אבן הראשה/מו

		דף זה נוצר בטכנולוגיית זיהוי תווים אופטי OCR. מטבע הדברים הטקסט המקורי ישן ודרושה עדיין הגהה מלאה מול טקסט מקורי חופשי.
		אתם מוזמנים לתרום ולהגיה את הדף, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי הדף מוגה, ניתן לציין זאת בדף השיחה. תוכלו להגיה את הדף מול דף הדפוס המקורי	עריכה

אבן הראשה ‏ מו

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

סימן מו לב"ג החריף נ"י.

מה ששאל בכתובות (דף ק"ב) דסשד שאני כחם דמשועבד ליה מדאוריתא וכתב כדי לברר לו ככן דהא אי סוכת כנאה כוי ממק א"כ בכתיבה זו לא קנה הכהן עוד הס"ס פשוט דלק"ט דקיי"ל בביס (דף ס"ס) ישראל שאמר לק לוי טר מפשר יש לך בידי.ק לוי רשאי לעשותו תרו"מ על מקום אחר שאיי לחזור בו דמתנה מועמת היא שאין לישראל ?אלא ט"הלסת ללוי שירצה וסמכא דעתייהו . וגם ר"ל דס"ל דלא אלימא מילחא דשטרא ולא הוי כמ"ד להו אחס עדים מודה בס"ה ומתנה מועפת דכיון שאסור למזור בו ויש משום ממוסרי אמנה דשאריח ישראל וגו' תו עה שמסר השכיר בעני עדיס כמ"ד אמס עדים דמי גס דבשלמא בכותב חייב אני לן מנה דבדינור בעלמא רשאי לחזיר י"ל דלהכי כותב במסר ומוסר בפני עדיס כי היכי דסמכא דעתיס דמקבל פלא יחזור בו ותו יש משוס מחוסרי אמנה אבל הכא דבלא"ה סמכא דעתיה אף בדיבור והבטחה למוד ע"כ מה שכתב בשכר ומסר בפני עדיס כמ"ד אמס עדיס וכאמר כן בפירוש ובתד"ה אליבא בשימת ריח כתבו וז"ל ועוד דשמעי' ליה לר"י בהזהב המתן מתנה מועמת למבירו קנה אע"ם שנא הניע לידו דגמר וסקר ה"נ מתוך שטרח ליחנה בשטר בכה"ג גמר ומקנה וצ"ע דהא לא אר"י אלא שיש בהס משוס ממוסר אמנה ומ"ס לא קנה דהא נחנה לבן לוי אמר אין לו עליו מלא תרעומת ואי מפרשו מ"ש חיוב שאינו חיוב גמור אלא משוס ממו"א סשיטא דא"ש דמשט כדי לברר לו כהן דחו הוי הס"ה מתנה מועטת דגס ר"ל מודה (עוי"ל שחייב ליחן הה"ס מכול לתובעו הט"ה כעין מ"ש התוס' בב־מ (דף ו') בתקפו כהן אך ז"א):

עוי"ל דגם למ"ד ט"ה ממון לא הוי אלא בתרומות ומעשרות וכה"ג שיוכל ליקח דמים בעד נתינתו לכהן אמר מאבי אמו ישראל וכס"ש בבכורות (דף כ"ז) ישראל שהפריש תרומה מכריו ומצאו ישראל אמר וא"ל הא לך סלע זה וחנהו לבן בסי כהן מותר והא דהוה בעי לאוקי בקדושין (דף נ"ח) נס המקדש במתנות משוס דט"ה ממון הייט כדעת הרטב"ס דבכל מת"כ אף בבטר וזרוע שרי לומר הילך סלע כו' וכמ"ש במשנה דערכין (דף כ"ח) ובסוי"ד (סימן של"א) כקשה על הרמב"ם מסוגיא דבכורות דבשאר טס"כ כגון בכור וזרוע אסור ס"ה שלהן דכיון דק"ד מנהו אהי לסיטעי בהון ט' וע"ש במסדי"ס אלגזי. וע' ב"מ (דף ו') חלה והא. די"ל שאינו יכול לתובעו רק גרה שיש לו בו למ"ד ס"ה ממק [וטפ"ז יש ליישב קושיית הגר"ע זצ"ל סס"ש החוס' בחולין (דף קל"א) ד"ה יש בו דדבר שיש בו ס"ה לבעלים אפי' בא עני ולקחו מוציאין מידו דשאני בכור דאסור ליקח מעות כסף ט"ס מאבי אמו ישראל ואיכא רק טיה דהמזקח סובה בעלמא וע' ש"כ (סימן ר"ג שינ) ובמו"מ (סימן ל"ז סעיף ס' וסי' פ"ז סעיף ל"ה) דמי שתבעו מבירו שיחזיר לו ממון צדקה שהפקיד בידו והוא ימלקס לעניים כו' פטור כלא שבועה שהרי אין למובע בזה אלא ס"ה וייל עפט"ש דנבי צדקה דבודאי אסור לו ליקח דסיס מעניים בעד מה שמחלק להס ליכא אצא ט"ה דהמזקח טונה שאינה מסק משח"כ בתו"מ שיכול לומר הילך סלע ותנהו לבן בתי כהן דאיכא ט"ה דממון י"ל כמ"ש בב"נז (דף י"א) דדוקא משוס דטת"כ נתינה כתיב בהו חליפק דרך סו"ס הוא וע' ש"כ סי' ר"ג] וגבי ה' סלעים דפדה"ב י"ל שאסור ליקב! מאט אמו כסף או שוה כסף דהא אינו נותן לו הסעות אלא בעד מה שנותן לבן בתו הה' סלעים ואם לא יתן לו יצטרך צמזור לו דהא א"ל כן בפירוש ועדיף מאוסדנא דסוכח וא"כ אינו נותן ה' סלעים כשלימות שחיוב מצות פדיון הוא שיק דוקא ה' סלעים כסף או שוה כסף והסצוה לא נשלם בהפרשה סד שבא ליד כהן וףיון שמקבל כסף חליפי הה' סלעים אינו מסן ה"ס כשלימות אלא פחות מעט דלא יצא והא דקדושין (דף ח') דשקיל סודרא כו' הא אמר לדידי שוו לי יע"ש ודעת השו"ע שצריך שיהא שוה ה' סלעים לשוס אדס ואס יפרש אבי אמו של הכהן שנותן לו הדבר מועט במורת מסנה לחלוטין סו מי מתנה בעלמא וכסו שאינו מחט כשכר הס"ה וגם לא יחפוץ ליק לחלוסק שמא לא יתן הפדיק לבן בסו. ודוקא בתרומה וזרוע וכה"ג שאין החיוב לימן שיפור שוה כסף כזה אלא שיתן מלק הדגן והזרוע לכהן ואין הסצוה בנתינה לסוד דכבר כשהוא סמ"י הוא של כהטס (ופדה"ב אינו של כהן עד שבא צידו) יטל ליקח כסף ס"ה מאבי אמו ישראל בעד נתינתו לבן בתו כק וא"כ בפדה"ב אק לו ט"ה דמסק אלא ס"ה קנה החזקת טובה בעלמא די"ל דלכ"ס אינה ממק כ"כ:

ועפמ"ש יש מקום ליישב הא דסרכ"י בטרות (דף ס"ט) עלה דקאמר הסודה אח בנו בהוך ל' יום רב אסר בט פדוי ושמואל אמר הין בנו סדר דכ"ע מעכשיו אין בנו פדוי ט' ופרש"י דלאו פדיון הוא אלא מחנה בעלמא דהא במוך ל' לא שייכה פדייה. וחמה הגאון מהרי"ס אלנזי ז"ל דמוכח מפרשיי דלכ"ע המפית מתנה אפי' לרב ותמה דהא סליגי בזה רב ושמואל בקדושין(דף מ"ו) במקדש אחותו דרב אמר מעות חוזרי! דאדס יודע שאק קדושין חוססין באחותו וגמר ונק לשם פקדק ושמואל אמר מעות מחנה דאדס יודע ט' וגמר ונתן לשם מסנה וק סליגי בב"מ (דף ס"ו) גבי הכיר בה שאינה שלו דלרב מעות יש לו דגמר ונתן לשם פקדק ולשמואל מסוס נסי אין לו א"כ ה"נ לרב לא הוי מתנה אלא סקדון. ופסמ"ש י"ל דשסיר פרש"י דהוי מחנה לכ"ע דהא הש"ס מפרש סעמא דרב דגמר ונתן לשוס סקדון וניסא ליה לשום פקדון סבר לא מקבל [וי"ל ג"כ דרב ושמואל אזלי לסעמייהו נב"ק (דף מ"ח) דרב אמר הלכתא • כס"ק שאס הכניס ברשות בעל כחצר חייב ושמואל אמר הלכסא כרבי דבטלן אינו חייב עד שיקנל עליו לשמור דבסחמא לא מקבל עליה נטירותא וסש"ה י"ל לרב שנתן לשם סקדון ולא אסר ליה לשוס סקדק דסבר לא מקבל כדי שלא יחייב בשמירתו והשתא שקיבל סבור המפקיד שיחייב סכ"ס בשמירתו מסשיעה משא"כ לשמואל פ"כ שנת! לשס מחנה דאי לשוס פקדון היה אומר לו בפירוש שמפקיד אצלו דבודאי היה מקבל ממנו בסתם כיון שאין עליו שום חיוב תורת שמירה וגם טהיכי חיתי נאסר שכוונתו לבס פקדק כיק שיודע באף אם יפשע יספר שלא קיבלו בתירס שמירה] ולא שייך זה בסודה בנו במק־ ל' יוס דחס"ד דסבור לשוס פקדק היה אומר לו לשם פקחן דבודאי היה מקבל ממנו דהא עתה שאמר לו לשם פדיון הנם דבאסת אינו אלא פקדק -עכ"ס שוב לא יוכל לימן דמי הפדיון לאחר דבזה שיחן לו לשס פדיק הוי עכ"ס כהבטחה דמו אסור לחזור בו משוס דהר מתנה מועטת ולא יוכל לתובעו רק הס"ה שיש לו מ וא"כ ישארו אמ"כ דמי הסדק אצלו 1א"כ בודאי היה מקבל ממנו לשם סקדון כשיבטיח לו באחר ל' ימן לו לשם פדיון ונם חוסר היה נותן לו לשס פדיון שימול הפדיון אמר ל' דלרב בנו פדוי אף אס נתעכלו המפות ולא היה אומר שימול מעכשיו הסדיק וגם אי ניסא דנימא ליה להאב לעשות המציה כהלכתה ושבעת נתינה יקיים ס^ת פדיון דהכי עדיף טסי משיחול הפחון ע"י הנתינה מקודם אכתי הוי א"ל לשם פקדק ולהבסימו שאמ"כ ימן לו לפס פדיון כיק דנם האימא ע"כ ישאר הפדיון אצלו. אמנם גס אי טמא דכיק ללא שייך פדיק בתוך ל' הוי כמו שהטעהו בעלמא ופקדק בעלמא וליכא בזה אף הבטחה שיק צו אח־כ הה' סלעים וא"כ יוכל להוציא מידו וליק לכהן אסר ג"כ ניחא דהכא אי הוה א"ל לשס פקחן בודאי היה מקבל ממנו לפי שיחשוב שקרוב הדבר שעי"ז שיהיה הה"ס חמס ידו יסדה ג"כ אצלו וישאר המעות בידו ויודע שהוא דבר רחוק שאמ"כ יקח ממנו דחן לכק אחר. וכסו"כ י"ל דניק דצסנץ ט"ה דהוי מתנם מועטת אסור לחדר בו משוס דשאריס ישראל לא ימשו עולה ולא ידברו כזב ה"נ לערן ס"ה אסור לקח מידו וליק לכק אחר משוס לא ידברו כזב דהא א"ל לשם פחק ותו מדלא א"ל שיחול הפדק אמר ל' או לשם פקדון ולהבטיחו שיפדה אצלו מוכס שנחן לי לשם מחנה ועי' אה"ע (סי' כיס בב"ש ס"ק נ"ח):

ועמ"ש המח"א דאסיג דבשאר סס"כ כסו"ס כיון דאין לנפלים בהן אלא ס"ה אס הסס הכהן פלא פיסח בעלים איס מידו אף לסיד פיה ממון היינו מפום דסשעה שכפריבם נפשה ממון כהן אבל בסדס"ב דכ"ז שלא באו ליד כהן ססונא דבפליס הוא אם הפס הכהן הה"ם לא זכה בהס. והקשה ע"ז סהריט"א (דף נ"א) סהא דר,דופי; (דף ו') אסר לבא הילך סנה פ"מ שחחזירהו לי כו' בפדה־ב אין בנו פדוי בסיומה יצא ידי נסינה ופריך מאי קסבר רבא אי קסבר מסנה פמלהיס שמה מסנה אפי' כולכו נמי ואי קסבר לא שמה מסנה אפי' סרוסה נסי לא דלסייז מאי קושיא דהא שאני סרוסה דסשעה שהפרישה נפשה ממון כהן ואין לבעלים בה אלא מיה ואף שנסנה בסנאי דפסלה"ס דלא הוי מסנה מ"ס כיין שביד הכהן לזכוס בה לגמרי ושלא יחזירנה דהקפו כהן א"מ מידו אף אס יקיים הסנאי ויחזירנה הוי מסנה בעלמא ושפיר יצא ידי נסינה משא"כ נפדה"ב שאס לא החזיר נזל הוא בידו. ומסיק דפדה"ב הוי כשאר סת"כ דסשעה כהפריפס הוי ממון כהן ואס ס"כ א"ס מידי יעו"ש שהאריך והשסא י"ל שלא יוכל ליקח מידו וליסן לכהן אחר הגס דקודס ל' שלא חל החיוב לא הפריש ולא נעשה ממון כהן סיס כיון שלא יוכל לחובפו סיד דכא כסב הראיש והריכיב"א והביאם באגני סלואיס (סיק כ"ח) דאפי' לרב שאינו לשוס מסנה ס"מ אינו פקדון אלא שחייב להחזיר דלשוס הלואה ניחנו ויש לו רשוח להוציאם ומש"ה יכול לקדש בו אס האשה . וא"כ הוי כססס כלואה שזמנה ל' יום ולא יוכל לסובעה ממנו מקודם וטון שיהא בידו כה' סלעים בשפה שכבר חל עליו חיוב פדק וגם בשפם הסרשס סה"ס קודם שיבא ליד כהן י"ל דהכא שקיבל ממנו לשם פדיון דשאריס ישראל כו' שוב א"ס מידו הגם שהפריש סלעים אחרים וגם אי יוכל לחובעה סמנו קולם הפדיון אף שהוא בסוך ל' משפה שנחט לו וכאלו החנה שיהא בידו כפקדון עד פיצסרך ליחן לכהן אמר לפדוח אכתי כיון שכל חביפחו הוא פיהן לכהן אחר והוא קיבל לשם פדיון י"ל דא"מ מידו והגס דאליבא דרב קייסינן פ' גש"מ דלפרש"י מודה רב דכשלא נשחנה השפר יש בהם משוס מחוסרי אמנה והכא לפטיש דליכא ט"ה דסמון גפדה"ב אלא המזקח סובה בעלמא י"ל דסודה שיש משוס חסרון אמנה וע' בשו"ס (סעיף ד') וס"ש הסרדכי הובא (סימן רס"ד). והכהן אינו מחריב להחזיר להנעלים לצורך פדיון הגס שאין פודין במלוה שיש לו אצלו שיוכל הכהן לייסד המעוח בטין ויהיה אצלו פקדין ושוב יוכל לפרוח בזה וגם אי נדחוק לומר דכיון שאינו מייחד הספוח אנא בעבור עצמו שיחזור רסנה לו אין ממש בספשיו והוי כהערסה בעלמא וע' גיטין(כ') דלא ידע לאקנויי בדבר שחוזר לו סיד רהא נחשב כמטה בידו כמקודם וא"כ יהא מוכרח להוציא המעוח מידו וליחנם לבעלים כדי שיוכל לפדוח בהס וכשיבא ליד בעלים יוכלו לחפוש וליחן לכסן אחר. אכתי י"ל דהכא ודאי היה מקבל מידו וכמ"ש לעיל:

ועמ"ש המח"א שם (הל' זכיה ומהנה סי' ח') לעני! צדקה פכוסק ויורדיץ לנכסיו אס בא פט וחפם מנכסיו אי זכה בהם והביא מהירושלמי דדסאי ם' המקבל דקאמר ריביח אמר נוחן מעשרוס בס"ה מחני' פלינא על טב"ח דסק. קונס כהטם ולרס נהטס לי יפלו בעיה פסר לה באומר אי אפשי ליחן מתנה כל סיקר הרי אפי' בדאיכא ס"ה נוסלין ממט בפ"כ כשאינו רוצה ליחן כל עיקר וסינץ בזה קושיים הסוס' בב"מ (דף ו') לס"ד ה"כ א"מ דהאיכא ס"ה דהסס ג"כ אינו מצה ליהן כל עיקר מפני שהוא ספק. ולפנ"ד י"ל: דשאני הסס שכבר אין לו שוס' ס"השאינו יכול ליקח כסף כדי ליחן לכסן זס דא"כ יהא הכהן נמה מדפחו ורצונו דכא יכיל ליחן לכהן אחר (ופס"ש בהא דחרי עבדי הוו שחרר חד ונסיק בחד דשייך ל"ח שיש חטנה מה שמשחרר לזה) וא"כ אף סיס דהמזקח סובה רין לו שאינו יכיל ליתן לכהן סדפסו דא"כ הוא נהנה סמנו מה שנוסן לו ופי נדרים (פיה) ברין דיה רבא אסר ומשיש ומ"ש כירושלמי דוקא באומר אי אספי ם' ייל דס"ל שאס רוצה ליחן וליקח דמי ס"ה יוכל לומר שימול מי שירצה או יחלקו ביטהס והוא לא יתערב בדבר ושהנוסלין יתנו לו דמי פיה כפי מה שהיה יכול ליקרו כדי שלא ימו סמנו כלל ומש"ה כשאומר אי אסשי כו' נוטלי! ממנו בע־כ כיון דהשהא אין בידו שיחן לאיזה כהן סדעחו. סוי"ל כוונת הירושלמי דסחרז דנסולס כטסליס יחנו לו דמי פיה כסי מה שהיה יכול ליקרו מקודם כדי שלא ימו מממונו ודקתני יפלו סל כרחו אין הכוונה שלא ישלמו לו גם דמי ס"ה אלא שהוא אוסר אי אסשי ליסן מחנה כל עיקר וע"ז קחני שיפלו על כרחו ולעולם ישלמו דמי פיס כשיעור שישוסו כסה דמים היה יכול ליקח בזה ולא מפרש כסוגיית השים דאף דמי ס"ה אין מחנק לו:

ועכ"פ מיושב דבט התוס' שם בביס ואדרבה יתיישב פס"ז מה שתירצו שלא יוכל לתובעו רק דמי ס"ה שיש לו בו והקשו פ"ז סמ"ש החום' בחולין (דף קל"א) דדבר שיש בו פיה אפי' בא פני ולקחו סוציאין מידו דפס"ז י"ל דכיון שאם יחזור לו שוב יספור סליתן מספק ודוקא לסי שזה תפס א"מ מידו ואס יחזור לו הדר פקע חיובו וישאר תחיי וגם אין הקושיא שיוציא מידו ליתן מיד לכס; אחר דמה ירויח בזה משיה לא יוכל לתובעו רק דמי פיה שיש לו בו ולא שיחזיר לו הספק בכור דדוקא כשרוצה ליפן לאחר יוכל להוציא מזה שחטף לסי שיש לו בו פיה ולא כשישאר תחיי ולא יתן לכה; אחר דהו ודאי איס מידו:

ודבר מיש הסחיא לפנק צדקה כשאינו רוצה לימן לשוס סט דסהני הפיסח הפני בפרס כשהוא קרובו שהוא קודם לכל אדם וס"ש ל"י שאס אסר מאהו על כל הסטים נוסלין ממנו בפ"כ . י"ל.דסהט הפיסה (גס לפמ"ש לענ"ד דמדברי הירושלמי לא מוכח ל"כ) משום דגבי צדקה ליכא פ"ה דממו! שאינו יכול ליקח מן העני או קרובו פרוסה בעד מה פיהן חוב הצדקה שלו לזה העני ולא לאחר דאיכ הוא פומה פרופה ואינו נותן החוב פעליו בשליסוה וליכא אלא פיה דהחזקח סובה בעלמא ולא ס"ה דממון כסו בהויס ונס שאט חיוב חו"ס שאינו סחוייב רק ליס! ? לכהן יהיה מה שיהיה סשאיכ בסצוח צדקה שאינו יכול לימן לעט אחד ולקסק ידו סחת לעניים אחרים ואף שפעמים שיוכל לומר אט רוצה ליס! לפני אחר ריס החוב הוא להספיק די צרכי העטים ולתועלת המקבלים וע' (סי, רנ"ז) ועיקר הידור מצות צדקה הוא כשהמחנה אינו יודע ומיסלה איי ספי טפלה שיחן לארנקי של צדקה ושאני מפשר פט המתחלק תוך הביס שיש בו פיה לבעלים כדפרש"י שאיל הילך סלע זה וחן כל מפשרוחיך לקרובי עני שהוא מתבואה (ואינו דבר קצוב נדבת כסף) משאיכ גבי צדקה שאי; בו סיס דממו! כזה ובפרס כשהוא קרובו שכל מופל אינו נופל ליד נבאי חמלה וכס"ש בנדרים (דף ס"ה) דנודאי סמי תפיסתו כה"ג והא דפליגי בביס (דף קי"ד) אי ססדרץ לבעיח (שאינו סספס ס"ע דפריעת חוב לחוד ע' סוס' ביק (סי) אלא לסי שהוא ספון הסלוה) היינו משוס דלאו פלי' קא רמי להספיק כל צרכי מזונו וכסותו וסוסל על הציבור בכלל: רע' בקצהיח (סיס עריו) בשם השליה שאס מת ונשאר אחריו מעות מעשר אין היורשין יורשין אותם כיון דפיה אינו ממון והוכיח מדברי המרדכי פיק דביס ודלא כהש"כ והקצה"ח הוטס כדעת השליה סהא מדריס (דף סיד) דאסי' לבעלים אין להם פיה במעשר פט אלא בימות הגשמים דכתיב ונתת וא"כ כשפחו הבננליס דלא כתיב ונתח אלא לבעלים אין ליורשי! זנוח טיה וצריכץ ליחן לער הנמצא ראשון או לבזבז לפניהם ומי שירצה ימול. ולענ"ד יש ליישב דעת הש"כ דשאני החם דדוקא בימות הגשמים משוס דרמי כתיב ונתח וכתיב והנחת ומשני כאן בימה"ח כאן בימה"ג ובימות החמה כתיב ומתח בשעריו ושקל כל פאן דבמי ואץ לו זכות לחלוק למי שירצה אלא צריך להניחו בשדה וכל מי שירצה ימול משא"־כ הכא דייל שכס בעצמם פחלקין הממון ושיש להם זכות ט" ה ובנה"מ הוכיח כדברי הש"כ מס"ש (סי' רי"ד סע־ך ה') בהג־ה פלא קנה שמעון האויר של ביתו ובסמ"ע בשם הישב"א דכאויר שעל ביתו ממילא סשוייר דלא נכנס בכלל המכירה ומש"ה א"י למכרו ולא יפלס על הדעת לומר דכשמח לא ירשו יורשיו אח כאויר אע"כ שיורשין כל מס שהוא של המוריש . ולסנ"ד אי מהא ייל דשאני החס דהגם שאין באויר ממש מ"מ האויר הוא שלו ואין לשום אדם רשוח ושייכוס בסאויר משא"כ הכא שעצם המעות מעשר אינו שלו אלא של עניים והגם שאין להם בעלים מיוחדים מ"מ המעות שייך להערים אלא שיש לו בהן זטח ט"ס לחלק למי שירצה ושפיר י"ל דכשמח במל כחו וזכותו ונשאר לבעלי הממון ודוקא דבר שהוא שלו בפ"ע סיורשין יורכין אוחו גם כשאין בו מסם להקנותו. סשא"כ הכא שהמעות הוא של עניים אלא שיש לו זכות סיס בהמעשר שלו לחלק למי שירצה ועפמיש יש לחקור ולבאר בהדין המבואר (סי' רנ"ט סעיף ס') דמי שהקדים דבר בלשון שמסופקים בו ומת שאין לידע כוונתו נקראים היורשים מוחזקים ט' ועיש בט"ז וש"כ , דלכאורה חס תפס סמר אין מוציאין ממנו לדעת סרמביס שאס ח"כ א"פ מידו ובפרס דנבי צדקה אין לו ס"ה דממון וגמ"ש ואם יחזור לבעלים שוב יפטור ליחן לאחר ובפרט יורשין שאינם יורשין הט"ה וכמ"ש (סוף הענין נאבד):

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף