעליו דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו ולפ"ז שפיר כתב רש"י מהא דעומד אדם על המוקצה מוכר דר"א אית ליה מוקצה דהא התם איירי בשביעית דהוי הכל הפקר לאו דידיה הוא ואין רשות בעלים עליו ואם כן אין כח ביד הבעלים לדחות בידים ולאוסרו לכל אדם שהרי רשות כל אדם עליו ובמוקצה כזה דוקא לרבי יהודא אסור אבל לא לרבי שמעון כיון דלא דחיה בידים ואפ"ה סבר ר' אליעזר דבעי הכנה, ע"כ מוכח דסבר ר"א כר"י. ופריך הגמרא פשיטא דהיא ואמה אסורה משום מוקצה דהא מוכח דסבר ר"א כר"י, ודו"ק:

מעבר לתחילת הדף