אבן יקרה/א/יא

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

אבן יקרה א יא

סימן י"א קביעת שבת וזמנים בחוצה את קו התאריך

כבוד ידי"נ הרב החכם המפואר אוצר כל חמדה, מכלל יופי מוה' הלל כהנא נ"י בק"ק באטושאן

אחרתי מעט להקריב תודתי על מזבח אהבתי הנאמנה לו. על מנחתו היקרה לי הוא מחברתו גלילות הארץ המלאה זיו החכמה כו' ואם אמנם לא השלמתי עיוני בה בכ"ז אין רצוני לאחר חובתי עוד. ובפרט אחרי אשר העירותי על דבר אמת – לדעתי העני' – במקוה שאני בו מצאתי א"ע מחויב לגלות אזנו עלי'. והוא:

בדבר שאלתו הדתית בפ"ג דף 20 וז"ל שם בקיצור: כפי שאמרנו למעלה תסובב הארץ על צירי' בכ"ד שעות והעת הזאת ליום אחד תחשב כו' ועתה אם יצא אחד מהתרים את הארץ בעת יבקע השחר אורו מגיבראלטאר לסבוב משם את הארץ הלוך ונסוע המערבה דרך ים האטלאנטי כו' עד שיבא לגיבראלטאר ויסע בכל כ"ד שעות מהלך מעלה אחת אז ביום השני לנסיעתו תאחר השמש לצאת על אופקו עם ד' חלקים ואחר ט"ו יום עם שעה אחת ואחר פרש עם ב' שעות ואחר ששה חדשים עם י"ב שעות ואחר י"ב חדש תאחר לצאת על אופקו עם כ"ד שעות כו' והוא יום אחד שלם אשר אבד בנסעו מגיבראלטאר למערב. כי בעת אשר אנשי גיבראלטאר היו רואים מעת נסעו שלש מאות וחמשה פעמים את צאת השמש על אופקם רואה הנוסע רק שלש מאות וארבעה וששים פעמים. ולכן אם היום אשר כלה נסיעתו לסבוב את הארץ למערב הי' לאנשי גיבראלטאר יום השבת יהי' אצלו יום הששי כי נגרע לו יום אחד ע"י נסיעתו ממזרח למערב, לא כן אם יצא הנוסע מגיבראלטאר בבקר הלוך ונסוע מזרחה כו' אז הוא להפך כל יום תקדם השמש לזרוח על אופקו כו' ואחר י"ב חדש תקדם לזרוח על אופקו מכפי העת אשר תחל לזרוח על אופק גיבראלטאר עם כ"ד שעות והוא ג"כ יום אחד שלם אשר נוסף לו בנסעו סביב הארץ מגיבראלטאר למזרח. כי בעת אשר הוא רואה צאת השמש על אופקו שלש מאות וששה וששים פעמי' בעת ההיא היו רואים אותה אנשי גיבראלטאר יוצאות על אופק רק שלש מאות וחמשה וששים פעמי' וכו' ואם התרים הם ישראלים אז דעתנו כדעת רבינו יש"ר מקנדיא כי יתכן לתת להאורחים האלה חומרי המקום שהלך לשם. וזה אשר נסע מגיבראלטייר ממערב למזרח. והי' היות אשר שב אליו מצד מערב יום השבת לאזרחי' ואצלו יום ראשון משבוע שני' ישבות מלבד השבת ששבת לפני בואו ביום לפי חשבונו ביום לפני בוארו וישמור שתי שבתות רצופות עכ"ל:

ולדעתי אין הדבר כן ואין כאן מקום שאלה כלל ומקודם מוכרח אני להציע את אשר נדחקו הקדמונים בדבר סדר הזמנים קודם שנתלו המאורות היינו יום ד' מששת ימי המעשה ששאלו איך חשבו הימים הראשונים היינו א' ב' ג' טרם נתלו המאורות אשר רק על פי מהלכם נשער מדת הימים והשנים, ונכנסו בדוחקים רבים ועיין עקדת יצחק שער ג'. ובאמת אין מקום לשאלתם רק ע"פ שיטת בתלמיוס שהארץ לעולם עומדת במנוחה קיימת ורק המאורות הם הסובבים אותה ועל ידם נשער הזמן. עד"מ מעת נעתק השמש מנקודת לכת הקדקד עד שובו אליו שנית הוא זמן יום שלם מכ"ד שעות וא"כ לא נוכל לצייר שיעור זמני בהעדר המאורות המקיפות את כדור הארץ. משא"כ לשיטת קאפערניקוס (וכה החזיק הגאון הקדוש יעב"ץ זצ"ל ועיין בסידור בית יעקב שלו בפירושו למעמדות יום ב' על פרשת יקוו המים שהעמיס שיטה זו בדעת חז"ל ורמז שם עוד למקומות אחרים עיי"ש) שהארץ סובבת על צירה ובכל כ"ד שעות תקיף סביב בריחה עיגול שלם א"כ אף קודם שנתלו המאורות מעת אשר התחילה הארץ לסבוב על בריחה במאמר בוראה עד אשר הקיפה עיגול שלם הי' מדת יום אחד שלם מכ"ד שעות וכן השני וכן השלישי. - הן אמת כי לו חיו אז אנשים על פני האדמה לא היו יכולים לשער מידת הימים. כי מאין יודעים אםם השלימה הארץ הקפתה בשלמות, אחרי כי האדם יראה רק לעינים ראי' חושית, ורק עתה בהמצא המאור הגדול, כאשר יראו כי הגיעו עתם לעמוד נכחו כאשר עמדו למולו טרם נעתקו ממנו ידעו ויכירו כי סבבה הארץ על צירה סיבוב שלם. וא"כ כבר עבר יום תמים והוא כ"ד שעות משא"כ בהעדרו הלא יחסר להם קנה המדה הזה, וא"כ לא היו יכולים לשער מדת הימים. אך בכ"ז לא נוכל לומר מפני זה כי לא הי' אז שיעור הזמן נמצא, כי אם יסגר איש בבית אפל ולא תחזינה עיניו צאת ובוא השמש ולא ידע מתי יום ומתי לילה הכי נאמר בעבור זה שאין הזמן נמצא, בודאי הוא נמצא רק שהוא אינו יכול לדעת ולהכיר אותו, וא"כ הוא הדבר אשר דברנו שלשיטת קאפערניקוס לא נצטרך לסבול שום דוחק בדבר סדר הזמנים קודם תליית המאורות שהרי הי' שיעור הזמן נמצא ע"י סיבוב הארץ על בריחה וכל היקף שוה ממנה הוא יום תמים וז"ב. (ויש להעמיס כונה זו בדברי רבותינו ז"ל בפלוגתת ר' יהודה בר' סימון ור' אבהו בב"ר פרשה ג' כי נחלקו בשתי השיטות האלו ויהי' פירוש קודם לכן קודם תליית המאורות אשר נראות עין הן המסבבות הזמן. ואין רצוני להאריך בזה. והבן:)

ולפי הצעה זאת אין שום מקום לשאלתו. שהרי לפי הנ"ל כל היקף שלה מהארץ סביב בריחה הוא יום שלם ואין שום נפקותא בראיית האדם את פני החמה והוא רק לאות ולמופת כי כבר השלימה הקפתה כנ"ל, אולם האות והמופת הזה הוא אות אמת רק להנחים על פני האדמה ומתנועעים עמה בתנועת הטבעי' ממערב למזרח, אולם אלה העוזבים את תנועתם ובוחרים לעצמם תנועה אחרת זולתה, אלה האנשים יוכלו לשנות במדות ימיהם. עד"מ אם נצייר ברעיונינו כי תמצא אניה מהירה בתנועתה אשר תוכל לסבוב את כדור הארץ ממערב למזרח פעמים בכל יום ואז במשך כ"ד שעות יהי' לה שני פעמים יום ושני פעמים לילה יען תפגע את השמש שני פעמים במשך זמן הזה וא"כ העובר על האני' יספור לעצמו שני ימים, והאמת אינו כן שהרי במשך זמן זה באמת לא עשתה הארץ רק היקף אחד, וכן אם נוכל לצייר שאיש יגביה עוף למעלה מן הארץ והאויר הסובב עמה בעת אשר תזרח השמש נכח קדקדו, ויעמוד שם למעלה מ"ח שעות שלמות, הרי בכל אותו הזמן תזרח לו החמה בלי שום הפסק והוא לו יום אחד ארוך, והאמת אינו כן שבאמת כבר עברו עליו שני ימים שלמים שהרי במשך זמן זה עשתה הארץ שתי הקפות – ועתה נשוב לשאלתו, כי האיש אשר יצא מגיבראלטאר למזרח והקיף את כל העולם כולו ונתוסף לו יום אחד אין בחשבונו כלום, שהרי באמת ידוע לנו שבמשך זמן נסיעתו לא הקיפה הארץ את בריחה רק שס"ה פעמים ומה שראה הוא את השמש יוצאת על אופקו שס"ו פעמים הלא זה אינו מחמת תנועת הארץ רק מחמת תנועתו שהוסיף על תנועת הארץ כדרך המשל הנ"ל ובאמת מדת הימים היא רק עפ"י היקף הארץ, כל היקף שלם יום תמים, וא"כ חשבונו הוא שגגה ואין לו לשבות רק היום ששובתים אנשי המקום האזרחים לבד. וזה ברור כשמש. ולדעתי כן הוא גם דעת רבינו יש"ר מקנדיא. אך אין אנו צריכין לטעם נותנין עליו חומרי המקום שהלך לשם:

ועוד נ"ל לבאר הדבר יותר ובזה תוסר גם שאלת החכם התורן רחז"ס שהביא כבודו שם בהערה, ואביאה בקיצור: כפי הנודע עפ"י חכמי הגעאגראפיע, היום אשר ליושבים בחצי כדור המזרחי ליום ג' בשבוע וליום עשירי בחדש, הוא ליושבים בחצי הכדור המערבי ליום ב' בשבוע וליו' תשיעי בחדש. א"כ איפוא מה יעשו נוסעים ישראל הבאים מעיר פראנציסקא אשר בקאליפארניען לעיר מעלבורנא אשר בהפאה הדרומית לאוסטראליען, אס יבואו ביום הששי לחשבונם אשר הוא יום השבת לאזרחי מעלבירנא, או להפך איש ישראלי הבא ממעלבורנא לפראנציסקא ביום א' לחשבונו אשר הוא יום השבת לאזרחי פראנציסקא היקדש גם הוא את היום וכו':

והנ"ל בזה בהניח מקודם הנחה קיימת כי כל מצוה שנצטוה בה איש ישראל והיא תלוי' בזמן כלומר באחד מחלקי היום, על כרחינו היא תלוי' גם במקום, רצוני לומר במקום שהוא נמצא בעת עשותו המצוה עד"מ זמן קריאת שמע של שחרית הוא בבקר זריחת השמש, הכי נאמר שאיש ישראל הנולד בירושלים ודר שם אם יעתיק אהלו למקום אתר שהוא תשעים מעלות (90°) למזרחה של ירושלים יקרא ק"ש בצהרים שהרי המרחק בין שתי המקומות יעלה לשש שעות שלמות ובעת שתהי' זרחת השמש בירושלים כבר יהי' חצות היום במקום שהוא נמצא עתה שם. וכן להיפך אם יקבע אהלו למקום המרוחק 90° מירושלים למערבה נאמר שהוא מחוייב לקרות ק"ש של שחרית בחצות לילה הקודמת לו, שהרי בחצי הלילה שהוא במקום שהוא נמצא עתה כבר זרחה השמש בירושלים. ישתקע הדבר ולא יאמר, ובודאי כל איש ישראל מחוייב לקרות ק"ש של שחרית בעת שתזרח לו השמש במקום שהוא נמצא וז"ב:

אם כן איפוא גם לענין שביתת שבת הדין כך. שהרי כל איש ישראל מחוייב להכניס את השבת בזמן שקיעת החמה של יום הששי ויציאת השבת היא בזמן שקיעתו ביום השביעי. וא"כ הלא לא נוכל לומר שהנולד ודר בירושלים אם יצא מירושלים 90° למזרחה לא יחל לשבות במקום שהוא נמצא כעת רק בחצות ליל שביעי שהרי בעת שתשקע החמה בירושלים כבר עבר חצי הלילה במקום שהוא נמצא כעת. ואם יצוא יצא 90° למערבה יהי' מוכרח להקדים כניסת שבת מחצות יום הששי ויפסיק לשבות בצהרים של יום השביעי ובמקום 180° למערבה יהי' מחוייב לשבות מבקר יום הששי עד בקר יום שביעי. ובודאי אין הדין כן לאשר היתה מחכמה האלקית לתת תורה אחת ומשפט אחד לכל בני ישראל ולו הי' הדין כנ"ל אז הי' חילוק והבדל בין איש לרעהו בזמן הכנסת שבת לפי שינוי המקומות זה יכניס את השבת בזמן שקיעת החמה וזה בבקר וזה בצהרים ולא לבד בריחוק מקום כזה המצוייר בדרך משל כי אם בין איש לרעהו ממש שהרי כל נקודה מנקודת כדור הארץ יש לו אופק מיוחד כנודע

וע"כ חקה אחת ומשפט אחד לכל ישראל להכניס את השבת בזמן שקיעת החמה במקום שהוא נמצא, וכמו שאמרנו שכיון שהמצוה תלוי' בזמן הנה היא תלוי' ג"כ במקום מציאת האיש המחוייב בה וכן היתה גזרת המקום ב"ה שיקדשו בני ישראל את השבת כפי המקומות אשר הם בו (ואולי נוכל לומר שע"ז רמזה תורתנו הקדושה בכל מקום שהזכירה מועד ושבת, בכל מושבותיכם – קצרתי ודוק)

אם כן נתבאר שמעת שניתנה תורת שבת לישראל הוחק שאיש ישראל אשר יהי' במעלברונא יחל לשבות את השבת יום תמים טרם ישבות היהודי השוכן בפראנציסקא ואין נ"מ כלל אם האיש ההוא נולד שם או בא שמה כי לא נתחלקה תורת השבת לפי מקומות לידת ומנודת האנשים כי אם לפי מקומות מושבותיהם, ר"ל לפי המקומות אשר הם נמצאים בם בזמן ההוא. וכל איש מחוייב לשבות במקום שהוא נמצא עתה את יום השביעי שלו משקיעה לשקיעה. וא"כ הנמצא עתה במעלברונא עליו לשבות שבת המקום ההוא והנמצא בפראנציסקא שבת המקום ההוא ואין נפקותא כלל אם הוא נולד שם או בא שמה מאיזה מקום אחר כי כן יסד המלך מלכו של עולם בעת נתן לנו תורת שבת. וזה ברור כאור צהרים. ואין אנו צריכין לברוא לנו גבולים חדשים ועיגולים מבדילים כאשר הביא כבודו בשם חכם אחד. וקצרתי מעט יען סמכתי על בינתו הרחבה והנני ידידו הדורש שלומו:

---

---

שולי הגליון

---

---

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף