אבן הראשה/דרוש/ו

		דף זה נוצר בטכנולוגיית זיהוי תווים אופטי OCR. מטבע הדברים הטקסט המקורי ישן ודרושה עדיין הגהה מלאה מול טקסט מקורי חופשי.
		אתם מוזמנים לתרום ולהגיה את הדף, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי הדף מוגה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.	עריכה

אבן הראשה ‏ דרוש ו

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דרוש ו

יש לבאר מ"ש הרמב"ם פ"ד מה' חשובה כיד דברים מעכבין אח התשובה ארבע מהן פון גדול והעושה א' מהן אין כקב"ה מספיק בידו לעשוח חשובה לסי גודל חטאו כו'. והאומר אחטא ואשוב ובכלל זה האומר אחטא ויוה"כ מכפר (ועי ברי"ף) כנס שאין לך דבר העומד מפני החשובה והרמב"ם בעצמו כתב בסיף הסרק שאע"ס שמעכבץ אח התשובה אין מונע־ן אותה אלא אם עבה אדם חשובה מהן היז בע"ח רש לו חלק לעוה"ב . ומשמע דקאי על כל הפרק ולא על הדברים הקלים בלבד ובסנהדרץ (דף ק"נ) כל כאוסר מנשה אין לו חלק לעוה"ב מרפה ידיהן של בפיח ט' שעשה לו הקביה כמין מחתרת ברקיע כדי לקבלו בחשובה . ומ"ש שאין הקב"ה מספיק בידו הכוונה שאינו טחן לו סיפוק ועזר וסיוע לחשובה ככל הבא לטהר שמסייעין אוחו. וכשחטא באלו הפונות הגדולות הכם אין נוחנין לו הספקה וסיוע מלמעלה לעשות חשובה . ומאד יקשה עליו לפלות מסיט מצולות העונוח אשר נטבע בה בלא ישע ועזר ממרומים . ובזה יחיישב קושיית הלח"מ דהא במשנה חט האומר אחטא ואשוב אחטא ואשוב אין מספיקין בידו לעשות תשובה. ובגמ' דלמה לי למימר אחטא ואשוב אחטא ואשוב ב' זימר כדרים א"ר דאר"ס א"ר כיון שמבי אדם טבירס ושנה בס ס' נטשיח לו כסיחר. והרמב"ם כתב דסאומי אחטא ואשוב ומשמע במד זימנא . ועפמ"ש י"ל דמפרש כוונה סש"ס דמש"ס נקט אחטא ואבוב ב' זימני לסי שנטשיח לו כהיחי וקשה לו לשוב בלא הפסקה וסיוע מלמעלה וכשחטא רק סכים אמח שלא נשרש עדיין בחטא בידו לעשוח חשובה בנקל גס בלא סיוע וכססקה . ומש"ס נקט חרי זימני לומר שאין גודרין דרכי החשובה בסניו וכן משמיענו דכיון שעבר ושנה כו' וקשס לשוב בלא סיסיק וסיוע . ואולי גם כוונח פרש"י דיה כדר"ה וז"ל דכיון דחטא ב' זימר שוב אין מססיקין בידו לטשוח חשובה לסי שהעבירה דומה עליו סיחר סייגו דמש"ס נצרך לו עזר וסיוע וכשאומר אחטא ואשוב אין מסייעין לו וכשחטא רק ס"א בנקל לו לשוב גס בלא סיוע. ולזה לא הוצרך הרסב"ס לכהוב תרי זימר האומר אחטא ואשוב דכיון שכתב שאס עשה חשובה ה"ז בע"ח נדע מעצמט כוונח הדברים מיש שאין הקב"ה מספיק בידו כו' דהיינו שאין נוחנין לו פזר וסיפוק מלמעלה כבנשחריש בחטא וצריך לסיוע (דיל ג"כ דמ"ש דכיון שעבר ושנה כו' אחי כר' דבב' זימני הוי חזקה ולרשביג לא נשחרש בחטא עד חלחא זימני. ואחי הא דר"ה אמר רב כסא (דיבמוח ס"ד) דקאמר נישואין ומלקיוח כרבי ט' דחנן מי שלקה ושנה ביד כונסי! אוחו לכיסה כו'. ועמ"ש הל"מ סייח מסנהדרין דדעח הרמב"ם שאין מלקיוח ממזיקוח אלא עבירוח מחזיקוח ודססק כרשביג ורב יוסף) דאמר ביבמוח מלקיוח כר' סבר מלקיוח מחזיקוח . והרמב"ם מכריח מהסוגיא-דסנהדרין (דף ס"א) דעבירוח מחזיקוח ולכך פסק כרשב"ג ע"ש . ומש"ה להרמב"ם לטעמו לא נשחרש בחטא עד שעבר ג' זימני ומש"ה לא ביאר אחטא ואשוב ב' זימר כיון דהר בסלוגחא אי ב' אי ג' זימר ומש"ה כשב בסחם . וע' יומא (פיו) רביעיח אין "וחלץ לו וגירסס הריין) והרמביס הוא שלישיס אין מוחלץ לו ט' והסניא שלישיש מוחלין לו ט' ולא משנץ דר' יוסי ברי' סבר שבב' פעמים כבר נשרש בחטא ומש"ה נ' אין מוחלין לו וברייחא כרשב"ג ויש ליישב):

וע"פ האמור יתבאר מיש בחגיגה (דף טיו) יצתה ביק ואמרה שובו ברם שובבים חץ מאחר וכשאיל אך אחה חזור בך איל כבר שמעהי מאחורי הפרגוד שובו ט'. ובסוס' מהירושלמי גרס מאחורי ביס קה"ק. ולכאורה הוא סותר למה שהביא הסוס' אח"כ שא"ל חזור בך אמר אי הדרנא מסקבלין איל והכתיב חשב אנוש פד דכא ט' אר"מ דומה שמחוך ששובה נפטר ט'. ואץ לך דבר שעומד מפני החשובה אסיצו כסר בעיקר כל ימיו ובאחרונה שב כו' וכמ"ש הרמב"ם וע' קדושין מ'. וכוונת הדברים סוא לסי המבואר בספרים שהב"ק המכרזח בכל יום שוט בניס שובבים הוא מה שמעורר הייה להאדס לשוב. וז"ש חץ מאחר שהחמיא הרבים ואין מספיקין בידו לסייעו לחשובה . וסיס כשעושה חשובה מעצמו הוא בע"ח גמור אלא שקשה מאד לשוב כשנשחרש בחטא בלא פזר וסיוע לסי שעבירה גוררס עבירה:

ועפמ"ש הרמב"ם שם (מדברי הברייתא) שהרואה בנו יוצא לחרבות רעה ואינו מוחה בידו הואיל ובנו ברשוחו אילו מיחה בו היה סורש ונמצא כמחטיאו ובכלל עון זה כל שאפשר בידו למחות באחרים בו' </ין הקניה מססיק בידו לעשות חשובה . יבואר מיש בשירת האזינו וירא ה' וינאץ מכעס ברו ובטסיו ויאמר אסתירה סר מהם אראה מה אחריחם כי דר שהסכח המס בנים לא אמן בם . ושהעונש הוא בדרך הסחר סרס שפחבם תחת הנהנת הטבע ואח"כ אמר אספה עלימו רעות חצי אבלה בם שבא כעונש בדרך השגחה . ואין לומר דמ"ש אסתירה סר מהם הוא סל מה שאמר צור ילדך חשי ותשכח אל מחוללך ובא העונש מדס כנגד מדם. ומ"ש אספה עלימו רעות סוא על מס שאמר הם קנאוני בלא אל כפסוני בהבליהב וגו' שעל עון ע"ז החמור יושר בא העונש בהשגחה דז"א דסא גם מקודם מדבר מעיז שאמר יזבחו לשדים לא אלוה אלהיס לא ידעום. ועסעיש יתכן לבאר מיש וירא וינאץ מכעס ברו ובנותיו מה שבניו ובנותיו מכעיסץ ה' במעלליהם והאבות אינם מוחין בידם ויאמר אסשירס פני מסס ולא אספיק בידם לשש לסם ישע ועזר לחשובה שיסתיר פניו מהם ולא יסייעם לטהר . אראה מה אחריתם אם יעלו ממצולות העונות ויוכלו לשוב אלי בלי עזרתי:

ומה שגדל עונשו ביותר עד שמונעין ממנו העזר וסיוע לחשובה . יטאר פפמ"ש הרמב"ם ס' חלק שכאשר יאמין ביסודי התורה כולם אך כשהרבה לחטוא מחמש הסאוס וטבעו הגרוע נענש כפי מטאיו ויש לו חלק לעוה"ב ובשיכפור באחת מיסודי השורה יצא מן הכלל ועליו נאמר הלא משנאיך ה' אשנא וכי עון הכחש והכפירה יורה יותר השמשת נפשו וחטנשו מחטא החאוה יע"ש והגם דאמרינן בפסחים ד' קייג שהרואה דבר ערוה בחבירו מושר לשנאשו כו' רנב"י אמר מצום לשנאתו. (ובחעניש דך ז' כל אדם שיש לו עזות פנים כוי רנב"י אמר מוסר לשנאתו) אך שחטא מצד החאוה לבד. כבר הקשו שם השוס' ממ"ש בב"מ (דף ל"ב) מצוה בשונא כדי לכוך אס יצרו וסירצו דכיון שהוא שונאו גם חבירו שונא אוחו דכחיב כמים הפנים לפנים כי לב האדם לאדם ובאין משוך כך לשנאה גמורה ושייך כפיית יצר ע"ש . וביאור דבריהם הוא דכיון שגס חבירו שונא אוחו דכשיב כמים ספנים וגו' יבא מזה שישצא אוהו ג"כ על שנאתו אוחו ויתערב בשנאתו שנאה פצמייש ולא יהא לשם שמים בלבד. וכעי; שכתבו שח"ח צריך שינקום וינטור כנחש לש"ש בלבד שלא יתערב במחשבתו מחשבת חולין הנאת עצמו ועכ"ס אין לשנאוהו שנאה גמורה וע' ברכות י' בעי רחמי עילוהי דליהדרו בחשובה ס'. ומס שאמר דכמע"ה הלא משנאיך ה' אשנא וגו' תכלית שנאה שנאתים לאויבים היו לי הוא על האנשים אשר בזדון לבבם יכחשו בה' ושורשו ונראה אמנם שגדול פון הכחש וסכפירס ביותר . והנס גם הסר לממשלת יצרו למלאוש חאותו ידריך בניו בדרך הישרה כאשר הוא שלם באמונתו בה' ותורתו. ואך אס יצרו וחאוחו תוקפו לחטוא והוא ברשות לבו לא יאבה כי ילך בנו בדרט חטאים מנאפים ועצרש בוגדים באין לו שאוה והנאה כאשר יחטא בנו . וכשרואה בנו יוצא לשיר ואינו מוחס בידו אוש הוא כי מצות ה' לא נחשבו בעיניו ומעשהו הוא מצוש אנשים מלומדה ןאם סיס שלם באמונה בטח התאמץ בכל עח להדריך אש בנו בדרך התורה והמצוה . ועינינו רואות רחמי אב על בנים כי יחן אח כל הונו בעד אישר והצלחת בניו ואם יבין וידע כי אך בזאת יאושר חלקו אס יטע בקרבו זרע צדקה ויפיח בו רוח חיים ורגשי דת קדש בטח השאמץ בזה בכל יכלתו וגם עלתה בידו וביד האבות להדריך בניהם באורח אמונה ומשרים אם אך יחפצו בזאת באמת מקרב מעמקי לבבם. ואך בן סורר ומורה היוצא מן הכלל יטז וילעג למוסר אביו וישים לו כחך סוררת ובמרבית הנערים יפעלו האבות להשריש על תלמי לבבם הלקח הטוב אשר יצא מפיכם . ולזאת כאשר אינו מוחה בידו שהוא אוח נאמן כי נזרקה בו מינוח לא יספיקו בידו לתת לו ישע ופזר לתשובה:

וז"ש אראה מה אחריתם כי דר תהפכת המה בנים לא אמן בם. שסה שאינם מדריכין בניהם בדרך כ' אוח הוא כי הפה בנים לא אמן בם ולא חוטאים מצד התאום לבד. ומ"ש אספה עלימו רעות ונו' מדבר מעונש גופני שבא בהשגחה . אבל העונש הרוחני אינו אלא בדרך הסשר שנם הבא לטמא אין מסייעין לו ח"־ו לטמא אלא שפוחסין לו. ואולי ז"ש הצור חמים פעלו כי כל דרכיו משפנו אל אמונה ואין עול צדיק וישר הוא שסה לו לא בניו מומס דור עקש וסתלסל שאל ססשוב שבעול ח"ו מעניש כאנוס בעד מה שהשסיסו בניהם באשר מידם היסה זאת כי יצאו בניהם לסרבוס רעה . וכל דרכיו משסע באשר תום מעללי הבנים שחסו גם להאבוס ולא להבניס לבד והאבוס הראו בזה כי המה דר עקש וסחצחל וחוטאים בלא הנאה. וז"ש שימו לבבכם ונו' אשר חצוס אח בניכם לשמר לעשוח ונו' כי לא דבר רק הוא מכם ונו' ולא הוצרך להשמיענו ששמירח החורה לא דבר רק הוא וביאור הדברים כי הנני מעיד בכם אשר חצוס אח בניכם לעשוח את כל דברי התורה אשר נתאמן בכל יכלתינו לטעס מטע אמת ואסונה על צב בנינו וצאצאינו כמ"ש באאע"ה כי ידעתיו למען אשר יצוה אס בניו וביתו אחריו ושמרו דרך ה' ונו' וסל תחשבו כי חינוך ברכם הוא דבר ריק מכס ואינו נונע לנסשיכם ודי לכס כי תשמרו אתם אח דברי התורה כי לא כן הוא כי הוא חייכם ואשר חצוו בניכם לשמור דברי ההורה הוא חיי נסשיכה ובדבר הזה חאריכו ימים ונו' וע' קדושין (ל'):

ובזה יחכן לבאר הכתובים בירמיה (ה) ה' עיניך הלא לאסונה ככיח אוחס ולא חלו כליהם מאנו קחס מוסר חזקו סניהס מסלע מאני לשוב שחמר הלא מה שהכיתס ביסורין ושורעניות וגזירוה עשית כן למען ישובו להאמין בה' ותורתו ולא יאמרו הנה ככל הנויס בית ישראל וכמ"ש (יחזקאל כ) והעלה על רוחכם היו לא הכיס אשר אחם אומרים נהיה כגוים כמשפחות הארצות לשרת ק ואבן ונו ובחפצם להחערב בנדם ולכחחקוח למעשיכם יאמרו להם גש הלאה וצא טמא יקראו למו ומועל נסש ישקצום ויתעבום ולו חכמו ישכילו יחזו בעיני בשר כי מיד ה' היחה זאת ולולי זאת היה מן הנמנעוס שישנאו לאנשים חפצי קרבתם ונכנטין אליהם אשר אך בזאה יחאמרו ויחשבו למצוא הצלחחס אס יסיקו רצון וימצאו מן כעיני העמים ויפנו עורך לעמם ואמונסם . וככ"ז חזקי פניהם מסלע ובקשי ערפם יאמרו כי המה מוכים כאשר עוד כשם ישראל יכונו ולא פינים להם לראוס כי יד ה' ננפה בם. ואני אמרהי אך דלים כם נואלו כי לא ידעו דרך ה' משפט אלהיכס והנה על בני הדור החדש למדסי זכוח כי נואלו באשר מעולם לא ידמו דרך ה' כי אבוחיהם לא חנכו אותם בסורה ומוסר ובביס (דף ל"נ) אלו ט"ה שזדונות נעשות לכם כשננוס ובאשר חונכו מנוער בדרכי נכריה מאלו והם דלי מעש ודעת ה' ולזאת אמרתי אלכה לי אל הגדולים ואדברה אותם כי הס ידעו דרך ה' משפט אלהיהם. אלכה לי אל הגדולים ובאים בשנים וזוכרים עוד אח אבותיהם וראו בימי נעוריהם אנשים חסידים וחמימים אשר שסטו מסיהם דברי תורה ומוסר כי הם ידעו בימי נעוריהם דרך ה' ואדברה אותם דברי תוכחה מדוע חנכחם בניכם בדרך שובב ופרוע ולא מנכתם בדרכי התורה אך המה יחדו שברו עול נתקו מוסרות ונם האבות סרקו מעליהם טול מלכות שמיס אשר היה עליהם מקדם בימי נוער ולא יסלא אישה על בניכם אשר שכחו מכל וכל את ה' ותורתו . ובהושע (ר) כי רוח זנונים הסעה וחנו מתחת אלהיהם ונו' ע־כ תזנינה בטתיכם וכלותיכם תנאפנה שכאשר יש בכם רוח ומחשבת זנונים לכן בנותיכם הם זונות בפוטל לא אפקוד על בנותיכם כי תזנינה ועל כלותיכם כי תנאפנה כי כם עם הזנות יסרדו ועם הקדשות יזבחו ונו' וכמ"ש בסוטה (דף מ"ז) משרבו המנאפים כו' ואין האיש מנוקה מעון אין כמים בודקץ אח אשתו ולא ינדל עונשה ופשטה באשר למדה דרך בעלה ובאשר הם עם הזנות יפרדו ילמדו גם נשיהם דרכיהם לזנוס וע' מגילה (י"ב) איהו בקרי ואיחסיה בטציני ונשים קלות הדעת עלולין כיותר להתפתות ולחטוא. אמנם צריך לבאי דקדוק לשון הכתוב שלא אמר כי אתם עם הזונות לז ב7 חפרדו אחר שמדבר בלשון נוכח לא אפקוד על בנותיכם ונו' ויסק לפרש שאסר לא אפקוד על בנותיכם ונו' באשר הם (בנותיכם וכלותיכם) עם הזנוח יסרדו מקהל ה' בהיותם מעודם בחברת בנוח שובבות רודפי ענבים וכאשר נסנדצו בחברתם למדו אורחוחס וזדונות נעשה להם כשגגות באשר כל רנש מוסרי ודחי מחרה להם . אמנם ביתר שאח עצמו פשעיכם אשר בהיותכם אמונים על ברכי אבותיכם הישרים ידעתם מה ה' דורש מהאדם ונס עתה פעמים חארחו להברה עם יראי ה' שומרי תורתו אשר ינלו למוסר אזניכם, ובכל זאת רוח זנונים התעה אחכם (אשר מזה בא חטא בניכם בפועל) ולא תשימו אל לב להטיב דרכיכם. וע' סוך סוכה משום ברתיה קנסינן ליה לדידיה אמר אביי אין כדאמרי אינשי שוחא דינוקא כו' ומשמע שס שכבר י היחה גדולה שהלכה ונשאת לסרדיוט כו' פ"ש וע' (סי' קכ"ח סעיך מ"א) ובמ"ח (ס"ק ס"ב) ממ"ש בכתובות (מ"ה) ובמגילה (כ"ה) דשרי ליה לבזויי בגימל ושין ופרש"י ע"ש . ואין לומר דהיינו כמ"ש בנדה (ל"א) חלה הזכרים בנקבות ונקבות בזכרים כו' ולזה הבת מחללת אביה והבן אח אמו ולא אס אביו דז"א דכא בסנהדרין (דף נ"ב) א"ר אשי כסאן קרינן רשיפא בר רשיעא ואפילו לרשיעא בר צדיקא כמאן כהאי תנא ויליך ממ"ש אס אביה היא מחללת הרי דל"ש:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף