אבן הראשה/מ

		דף זה נוצר בטכנולוגיית זיהוי תווים אופטי OCR. מטבע הדברים הטקסט המקורי ישן ודרושה עדיין הגהה מלאה מול טקסט מקורי חופשי.
		אתם מוזמנים לתרום ולהגיה את הדף, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי הדף מוגה, ניתן לציין זאת בדף השיחה. תוכלו להגיה את הדף מול דף הדפוס המקורי	עריכה

אבן הראשה ‏ מ

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

סימן מ

ובהאי ענינא יש לבאר מ"ש בתשובת הרבב"א (חלק ד' סימן ר"מ) במי שליה מכה מחבירו והודה במקצת ונתחייב שבועה [בימים הקדמונים] והערים וכחן אוהו מקצת שכפר בו ברשות המלוה במ;וס המשתמר ואח"כ נשבע שפרעו ואח"כ לקחם הלוה ממקום שנתנם שם דמסתברא שעבר על שבועתו כשנשבע זה שפרמו שאין זה פרעץ שאין חצרו קונה לו בכה"ג ט' וכתב-וז"ל ואפילו הניחם במקום שרואה חותם שם המלוה לא קנתה לו חצרו שסבור שהם שלו ולא של זה שנהנה שם ובכה"ג לא קנחה לו חצרו דחצרו כידו וא-לו הגביה מעות של הסקר וסבור שכס שלו לא קנה כדגרשינן ביבמות (דף נ"ב) העודר ט' וכסבור בלו ה; ליק והיינו נמי דממרינן בב"ק (דף קי"ח) בנחל אח חבירו והבליעו לו בחשבון לא יצא ואוקי למד לישנא דמנא ורמא לידיה עכ"ל ולכאורה תמוה דהא הצרו וידו קונה לו של"מ ושאני הגבהה ועודר ט' דהוי מעשה קרן בעלמא וצדן דעת וטונה "ויסכן ליישב לערד שסמך הרשב"א עצמו עמ"ש מקודם שאין חצרו קונס לו בכה"ג דחובסו הוא שזה מעריה שהקנה לו חצרו כדי שיססר הוא ויפסיד במל המצר וכיץ דהר שלא מדעתו דכסטר שלו הוא לא קנה אלא בתורת זכיה ושליחות דל"מ כשהוא לחובתו והא דמדמה לה להמגביה מעות של הסקר וסבור שהם שלו הייט שבא להוכיח מזה דהיכא שסבור שהם שלו חשיב כשלא מדעתו ודגם הנחל חבירו והבליעו לו בחשבץ אין ההקנאה זכות להנגזל דהשתא שככר המעות חח"י עדיסא ליה שיעמוד ברשות ואחריות הגזלן עד שימנה ויתוודע לו והגש דזכוח הוא להנגזל שיזכה בדמים ושיצא הגזלן חובת השבה שאס לא יצא י"ח השבה פעמים דמחמת כיסופא ממנע ולא ישיב לו דמי הגזילה וע' בפרש"י שהיה בוש לומר הרי גזלחן ובכלל הא דהגחל אח חבירו ט' הוי גס כשחיט יודע שגזלו כפ"ש בב"מ (דף ס"ד) דלמא מגזל גזליה ואבלע ליה בחשטן דחרא ט' ועיש בפרש"י אכתי י"ל דלא משיב לה זטח כיון שאינו כוחן לו דבר אלא שמחזיר לו גזילסו ועדיפח ליה שיהא עדיץ באחריוס הגזלן. והגס שכתב הרין בערן כתיבת פרוזטל דכל שהדבר בעצמו זכות אע"פ שנמשך ממנו חוב שהוא יותר על הזטס זכין לאדם שלא בפניו ועמ"ש בזה לעיל י(סימן מיו) אין לומר דא"כ ה"נ הוי זכות מה שמחזיר לו הנדלה וכההיא דהולן מנה לפטר שאני חייב לו דקא מזכי ליה ס"י שליח וכמ"ש הרשב"א דייל דשאר החם גבי סרוזבל למה שמזכהו קרקע כל שהו זטח הוא לו וגם אץ החוב גדול בכדץ הוא עושה פרחבל שיוכל לתבוע מעותיו ויקיים מצות סריעס בעיס דהן שלן צדק ט' (ומשיה לפרש"י טסהו שיאמר אעס"כ ט') וכן ההיא דכולן מנה לסלור הוי"זכות לו מה שזוכה בעטרו שלא יוכל לחזור ולומר כסדרם לי;שמא יאנסו ממן' בדרן ועיי הזכיה יבא ליד המלוה והאחריות עדיין על הלוה (ואף אילו לא סיס חייב באחדותו סיס לו זכות שעי"ז יבא לידו ומש"ה סייחי סישב"א מההיא דסולך מנה לפלוני דאע"ג דקא מזכי ליה ע"י שליח לא מסער סירס ולא כתב דסשיס לא מיסטר מיניה דאלו הוה שפטר מיניה חו לא היה זכות אלא מובס) סשא"כ הנא ככבר הוא בידו וחינו מרויח כלים במה שיזכה לו ידו דהשחא שכבר בסן לו בלא־ס יבחר שלו ולא יוכל הגזלן לחזור ולחבוע סימנו ומה איכפח ליס אם לא יקנה עזיץ עד כיחיודע לו ושיהא עדיין באמריוח הגזלן והגם דמשח הוי דבר שאינו מסוייס עיין (סימן רצ"ב סעין! י') ובנדון הרשב"א ודחי הוי חוב גמור ועס"ש החום' בנינדן (דף ע"ה) ד"ה מכלל דכיון שפ"י ססרעון צריך להחזיר הביח לא סויא נחינה וס"נ לא הוי פרעון כיו! שיפסיד עי"ז [וחן! כשיערים ליסן יוחר כדי שיוכל לכפיר חוב הוא לו וגבי גזלן י"ל דכבמבליע יוחר מעע הוי זנוח לו הזניה יושר מהמגיע לו והו זכה לי ידו של"מ]. וכיון דסרנכ"ס לא חשיב לה זנוח סש"ה ליס שלא מדעסו והיינו מיש דחצרו כידו ומשוס דליכא מחורת זכיה ושליחות דחובסו הוא יצריך שיהא בחורח יד דהיינו מדעתו דור,א והכא לא משיב זכיס מדעתו דאילו הגביה משח של הפקר וסבור שהם שלו ליק וכההיא דהעודר ט'. ומש"ה כתב הרכנ"א שם מקודם דחצרו מדין שליחות איחיה דסקודם דאיירי כשהניחם במקום שאין המלוה רואה איחס והוי שלא מדעתו ממש פשיסא דליתיה אלא מדין שליחות:

ולכאורה קשה דהא כדאיכא דעת אחרת מקנס קנה נה היכח שלא נהכוין לקני? וכמ"ש הרשב"א בעצמו בניטין לדף כ') והכא לא חשיב לה ד"א מקנה כיון שסוש מוכיח עליו שכיס כוונתו ליקח סאוחו מקים בחזרה שאם היה דעתו לשלם לו כיס נוחנם לידו ומדמה לס למעות של הסקר הנש שהוא משח שלו ובא לרשותו משום שלא נשאר בידו לפרשן חוט והיה הערמה בעלמא לחובתו ואיה יקשה הא דמייתי סהא דהגוזל אח חבירו והבליע לי בחשבון דהא הסם איכא ד"א מקנה בלא הערמה וטדאי קנס בלא מונס קרן? ומ"כ צ"ל דס"ד לא יצא כיינו משוס דלא מקיים מצות השבה בלא דעת בעלים ולא שכח פינה לחוב ומלוה. ובמק"א בחשובה הארכתי בביאור שישות הראשונים אי סהר ד"א מקנה והרב הגאון ר' ישראל יהושע שליט"א הרב דק"ק קוטנא כתב לי בתשובתו (כ"ג תמוז תרל"ט) דמדברי הרשב"א בב"ב (דף מ"א) והובא בש"מ מבואר שחולק על הדאב"ד שכתב דד"א מקנה שאר אלא דנם אי כאי נברא הוה ידע כיון דרג עק לא ידע הויל כשדר ט' וסטר שהן שלו וכ"כ בס' כשפינה (דף פיה) במדד הלוקח דכל שלא נחטין לקמת במדידה ל"ק וצ"ל שאינו סוחר למ"ש הרשב"א ס"ב דגיפין גבי שאני זקן דידע לחקנויי שנד"א מקנס א"צ כוונת זוכה דשאר הסם שא"ל כזקן שיקנה לו הקלף אלא דסוה ס"ד דסהם אדם איש יודע להבין בשוב שהוא זונה בדבר שעתיד לחזור ושפיר אמרי' דלא נרע פדעסא קלישסא דחרש וקטן דמהני בד"א מקנס כיק דידע עכ"פ שזה מקנה לו אבל היכא דכסבור שהוא שלו לגמרי ולא נסכוץ כלל לקמח ל"מ גם בד"א מקנה וכביא פ"ש הב"י בבדיה (סיס קפ"ס) שאס משך או הגביה סטלטלין ולא נסטין נקטת לא קנס והמה על הקצס"ח ונס"מ שלח הרגישו בכ"ז עכיד הגאון ש^יס"א. ולס"ז א"ש בפשוט דברי הרשב"א מיל שלא .קנה מגזל בלא טונח קבין הגם דאיכא דא מקנה ושגס רשוש וידו אינו קונה כה"ג של"מ . ולסוס דקיייל כע"ש הראביד. דסמי ד"א מקנה וכפ"ש בקצהיח דכיון שהמקבל שסה' הקרן אלא שהוא .ממסך טונה סהר ד"א מקנה מצד זכיה וידו ורשותו, ר\נה צו בתורת זניה"ושלימת שצ"ס בכל טנא. אמנם לענ"ד י"ל דלעולם ס"ל גם להרשב"א דד"א מקנה שאני ופ"ש כרשב"א דמסתברא שלאחר שבט ונודע לו לרב ענן כמזיק בו רב ענן קודם שמיחס חבירו והלכך אילו כיס מכיר בו חברו ס"ל כפ"ד ליה לך חזק וקנס והא אחזיק קודם שחזר בו. י"ל דהיינו משוה דסשמע ליה מלשק הש"ס דקאמר מחילה בסשס היא דהיינו כסהיא דפחילה בטעות דב"מ (דף סיו) שהיה דעת קונה ודאי סיד שהיה בלא טונה קנין סיפוק ליס דאף אי בעלמא מחילה בספות הויא מחילה ככת ליע כיו! שלא היה ד"א מקנה [וכשאין דעת קונה אינו בגדר מחילה בטשת אצא שאק שוס כוונה ודעס לקרן . וללשק הש"ס מחילה בטעות הוי בתורת מחילה וסילוק בעלמא ולא בתורת הקנאה וד"א מקנה . אך בע"כ היה ענין הקנאה]. ומההיא דפדד כלוקח לא מוכח שדי כמ"ש בנס"ס דכ"נ י"ל שהשכר לא נחכוין במדידה זו להקנות לו רק למדידה בעלמא וגם ליכא אומדנא דמוכח לומר כאילו כיה יודע שהמוכר מטין להקנותו בזה היה נס הוא רוצה לקדוח שד שלא י1כנ לחזור בו ודעת שניכם כיס לקנות בשעת חלות הקרן. ולפ"ז נס מההיא דויד(סימן קל"ב) דאע"ס שהגביהו בשעה שמודד ל"ק מפני שלא כיה טונתו רק למדידה לא מוכח לומר דהיינו משום שאינו בתורת זכיס ושליחות דבנא"ה נהי דדעח כשכר הוא שיקנה מיד בשעת מדידה כדי שיוכל ניקח מעות היין בהיתר דעה הקונה הוי פסי שלא יקנה עדיין ונדי שיהיו כסשס אסורין לישראל המוכר. ופ"ש נבד"ה (סיס, קפ"ט) דמדברי כפור בכתב (בסיק קצ"ד) שאס כתב לו השמי אחר שקיבל המעות והחזיק ט כמה שנים ולא לשם קנייה כי כיה שבור שיספיק לו שערו ובא אמר והחזיק בו זכה יש לצמוד שמס משך או הגביה ממלסלין ולא נהטץ לקנוס ליק . לכאורה סכמת הב"י נלוקשה דהא שאר הסם דליכא ד"א מקנה משום דכי סטא זוזי לידה אסתלק ליה דסש"ה ליס אף כשינתוב שסר לראשי! קודם שימויק ט אתר וצ"ל דס"ל דה"ג בכל סכר ליכא דיה מקנה וכפו שביארו דכיון שהלוקח יכול לחזור ס גם המוכר רוצה שיוכל לחזור ט . והשתא לפמ"ש ונם סרבביא שדה דמהני ד"א מקנה כדר יקשה הא דשיתי מהנחל את מטרו ט'. וכדי ליישב זה צ"ל דס"ל להרשב"א דככא ליס ד"א מקנה ע"ס סברת הנס־מ דנמתנה אמרינן דד"א מקנה אוש שאר דהא המקבל אילו היה יודע מזה ודאי היס רצונו לקמח ואומדנא דסוכח הוי בכל דוכש כאילו נחרצס משא"כ^במוכר ולוקח דשמא אין רצון הלוקח לקטס פדיץ שיתחייב בדפיו ואפשר דעש שלא יעשה קנץ פדיץ כדי שיוכל נחזור בו עדין וס"נ ליס ד"א מקנה דשמא אדרבא ניחא ליס ספי שלא יקנה עדיין ושעמוד באחריות הגזלן עד שישודע לו ומש"ה לא יצא כשהבליע לו בחשבון לפי שלא נסכוין לקטח ואינו סטפס מצות השבה ומש"ה מדמי הש"ס גניבה לגזילה:

ועמ"ש בקצה"ח (סימן רס"ח) דמ"ש במהרי"ט דכיון דחצרו קונה לו של"מ כ"ש ידו הוי במחלוקת רשיי ושש' בכסוטח (דף ל"א) דפרש"י דמי בעי נמק ואכיל לממס מג' דלא הר הגבהה והקשו הסוס' דמה הכבהה שייך בדבר שהוא שפס בידו או בפיו ט' ולפרש"י דדו אינו קינה סדין רשתו ובש הגבהה שלשה וחיט אלא בשרת קרן הגבהה סי כש משיכה שאינו קונה של"מ . והנהימ כתב דידו לא נרע ממצרו כשכל כחפך שנח בחלל ידו ואם שפס רק פקצש בידו והשאר שנם חון למלל ידו לא קנה רק מסעם הגבהה. ולכאורה לפס"ש כש"ס בטעם פרשיי דלא קנה משום שאק דרך קרן בפה.י"ל דדו קונה. לו אף בלח הגבהה ומשוס דהוי דרך. קנץ ומש"ה .הגם שהחתיכה טלה בפיו לא קנאה [אך משכחת שסקצנן. החתיכה היא חוץ לפיו דהוי כתופס רק מקצתו בידו ובשמס לעיסה כנר אססדה ואינה ראויה וקודם הלעיסה היא מסוברס למקצח הסחיכה שרזיז לפיו] ועמיש הנה"מ (סימן קצירו ס"ק ג') וסיש בהא דאם מדד לוקס קנה אע"ס שלא נחכוין דהוי משוס ידו דלא גרע ממצרו שקונה של"מ וציע דהא אם לא היה כולו במלל ידו אלא מקצס (ובולנז לצד ידו) וכדרך מדידח ההבואה הא הוי הגבהה בעלמא דלא קני של"מ:

ועפמ"ש בפרש"י שם בכתובות יתכן ליישב הא דפרש"י בפסחים (דף כ"ט) בדין הוא דאפילו מוך ומכו מוסר באכילה והקשו הסוס' דאי אפשר שלא יהא בצו בשעס אכילה שאס נסן לו הא"י כרי הוא שלו [ולכאורה י"ל דכיון דמביס אינו ברשוסו של אדס וממצו של ישראל אסור בהנאה אינו זוכה בחנק כאיי וכמ"ש כש"מ בכסובוס שם ד"ה מודה ר' נמוניא בשס כקונסרסין דלא שייך לומר גבי מפץ כיון דמנבהיה קנייה כיון שאסור בהנאה ודלא כשיטה כרמב"ם דקנה מביס היה לוקה דמהני בחנו ן קנין חטה וכסברס הר"נ מיג(דף מ"ב) ומשום דשאני הסס דסצי זכה בה ישראל למלסר אמר שיבסלנה הא"י • אך ז"א דאין יסכן להסיר משוס זה באכילה דהא ממילא השסא שמוסר באכילה יש לו זכיה בנווה וסו הויא שלו]. וייל דלפרש"י לסעמיה משכמס דגמי[ ואכיל למסה מג' דלא קנה במה פנסן בפיו ואינו שלו וגם אין דרך קנייה בפה והא דקאמר דמכי לססיה קנייה סי' הש"מ דלסרשיי היינו שחייב מדין מזיק ולא שייך זה ככא , ונם ייל דכיון דיליף שאור דאכילה משאור דראייה לא איכפס לן גם אס קנייה ברגע הלעיסה וכיון שבשעה אכילה וכבר הוא בפיו עדיין הוא של '•אמרים היי נכלל ^גל אי]ה אי'"ל חמץ של אמרים וגם דכשאוכל בלא לעיסה אינו שלו עד רגע הבליעה [ומש"ה גס הסוס' נקמו בלשון קושייסם דהרי חייב באמריוסו ולא משוס דמכי לעסיה קנייה] וכיון שאין דרך קנייה בפה לא זכה בשום קנץ וכעיש כש"ס דלא מציט בדרכי הקניוס אלא משיכה והגבהה ובפרס כשיאמר שאץ רצונו לקנוס ולזטת בהאוכל ושיהא עדיין ברשום הנוסן שאס ירצה כנוסן יצוה מליו למזור ולפלוט המאכל וחיוב אסריוס ליכא כיון שהאיי טסן לו במסכה . והסוס' לסעמייהו דקריה בפיו בלא הגבהה וא"כ הוא שלו קידה רגע האכילה מיד כשנוסן במוך פיו. וכן משכמם שלא יהא שלו בשמס, אכילה לסדש"י מון שהזעיט הא"י על ככרו וע' נדרים (דף ליד) לאפוקי דאי אזמניה עלה ועיש בפרש"י ור"ן אי ההיא שעסא נמי ככרו דמסן היא ובאה"ע (סימן כ"ס סעיף י"ז) ומ"ש הסוס' בעירובין (דף ע"ג) דה בני מטרה ומ"ש בחשו' מהרי"ס בזה וי נ דס"ל לרב אמא בר יעקב דהוי מדיין ככרו של בעה"ב ולא קנייה בפיו לפרש"י שאין דרך קנייה בפה [וסד רגע הבליעה אינו שלו ואפשר שגם בבליעה נדמצי לאהדורי ויקיאנה לא יהא שלו] וגם י"ל דפרש"י לסעמיה דישראל מאיי לא קנה אלא בכסף וע' בכורות (דף ני) וגם כשקנה ממט לא קנה כ"ז שלא נחן לו הכסף והגס דפרש"י בבכורות (דף י"ג) דיה כלל כלל לא עד שסבא לרשוסו של ישראל לא קני וכמש הח"ס יו"ד (תשובה ש"י) שמס לקח הדבר הנקנה לביסו ממש סשיסא שהוא שלו ובזה ביארחי ליישב קושייח מהרי"ס אלגזי"בסוגיא שם אנסי הייט דוקא כשפרע לו המעוס נ"כ ולפרשיי דלא משיב פיו כבא לרשיסו מדצריך הגבהה ודאי דליק בלא כסף ועכיס סשיסא שיוכל לומר שאץ רצונו לקטח בהנחינה לפיו [די"ל ג"כ דסיל לפרש"י "כשיסס ס' יראים הובא במיא (סימן סרליז) וסצאסי שקדמוני בזה בהגהות לאב"מ (סימן חשובה ס') וביארחי במק"א .דפרש"י לסעמיה בגיסין(דף ליס) ע"ש] והסוס' ס"ל דלא •משכסס שלאי יהא שלו בשעה-אכילה ושדרך קטיה בפיו ושאינו יטל לומר שאין רצונו לזכוח כיון דמעשיו סוחרין דיבורו. ובמק"א ביארסי עוד בזה:

וע"ש מ"ש הרשב"א עוד דההיא דנדרים דקניא דרבא ע"כ לא אשתבע דסרמיה אלא דיהב ליה. ולכאורה לפי הגירסא שלפנינו משסע דהוי פרעון מפליא כדקאמר אשסבע דסרעיה ופשר עצמו במ"ש דיהבס לך זוזך ולפנינו הגירסא דאשחבס דסרעיה וגם לפמ"ש הר": דלא גרסינן דסרעיח לך דהא איהו לאי בחורס פרשן שקליה י"ל דגם אי הוי סרסין מעליא הוי לשון השבועה בשקר דהא לאו במורח סרסון שקליה. אך כיון שהיה סבור שהוא של הלוה והקנה הוא דבר בס"ע ואינו כולו במלל ידו והיה הערמה בעלמא כדי שיחזיר ויכול ממנו סשימא דגס המלוה לא ניחא ליה לקנוס ולא הוי פרעון [ועי' מד"ר ויקרא פ"ו]:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף