אבן עוזר/בבא מציעא/עו/ב

אבן עוזר בבא מציעא עו ב

רש"י בד"ה אלא התם כו', הלכך אפי' נמלך כו'. עכ"ל. לפע"ד פירושו הוא דחוק דאיך תלוי דין זה באומר הילך כמו שאמרה, הל"ל רבותא אפי' אמר בהדיא הבא לי גיטי הריני עושה אותך שליח להולכה אינה מגורשת. ותו מאי בכך דעקר שליח שליחותי' כיון דהדר נמלך השליח ומרוצה לעשות שליחותי' להוליך לה פשיטא דנעשה שלוחו כיון דהבעל לא הדר בי' וגם י"ל דאיגלי' מילתא למפרע דלא עקר לשליחותי' ושינה לשון בלא מיכוון:

ע"כ נלע"ד לפרש ע"פ מה שהכריחו התוס' ד"ה דאי ס"ד כו' לפרש דדעת הש"ס למיפשט דע"כ לאו דעתי' אעילויא דאי ס"ד דדעתי' אעילויא א"כ כשהגיע גט לידה תתגרש דזה הוא העילוי' אי אמרה הבא לי גיטי דאז אין מתגרשת אם לא יעשה הבעל שליח להולכה. וע"כ סמיך אדבורא דידה כדי שתתגרש כשיגיע לידה הגט. וע"ז משני רב אשי לעולם דעתיה אעילויא היכא דאיכא עילויא בדבורא דהמשלח. ושאני בדרב נחמן דלפי דעת הבעל ליכא עילויא כלל אי אמרה אשה הבא לי גיטי. דהא בע"כ אף אם יעשה הבעל שליח להולכה ויסמוך על דבורא דידה נמי אינה מגורשת. כיון שהיא אמרה הבא לי גיטי והשליח לא רצה להיות שליח להולכה ועקר שליחותיה לגמרי. ע"כ לאו עילויא הוא אם יסמוך על דבריה לכן אמרינן אדבורא דשליח קסמיך. וזה מילתא דלא שכיח דיהא השליח נמלך אח"כ ויביא לה הגט כיון דעקר שליח שליחותיה. לכן לא סלקא אדעתי' דבעל דהשליח יהא נמלך אח"כ. לכן לאו עילויא היא דבורא דידה. אבל באיכא עילויא י"ל אדבורא דידה סמיך. וראיה ברורה לפי' זה מר"פ התקבל דף ס"ג (ע"א) דאחר שנוי' דרב אשי דמשני שם כי הכא פריך ממתני' באמר בעל לשליח התקבל גט זה לאשתי כו' כיון שנתן עיניו לגרשה כו'. ומשני הכא משום דבעל טעה כו'. ונדחק שם רש"י ע"ש. אבל לפי מ"ש אתי שפיר:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף